השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת

מאת: הרב גדעון כהן שאולי יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד 08-8559589 אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

פרשת השבוע: "ואתחנן" אדם המאמין, האוהב את הבורא ואת רעהו, אין לו להימנע מאהבתו גם אם עובר בחייו צער ויסורים המכבידים עליו ומעכירים את רוחו. "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך", ("ואתחנן" - ו', ה'). "ואהבת לרעך כמוך", ("ויקרא" - "קדושים" י"ט, י"ח).

הקול שלא היה לו הד

כשהקב"ה אמר: "אנכי ה' אלוקיך", חדר הקול אל תוך כל המציאות ולא הוחזר ממנה קול גדול ולא יסף (דברים ה,יט) בפרשתנו מתאר משה רבנו לפני הדור שעומד להיכנס לארץ ישראל את מעמד הר-סיני. את קול ה' ששמע העם בסיני הוא מתאר במלים: "קול גדול ולא יסף". אחד הפירושים שמביא הד). =( " המדרש על "ולא יסף" הוא: "שלא היה לו בת-קול נוסף על הצורך להבין את עצם הרבותא בכך שלקול האלוקי לא היה הד (שלכאורה זה ביטוי של חולשה), נשאלת כאן השאלה, לשם מה עשה הקב"ה נס זה? הרי ידוע הכלל שאין הקב"ה עושה נס ללא צורך, ולמה שינה כאן הקב"ה את חוקי הטבע וגרם לכך שקולו לא יהיה לו הד? הקול נספג ההד הוא קול החוזר מהעצמים השונים. כאשר הקול פוגע בקיר, בהר וכיוצא-בזה, הוא מוחזר חזרה. זוהי תופעת ההד. התנאי לכך הוא, שאותו עצם שמחזיר את ההד יהיה קשיח ובעל יכולת החזרה, שכן אם יהיה זה עצם רך, הסופג את הקול לקירבו, לא תיווצר כל תופעה של הד. דבר זה מסביר מדוע לא היה הד לקול האלוקי. כשהקב"ה אמר: "אנכי ה' אלוקיך", היה זה ב"קול גדול" כל-כך, ששום דבר לא יכול היה לעמוד מולו. הקול חדר אל תוך כל המציאות ולא הוחזר ממנה. כל חלקי הבריאה, ובכלל זה גם הדומם, ספגו לתוכם את הקול האלוקי והושפעו ממנו. במעמד הר סיני היה מצב דומה לזה שיהיה לעתיד לבוא, המתואר במלים: "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר" - אפילו הבשר הגשמי יחוש את הגילוי האלוקי. וכך היה גם בעת מתן-התורה, שכל המציאות כולה קלטה וספגה את הגילוי של הקול האלוקי. הקירות מעידים זו הסיבה שלקול הזה לא היה הד. לא היה בכך משום נס או שידוד הטבע. זהו טבע העולם, שכאשר הקול נספג וחודר לתוך העצמים, אין הוא מוחזר מהם ואין הוא יוצר הד. הואיל והקול האלוקי חדר לתוך כל הבריאה, לא היה מה שיחזירו וייצור הד. נמצא אפוא, שדווקא העובדה שהקול האלוקי היה נטול הד, מבטאת את עוצמתו האין סופית של הקול הזה, שכן זה קול כה אדיר, עד שהוא חודר לתוך העולם ואינו מוחזר ממנו. לאמיתו של דבר, תופעה זו לא הייתה חד פעמית. כל אימת שיהודי לומד תורה, חודר קול התורה אל תוך כל המציאות שמסביב. חז"ל אומרים, שלעתיד "קורות ביתו של אדם מעידים בו", שכן הם סופגים את קול התורה שהוא למד. (וזה מסביר את העובדה, שכמה מגדולי-ישראל ציוו לעשות את ארון הקבורה בעבורם מהשולחן או מה'עמוד' ששימשו אותם ללימוד התורה, לחלוקת אוכל לעניים וכדומה, כי התורה והמעשים הטובים נספגים אפילו בתוך העץ הגשמי!). אין מעצור זה כוחה של התורה, ששום דבר אינו עומד בפניה. אמנם העולם נברא כך, שהגשמיות מתחברת עם הגשמיות, ואילו הרוחניות נתפסת ומושגת בכלים רוחניים. אולם הגבלות אלה אינן עומדות לנגד התורה. לה יש הכוח לחדור גם אל תוך המציאות הגשמית, כהמשך לקול הגדול של מעמד הר סיני.

לבדוק, לחשוב ולהרהר כיצד להתנהג, וכיצד לפעול לטוב ליושר ולרעות טובה ואף להשתדל לנהוג בין אדם לחברו, לפנים משורת הדין. הרמב"ם עונה על השאלה כיצד יוכל האדם להגיע לדרגה זו של אהבת ה' ? "הדרך לאהבתו ויראתו (של ה') בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, וכמו שאמר דוד עליו השלום ? "צמאה נפשי לאלוקים לא-ל חי", (רמב"ם - "יסודי התורה", פרק ב', סעיף א'-ב'). סיפר אבי מורי הרב משה כהן שאולי מחבר סדרת ספרי הבש"ם - יקיר העיר והחינוך הדתי בישראל: האדם בשנותיו יודע מעלות ומורדות. ויש אשר סובל אובדן ומפלות, ובכל זאת עליו ללכת קדימה ולעשות בזמן שניקצב לו לחיות מיטב מאמציו לעלות ולהתעלות וזאת במרץ ובהתלהבות, ובכל גיל לצמוח ולטפח עצמו ולהשתדל ולעשות מה שכן הוא מסוגל לעשות, ולא לאבד תקווה ולמצוא את המשמעות של החיים. הוסיף ואמר אבי ז"ל, לא צריך לשהות בבית חולים כדי לדעת סבל ויסורים, אי לכך, גם גורלם של אנשים טובים אפופים ומסובבים בסבל, במכאוב ובצער, ובכל זאת, על האדם לאהוב את הבורא ואת רעהו ולשבח את האל על אף קשייו בחייו. אשר על כן, איך אפשר שלא נאהב את הקב"ה, באשר כמה טובות השפיע עלינו, שמר עלינו בבטן אימנו, ברא עולם ומלואו שנהנה ממנו, עולם יפה ונהדר, כמה חכמה הושקעה בתוכה ובתוכינו, ועל כל איבר ואיבר בגופינו. אם כן, איך נוכל לא לשבח, לרומם ולאהוב את יוצרנו ובוראנו?

החיים הינם מלאי תהפוכות ושזורים עליות ומורדות, מצבים נוחים ומצבים קשים, והמשימה היא לדבוק באהבת ה' ובאהבת הזולת בכל המצבים בהם חי האדם. האדם שונה הוא משאר בעלי החיים. באדם טבועים רגשי אהבה והערכה והוא מצווה לאהוב את ה' "בכל לבבך ובכל מאודך" ולנצל את התכונה המיוחדת הזאת למען הפרט והכלל. יחד עם זאת, על האדם לשפוך לפני בוראו שיח ותפילה, שתהיה ראויה והגונה, רצויה ומקובלת. מוקף האדם ביסורים שונים האופפים את נפשו והוא שואל את עצמו כיצד להתמודד ? כיצד לדבוק באהבת ה' ובאהבת הרע גם כאשר קשה לו ? אי לכך, על ידי תפילה הבאה ממעמקי ליבו זוכה האדם שהוא נזר הבריאה להגיע לתובנות רוחניות, נעלות, לעומקם ולהבנתם. באותו זמן, האדם מקבל שכר וגמול וכמו כן, נעשה נחת רוח לבוראו. גדול הוא כוחה של התפילה שיש בה כדי לשנות את מזלו לטובה, ואפילו אם נגזר עליו חלילה להיפך. על כך כותב רש"י ("שבת" - קנו, א'): "על ידי תפילה וזכות משתנה מזלו (של האדם) לטובה". אל האדמו"ר רבי יהודה צבי מסטרטין נכנס אחד מזקני החסידים שנודע כלמדן מובהק ובעל מידות טובות. פנה החסיד לאדמו"ר וביקש סגולה מיוחדת שעל ידה יגיע לאהבת ה' כפי שנצטווינו בתורה. השיב הצדיק בקול נרגש כי הסגולה לאהבת השם היא להרבות באהבת ישראל, שכן מצוות "ואהבת לרעך כמוך" היא בבחינת פתח ופרוזדור למצוות, "ואהבת את ה' אלוקיך". נאמר בפרשתנו: "ועשית הטוב והישר", דהיינו בכל מעשה ומעשה על האדם,

(עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן שאולי זצ"ל). בברכת שבת שלום

16.8.2024

38