השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

איגפו את התחנה, המחבלים מתחילים להבין שהשוטרים עלו לגג ועולים אחריהם. שני מחבלים מסתערים עליהם, היא והשוטר שלצידה מצליחים לחסל אותם ולקחת מהם את הנשק. בקרב היריות העקוב מדם נפצע האזרח בבטן וברגל, כאשר השוטרת מור סקורי ז"ל מבצעת בו חסם עורקים, מאוחר יותר היא תירצח בעצמה למרבה הצער. השוטרים מנסים להזעיק תגבורת ולדווח על מצבם והקרב נמשך שעות ארוכות. לפתע מאלי שומעת שהשוטרים צועקים לעברה "רימון" והיא רואה בין רגליה רימון שחור מפיח עשן לבן. בשניות ללא חשיבה היא תופסת ומשליכה אותו לעבר המדרגות, מצליחה בכך לחסל שני מחבלים. השוטרים על הגג חושבים לתומם שהקרב עומד להסתיים והם בדרך הנכונה לחיסול כל המחבלים, אך הקרב רק מסלים. בסופו של דבר נספרו לא פחות משש עשרה שעות לחימה קשות. מאלי והשוטרים שלצידה לחמו בגבורה, חיסלו מחבלים בזה אחר זה, כשהם שכובים על הגג, תוך ירי אש כבדה. המחבלים הארורים ממשיכים להילחם חמושים מכל כיוון, בטוחים שתכף יצליחו להרוג את כולם ולצאת למסע טבח בשדרות. אך השוטרים חדורי המטרה והאמונה לא חדלים, כוחות ימ"מ כבר מכתרים את התחנה, אך המחבלים ממלכדים את הכניסות והם לא מצליחים לחדור פנימה. זה היה כמובן גם רצף של ניסים משמיים, האחד מהם שירי המחבלים פוצץ את דודי השמש והגג מתמלא במים, אשר חוסמים את הדף התפוצצות הרימונים הרבים שהמחבלים עוד משליכים לשם. בקרב היריות הבא עם המחבלים שמנסים לעלות במדרגות, מאלי כבר נפצעת בידה, התחמושת שלה אוזלת והיא נופלת לתוך שלולית מי הדודים שנשפכו בגג, מדממת בידה הפצועה. ללא יכולת להמשיך ולהילחם, מאלי שומעת ירי מאסיבי נוסף, שמצליח לפגוע בשלושה שוטרים, השניים נהרגים ואחד נפצע קשה בראשו. המחבלים כבר בטוחים שכל השוטרים בתחנה נהרגו ומשקיעים מאמצים מול לוחמי הימ"מ שמנסים לפרוץ. מאלי שוכבת דומם, מתפללת שהחילוץ יגיע מהר ויודעת שיש סיכוי שהמחבלים ישובו לבצע וידוא הריגה. ברגע הזה היא מחליטה החלטה קשה מנשוא: לבקש בקשר שיודיעו לבנה יחידה ארז-אדיר, שהיא אוהבת אותו ולהיפרד ממנו. השעות נקפו, כאשר היא מנסה להידמות למתה, על מנת שלא יבחינו שהיא עדיין נושמת, שמה ידיה על הראש מתוך תקווה שהכדור יפגע ביד ולא בראשה. רק לאחר זמן רב, מגיעים לוחמי ימ"מ על סולם כיבוי, היא מרימה את ידה השנייה בקושי ומסמנת להם שהיא בחיים. תוך דקות ביקשה מהפרמדיק דבר נוסף: לבשר לבנה שהיא שרדה את התופת. באורח נס, היא יוצאת משם בחיים. רות מזרחי בלי חשבון

ונתקלים בדלת RPG הם שומעים פיצוץ של נעולה אך מייד היא שוברת את הידית בקת הנשק והם תופסים עמדות. כאשר הגיעו לגג לא האמינו למראה עיניהם, חמישה שוטרים ואזרח מול עשרים ושישה מחבלים שכבר איגפו את התחנה, המחבלים מתחילים להבין שהשוטרים עלו לגג ועולים אחריהם. שני מחבלים מסתערים עליהם, היא והשוטר שלצידה מצליחים לחסל אותם ולקחת מהם את הנשק

הייתם כל כך מעטים מול רבים... "שילוב של הכל ביחד. הלחימה שלנו, הכוחות שבאו וניסו להציל אותנו ונלחמו וגם חיסלו מחבלים, ובסופו של דבר אחרי הפינוי החלטת מפקד המחוז להקריב את התחנה כדי לחסל את שאר המחבלים שנשארו בחיים". ש. השוטרים הגנו על האזרחים באופן מדהים באותו יום. מה את חושבת על היחס לשוטרים מאז? "יש אוכלוסייה שמודה לנו ותומכת בנו ויודעים שהיינו המגן האזרחי הראשון, ויש אחרים ששואלים איפה הייתם בשבעה לאוקטובר, דוחפים שוטרים, מעליבים שוטרים, כאילו כלום לא היה. אנחנו כמשטרה ממשיכים לעשות מה שאנחנו יודעים הכי טוב ולהגן על תושבי מדינת ישראל". ש. מה שלום בנך יחידך ארז-אדיר? "משתחרר בשבוע הבא בעזרת השם, נעשה לו מסיבת שחרור". ש. לאור מה שקרה, באיזשהו שלב, הוא ביקש ממך לעזוב את התפקיד המסוכן? "לא, הוא יודע שזה לא יעזור, אז הוא לא אומר דברים לא ריאליים. רק מבקש כמובן שאשמור על עצמי". ש. אני מכירה אותך כאשת עבודה שמתרחקת מאור הזרקורים. מדוע הסכמת להצטלם לתערוכה? "התערוכה הזו של צילומי הנשים האמיצות מהשבעה באוקטובר היא ההסברה הכי טובה שיכולה להיות לנו, כדי שכולם לא ישכחו לרגע מה שקרה. חשוב לספר את הסיפור שלנו, חשוב לי לספר על הגבורה של השוטרים שלי, לספר על הרוח שלנו, שכולם יזכרו ויידעו שלא ויתרנו עד הרגע האחרון ושנלחמנו עד הכדור האחרון". ש. איזה מסר את רוצה להעביר לעם לסיום? "תשמרו על אחדות הכי חשוב, ובעזרת השם שכל החטופים יחזרו הביתה לשלום ובמהרה".

לאחר כעשרים וחמש שעות של לחימה עיקשת בתחנת שדרות מורה מפקד מחוז הדרום להרוס את התחנה על המחבלים שבה ולהניף את הדגל בתחנה זמנית חלופית. תם הקרב ההוא. לאחר שלושים שנה במשטרה מאלי מגיעה לאירוע המכונן של חייה. בו היא ניצלה, אך שבעה שוטרים איבדו את חייהם לצידה. במהלך האירוע נפצעת מאלי מרסיסים ביד ובראש, אצבעה התרסקה, ועור התוף נקרע מרסיס. ללא ספק, היום היא מרגישה שקיבלה את החיים שלה במתנה. קיבלה את החיים במתנה ש. מאלי, מה שלומך כיום? חזרת לעבוד? "יום למחרת כבר חזרתי לעבוד. עוברת כל יום ביומו". ש. התרגלת כבר לעובדה שקוראים לך גיבורה והשראה? "ממש לא. עדיין מרגיש לי מוזר.. אני מסתכלת לאחור כשאומרים גיבורה כדי לראות על מי מדברים". ש. עם כל הניסים שקרו לך אז, ברור שפעלת בקור רוח מרשים. תשעה חודשים אחרי, איך את מסבירה מה החזיק אותך חזקה בדיעבד? "הרצון לשמור על השוטרים שלי, שכולנו נצא משם בחיים". ש. איך ההרגשה לקבל את החיים במתנה אחרי אירוע טראגי שכזה? " מקבלים פרספקטיבה שונה לחיים אין ספק. מודים כל יום על המתנה הזאת שקיבלתי". במבט לאחור, באותו היום, היית עושה משהו אחרת? "לא הייתי משנה שום דבר". איך את מסבירה את הניצחון בתחנה למרות הכל?

12.7.2024

8