השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

מלא בחומר נפץ. כך או כך, לחיילים הגיבורים שבפנים, לא היה סיכוי להינצל. אפשר אולי אולי להתנחם טיפונת בעובדה שהם לא סבלו במותם המהיר ונהרגו בתחושת סיפוק מביצוע המשימה, כשחשבו על כך שעוד רגע יהיו מחוץ לעזה. סבטלנה האחות: "מהשבעה באוקטובר הוא השתנה לגמרי, כנראה ראה שם מראות נוראיים" "עכשיו אני מבינה שלא ידענו כלום על כל הטוב שהוא עשה" אומרת בגעגוע ועצב סבטלנה, .40 האחות האמצעית, בת סטניסלב, האח הקטן במשפחה, הותיר אחריו אחות גדולה נוספת , ואת אמא אלה שגידלה 43 בת אותם לבדה, שתחיה. סטניסלב ז"ל היחיד שנולד בארץ, אחיותיו נולדו .1997 ברוסיה ועלו ארצה בשנת ש. סבטלנה, משתתפת באבלך הכבד. למה את מתכוונת שאת לא יודעת כמה טוב הוא עשה? "אני יושבת בשבעה ומתברר לי שממש לא הכרתי אותו. מגיעים חברים, ומספרים דברים שאפילו לא ניחשתי. מתברר שהיה לו לב ענק. כולם אומרים שכשהיה נכנס לחדר, כל החדר היה מתמלא באור". ש. ספרי על האח שהכרת... "סטניסלב האח קטן, שכולם אוהבים. שקט, צנוע, למד במקיף ח', וברתמים. שירת בסדיר, והיה צריך להשתחרר באוגוסט הקרוב, זה כבר לא יקרה". ש. איך שמעתם על האסון? השמועות הרי לא הפסיקו הרבה לפני שהודיעו בתקשורת... "מוזר לומר אבל דווקא הפעם לא שמענו על האסון. מתחילת המלחמה, אני מקושרת לחדשות בטלגרם ובוואטסאפ, כל היום בלי הפסקה, ודווקא באותו יום, לא מבינה למה, החלטתי שאני לא רוצה להיכנס. אז לא ידעתי כלום, עד שבאו ודפקו לנו בדלת..."

ש. היכן סטניסלב ז"ל היה בשבעה באוקטובר? "בשבעה באוקטובר היה בסופ"ש בבית, שמע איתנו את האזעקות וכל מה שקורה ומייד הקפיצו אותו מהבית. הוא לא שיתף אותנו אפילו לאן הוא נוסע. אני זוכרת שהייתי בעבודה, הוא ובעלי הגיעו לעבודה שלי כדי לקחת מפתחות לאוטו, כי הוא היה צריך להגיע להסעה." ש. ומה עבר עליו מאז? "הוא נלחם ברצף ולא סיפר כלום. לא ידענו לאן הוא נסע ומה הוא עשה. אני זוכרת, שכעבור כמה זמן, כשראיתי אותו כשהוא חזר בפעם הראשונה, יצא להתרעננות לשעה הביתה באשדוד, אמרתי לעצמי שראיתי בנאדם שונה. המבט בעיניים נכבה, הוא לא אכל, לא שתה, התיישב על הספה ופשוט שתק. זה אפילו לא היה הלם, אין מילה לתאר את זה. סטניסלב של לפני המלחמה ושל אחרי המלחמה זה אדם שונה לגמרי. לכן ברור לנו, שבאותו יום נורא הוא ראה הכל, הוא נגע בכל, הם החיילים הגיבורים שיצאו בשבעה באוקטובר עשו את כל העבודה הקשה וראו מראות זוועה, כמו בזק"א". ש. וניסית שוב לדובב אותו? "גם ביציאה השנייה ישבתי לידו והמתנתי בסבלנות, שיתחיל לספר, לפחות מילה. עד היום הוא לא אמר כלום. הוא בטוח ראה מראות נוראיים ולא רצה להדאיג אותנו". "הדבר היחיד שהוא רצה זה להילחם ולהגן על המדינה. לכן קברנו אותו עם תליון חרבות הזהב" ש. מתי דיברתם עם סטניסלב ז"ל בפעם האחרונה? "לשמחתנו, בסופ"ש האחרון הוא היה בבית והיינו ביחד, אבל הוא לא דיבר הרבה". ש. הרגשתם סוג של פרידה? "ביום ראשון הוא חזר ליחידה ופתאום הוא התקשר לומר לנו, שהוא מוסר את הטלפון, כי

"אני יושבת בשבעה ומתברר לי שממש לא הכרתי אותו. מגיעים חברים, ומספרים דברים שאפילו לא ניחשתי. מתברר שהיה לו לב ענק. כולם אומרים שכשהיה נכנס לחדר, כל החדר היה מתמלא באור"

התמונה המשפחתית האחרונה

חרבות זהב... מה הסיפור שלו? "כמה חודשים אחרי תחילת המלחמה, בחודש מאי, היה יום הולדת לאחים של בעלי והתחלתי לחפש עבורם מתנה. פתאום, ראיתי תליון זהב בצורת מגן דוד, שבמרכזו אריה ובצדדים יש חרבות מזהב. מייד החלטתי שאני אקנה לו את התליון הזה 18- ליום ההולדת, שיחול ב לספטמבר.. בינתיים, אמא בטעות סיפרה לו את זה והראתה לו תמונה של התליון, והוא שמח מאוד, כי זו הייתה משאת נפשו. לא הספקתי לקנות את זה, אך כשסטניסלב נהרג, בשבת מאוחר, החלטתי שזה הזמן, חיפשתי היכן לקנות את התליון הזה, כדי שייכנס איתו לקבר. לשמחתי מצאנו אותו והחלטנו שזה ייכנס איתו לארון, כי זה מסמל את כל הדברים שהוא הכי אהב, את הרצון שלו והסיפוק להילחם ולהגן על המדינה". ש. בדיעבד, יש חרטה על כך שלא שיכנעתם אותו לא להתגייס לקרבי? "שאלנו אותו אחרי המלחמה, אולי תצא מהקרבי? תפסיק להילחם, אבל הוא סירב ואמר אם אני אצא וכולם ייצאו, אז מי ילחם בשביל המדינה הזאת? בשביל האנשים פה?".

כנראה הם נכנסים. הוא ממש התקשר לכולם, כדי לומר את זה. וזה היה שונה, כי בדרך כלל הוא היה רק שולח הודעה." ש. והרגשתם משהו? "לא... לא הייתה לנו הרגשה מוזרה. אפילו נרדמנו באותו לילה חזק, ישנו כאילו שתינו כדורי שינה, לא הרגשנו שקרה משהו..." ש. כבר מרגישים געגוע? "געגוע וחוסר עצום... פתאום עכשיו הוא כל כך חסר. בכל מקום. אנחנו גרים ביחד, נכנסים לחדר שלו, רואים את הבגדים שלו, את המזכרות מבית הספר, מהגן..." ש. מרגש ומצמרר, קברתם את סטניסלב עם תליון ובו התליון המדהים של ׳חרבות הזהב׳, שהיה אמור לקבל ביום ההולדת בספטמבר, אך נקבר איתו לעולמים

21.6.2024

16