השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת

מאת: הרב גדעון כהן שאולי יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד 08-8559589 אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

פרשת השבוע: "בהעלותך" המשמעות המיוחדת לכך, שאת שלמה המלך מהללים ומשבחים בחכמה: "ויחכם מכל אדם" ואת משה רבנו בענווה "והאיש משה ענו מאוד מכל אדם אשר על פני האדמה", (י"ב, ג')

אם אתה יכול - אתה חייב

כשם שאת מנורת המקדש אפשר היה להדליק רק ב'היכל', ולא פחות מזה, כך צריך כל יהודי להגיע לדרגת הקדושה הגבוהה ביותר, על-פי כוחותיו ואפשרויותיו בהעלותך את הנרות (במדבר ח,ב) הציווי שנאמר בראשית פרשתנו: "בהעלותך את הנרות", רומז לעם ישראל כולו. הדבר משתקף בהפטרת השבוע, שבה נמשלת מנורת הזהב בת שבעת הקנים לעם ישראל. מכאן שהציווי להעלות את הנרות מורה לכל יהודי, שעליו להצית את נר ה' בקרבו ובקרב הזולת. את המנורה היו מדליקים רק ב'היכל', המקום המקודש ביותר בבית המקדש אחרי קודש הקודשים. היו עוד מקומות מקודשים בבית המקדש, אך את המנורה אפשר היה להדליק רק ב'היכל' ולא במקום אחר. הדלקת המנורה הייתה יכולה להיות רק ברמת הקדושה הגבוהה שעליה נצטווינו בתורה. לא פחות כן הוא בהדלקת נר ה' בקרבנו ובקרב הזולת. יהודי צריך להדליק את נר ה' ברמת הקדושה הנדרשת ממנו, על-פי מעמדו ומצבו. לכאורה יכול הוא לטעון, שמאחרים אין תובעים להימצא בדרגת קדושה גבוהה כזאת, ולמה דווקא הוא חייב להגיע לכך? אלא התשובה היא, שלכל דבר ולכל אדם יש הדרישות המתאימות להם דווקא. כשם שאת מנורת המקדש אפשר היה להדליק רק ב'היכל', ולא פחות מזה, כך צריך כל יהודי להגיע לדרגת הקדושה הגבוהה ביותר, על פי כוחותיו ואפשרויותיו. עצם העובדה שהוא מסוגל להגיע לרמת קדושה מסויימת, היא עצמה הוכחה, שתובעים זאת ממנו. אין הקב"ה דורש מן האדם יותר מכפי כוחו ואפשרותו, אך גם לא פחות מכך. היום חייבים כשם שיש הבדלים בין איש לרעהו מבחינת הדרישות מכל אחד ואחד, כך גם לכל דור הדרישות שלו. יש המשתמטים מלימוד תורת החסידות בטענה, שבדורות הראשונים היו יהודים יראים ושלמים שלא עסקו כלל בלימודה. צריך לזכור, שלכל דור הדרישות המיוחדות לו. אמנם בדורות הראשונים היו יהודים יראים ושלמים בלי לימוד תורת החסידות, אך לאחר שהקב"ה גילה את פנימיות התורה בדורות האחרונים, זה עצמו ההוכחה שהוא חפץ שנלמדנה. בדורות שלנו אי אפשר עוד להסתפק בלימוד תורת הנגלה, אלא דורשים מכל אחד ואחד להתעלות לרמת קדושה גבוהה יותר וללמוד אף את תורת החסידות, פנימיות התורה. אש כהה ובהירה גם דבר זה רמוז בנרות. בשלהבת הנר יש האש הכהה, הקרובה לפתילה, ויש האש הבהירה, המתנשאת למעלה. כך גם בתורת-ה': יש התורה הנגלית (האש הכהה), הקשורה בדברים הגשמיים, ויש פנימיות התורה (האש הבהירה), שעוסקת בעניינים אלוקיים נעלים. כדי להיות נר שלם, צריך להאירו באור הכפול - אור התורה הנגלית ואור פנימיות התורה. לימוד תורת החסידות נותן כוח ועוז להתגבר על ניסיונות ימינו ומעניק חיות בלימוד נגלה דתורה ובקיום המצוות.

פנימית צנועה וניסתרת. משה רבנו, היה חדור באמונה ובמחשבה כי זה שהגיע למדרגה כל כך גבוהה, לדבר עם הקב"ה פנים אל פנים, לא באה לו התעלות זאת בדרך טבעית, כי אם מכוח ענוותנותו ונשמתו הנעלה והגבוהה. משה רבנו הבין שזיכו אותו משמים, והעניקו לו נשמה נעלה כזאת שניתנה לו במתנה ועל מתנה, אין מתגאים, ומכאן גם ענוותנותו היתירה. אשר על כן, עניו אמיתי אינו עושה פירסום ופומבי לענותנותו, הוא יושב בשקט ובצנעה ואינו מבליט מידותיו הטובות, ומעשיו המבורכים. משה רבנו לא גבה ליבו בשום פנים, גם שנאמר עליו: "והאיש משה ענו מכל האדם...", ועל כך יצויין כי, זאת לא נאמר בערוב ימיו, לפני מותו, אלא בעיצומה של פעילות ברוכה, ואימרה זו לא שינתה רוחו ולא גרמה לו גבהות לב ושמץ של התנשאות וגאווה. מספרים על דיין מבית דינו של רבי עקיבא שאדם פשוט פגע בכבודו.ניסה רבי עקיבא להרגיעו ענה הדיין כי כעסו גובר, באשר הפוגע בן, הינו אדם פשוט ועלוב מאוד. ענה רבי עקיבא עכשיו מובן מדוע אצל משה רבנו נאמר: "ענו מאוד מכל אדם..." ועניו אמיתי צריך להיות, אפילו כלפי הפשוטים ביותר והפחות שבפחותים.

יצויין, כי גם משה רבנו וגם שלמה המלך הצטיינו גם בחכמה אדירה וגם בענווה יתירה, ובכל זאת את משה רבנו ציינו במיוחד במידת הענווה ואת שלמה המלך ציינו במיוחד במידה החכמה, והשאלה מהו הרעיון לכך? ומסבירים כי שלמה המלך בהיותו בתפקיד של מלכות אינו רשאי להיות ענוותן, באשר גם אם הוא ימחל על כבודו אין כבודו מחול, ולכן אינו יכול להשתמש במידת הענווה ועל כן אין לציינו בכך, כי זה אינו בתחומם ובאורח חייהם של המלכים. ועל כן, מהללים אותו במידת החכמה, גם אם בפנימיותו היה ענוותן גדול, אבל כלפי חוץ השתמש בגינוני מלכות וברוב פאר וכבוד. לעומת זאת, משה רבנו, בהיותו רבן של ישראל, יש לו אפשרות להשתמש במידת הענווה שהיתה טבועה בו ולוותר על כבודו, ושאכן רב שמחל על כבודו, כבודו מחול. אי לכך, משה רבנו לא היה יכול להגיע לשיא הענווה, לולא הצטיין במידת החכמה באשר, חכם, יודע שבחכמתו אין לו במה להתגאות שהרי הכל הבל ורעות רוח, ועל כן הענווה אצלו הינה מיוחדת ומשמעותית הנובעת מלב קדוש וטהור, וכגודל ענוותנותו כן חכמתו. אומר הבעש"ט, שענווה אמיתית אינה חיצונית ולמראית עין אלא

(עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן שאולי זצ"ל). בברכת שבת שלום

21.6.2024

36