השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת

מאת: הרב גדעון כהן שאולי יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד 08-8559589 אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

פרשת השבוע: "שלח-לך" הקב"ה מחל לדור המדבר על חטאים חמורים אבל לעוון המרגלים שהוציאו דיבת הארץ לא סלח. "במדבר הזה יפלו פגרכם וכל פקודיכם...", (י"ד,כ"ט). "וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה לפני ה' ", (י"ד, ל"ז).

יציאת בני ישראל ממצרים ומעמד הר סיני היו מלווים בניסים גדולים והתגלות אלוקית. מדוע איפוא היה צורך לשלוח מרגלים לתור את הארץ ואלה הי די בהבטחה האלוקית? שלח לך אנשים ויתרו (במדבר יג,ב) הכניסה של בני ישראל לארץ ישראל מסמלת את כללות עבודתו של יהודי בעולם. נשמתו של יהודי ירדה למטה כדי להחדיר קדושה בתוך העולם הגשמי ולעשות מהגשמיות כלי לאור האלוקי. זה גם עניינה של הכניסה לארץ ישראל: לעשות מ'ארץ כנען' - 'ארץ ישראל', ארץ שהקדושה האלוקית מורגשת וגלויה בה. קודם הכניסה לארץ ישראל נדרש השלב של "שלח לך אנשים", שבו נפתחת פרשתנו. סיפורה של שליחות המרגלים נושא בחובו מסר והוראה לחייו של כל אחד ואחד מישראל, הן מעצם השליחות והן מכישלונה. להתבונן ולחשוב בראש ובראשונה על היהודי להתבונן בתוכן המצווה שהוא עומד לקיים, ולחפש את הדרך הטובה ביותר להשלים את המשימה. זה עניינה של שליחות המרגלים - משה רבנו שלח אותם כדי למצוא את הדרך הטבעית, הנכונה והיעילה ביותר לכבוש את הארץ. יהודי עלול להיתפס למחשבה, שהואיל והקב"ה ציווהו לקיים מצווה, עליו להפסיק לחשוב ולחדול לבחון את המציאות הטבעית, אלא עליו ללכת בעיניים עצומות ויהי מה. שליחות המרגלים מלמדת אותנו, שלא די בעצם האמונה בה', אלא יהודי נדרש לחפש את הדרך הטבעית שבה יתמלא רצון ה'. כי הכוונה האלוקית היא, שהמצוות יתקיימו בתוך גדרי העולם ובתוך מסגרות הטבע. בלי מסקנות עם זה מלמד סיפור המרגלים, שאסור לטעות ולסטות לכיוון השני. טעותם של המרגלים הייתה, שחשבו כי עצם העובדה ששלחו אותם לבחון את הארץ ואת האפשרות לכבשה בדרך הטבע, נתנה להם גם סמכות להחליט על עצם השאלה אם להיכנס לארץ. בנקודה זו היה טמון חטאם הגדול. משה רבנו שלחם רק כדי לברר באיזו דרך קל יותר לכבוש את הארץ, אבל הם חשבו ששלחו אותם כדי להסיק מסקנות ולקבוע ש"לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו". בכך פעלו נגד רצון ה' והוכיחו חולשה של אמונה, שכן כשהקב"ה מטיל על האדם שליחות כלשהי, ודאי שבכוחו לבצעה, ואם יהיה צורך בנס - יתרחש נס. עצם הטוב זה היסוד השני שמלמד סיפור המרגלים: אם הקב"ה מטיל על האדם שליחות כלשהי ברור שאפשר לקיימה, כי אין הקב"ה מבקש "אלא לפי כוחן". הלוא גם בשר ודם לא יצווה את הזולת לעשות דברים שהם למעלה מכוחו, ועל אחת כמה וכמה הקב"ה, עצם הטוב והצדק. אלא שלאחר ידיעה זו, שהיא העומדת בבסיס גישתו של יהודי לתפקידו בעולם, מודיעה לנו התורה ש"אין סומכין על הנס", ושצריך לחפש את הדרך לקיים את רצון ה' בדרכי הטבע. ועם זאת, צריך להיות ברור לאדם, שגם אם יעמדו בדרכו קשיים ומכשולים ודאי שיתגבר עליהם, בבחינת "עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה”. כשהקב"ה מצווה - אפשר לבצע

ישראל. המרגלים זממו להטיל מורא ופחד במחנה ישראל וזאת על מנת שיחששו ישראל להיכנס לארץ. יתכן, כי אחת הסיבות להתנהגות זו של המרגלים היתה שבמדבר הם היו המנהיגים וראשי העם, וחששו שמא בארץ ישראל תתבטל מנהיגותם. בחטא המרגלים חלשה דעתו של משה וחשב על כך כי המרגלים המואסים בנחלת אבות אין הם ראויים לזכות אבות. אי לכך, אין משה מזכיר בתפילתו בחטא המרגלים את זכות האבות כפי שהזכיר בחטא העגל, ותפילתו הייתה בחטא העגל: "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך", (שמות-ל"ב, י"ג) ותפילה זו אכן הועילה לביטול רוע הגזירה, (שם, י"ד). נציין, כי טיבה של ארץ ישראל, ארץ האבות, שהעולים אליה זוכים לחונן עפרה להתיישב בה, להתקשר אל הארץ בעבותות של אהבה לבנותה, ולהתברך מהבורא בכל הטוב. אחרי מות המרגלים, המוני העם חשו בחטאם הכבד ואמרו: "הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה', כי חטאנו", (י"ד, מ'). העם ציפה כי, על ידי העליה לארץ יתכפר ויסלח לעם באשר כל היושב בארץ ישראל, הארץ מכפרת עליו כנאמר: "וכיפר אדמתו עמו", ("דברים" - ל"ב, מ"ג).

הקב"ה סלח לבני דור המדבר שחטאו חטאים שונים, כמו: "חטא העגל", חטאם של המתאוננים, כשביקשו לאכול בשר תאווה ולאחר מכן, במחלוקת של קורח ועדתו, ורק על עוון המרגלים שהוציאו דיבת הארץ לא מחל ה' לישראל, אלא גזר על יוצאי מצרים: "במדבר הזה יפלו פגריכם", (י"ד, כ"ט), ואת המרגלים המית במיתה משונה, (שם, ל"ז). כאן למדנו, שעל חטא שאדם חוטא נגד עמו וארצו אין כפרה לעומת, כל העבירות האחרות שמועילה להן תשובה, בין עבירות שבין אדם למקום ובין בעבירות שבין אדם לחברו. אשר על כן, תפקידם של המרגלים היה לדווח על טוב הארץ היעודה לישראל. לעודד את העם לעלות ולכבוש את הארץ מידי עמי הנכר המחזיקים בה. המרגלים דווחו על החסרונות והפגמים של הארץ היעודה, כתוצאה מכך המיטו אסון על עצמם ועל שולחיהם ומנעו כניסת בני ישראל לארץ כארבעים שנה. משה רבנו אמר למרגלים ששלחם: "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ" ורצונו היה ששליחות המרגלים תקרב את כניסת השבטים לארץ היעודה. והתוצאה במקום לעורר את חיבת הארץ, הוציאו המרגלים דיבת הארץ והצליחו להמאיס את הארץ על בני

(עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן שאולי זצ"ל). בברכת שבת שלום

28.6.2024

24