השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

אסטרטגית לתאגיד, עלו ללא תיאום אתי". עו"ד נכט מעלה את סוגיית תקציב הפרסום, שמלכא עשה עד כה ככל העולה על רוחו ופרסם היכן שרצה. בעניין הזה עו"ד נכט ביקש ממנו לעשות סדר וביקש ממנו נייר עמדה באשר לאופן חלוקת עוגת התקציב. "גם כל בקשותיי לא מתקיימות חרף הסיכומים אתך" כתב עו"ד' נכט."וכך עניין שקיפות עוגת הפרסום ופניתי אליך להגיש לי נייר עמדה לחלוקת התקציב של הפרסום, וזאת בהתאם לטענות גופי תקשורת באשדוד על חלוקה לא שיוונית”. הפך את המשכן למבצרו התמונה סביב התנהלותו במשכן החלה להתבהר. מתברר כי מלכא הפך את המשכן למבצרו הפרטי ממש, לאימפריה אישית, שם הוא עושה מה שבראש שלו במשך למעלה שנים במשכן: הוא מחליט לבד, מפנק 10 - מ את מי שהוא רוצה, מפרסם היכן שבא לו, תוך שהוא מתעלם ממי שמבקר אותו, מפטר את מי שבא לו, מעלה שכר למי שבא לו ואיש לא פוצה פה. במשך כל שנים הללו. עכשיו הדלת החוצה למלכא קרובה מתמיד. זה לא היה מפתיע, שכן נגד מלכא פורסמו דו"חות קשים של מבקר המדינה ושל החשב הכללי לאוצר בשתי התנהלויות מושחתות שלו לא הובילו לפיטוריו ולזרוק אותו מהמשכן, כולל גם בכל הפסטיבלים העלובים שהוא הפיק עד כה שמעטים מאשדוד מגלים בו עניין ועליהם הוא מתפאר היום. כך באנדלוסית שאותה הוא הביא לפירוק (והוקמה אחר כך מחדש למרבה המזל על ידי ראש העיר לסרי), וכך בהתנהלות שלו בפרשת הכרטיסים ובפרשה שבה בוזבזו מאות אלפי שקלים על פסטיבל מדיטרנה בשנת הקורונה למרות שלא התקיים, ובפרשיות אחרות של המשכן, שעלה בהם ריח של פלילי לכאורה. פרשת התזמורת האנדלוסית הראשונה שמלכא שנים גלגלה תקציבים 13 - ניהל למעלה מ של מיליוני שקלים נקלעה לגירעונות כספיים וגם הסיוע של מינהל התרבות ותכנית הבראה לא הועילו. הניהול שלו הקלוקל, בא לידי ביטוי בדו"ח ביקורת חמור על עמותת משרד 2009- התזמורת האנדלוסית שערך ב רואי החשבון נבון- ויספלד לבקשת החשב הכללי באוצר. הדו"ח שהועבר למשרדי הממשלה תומכים בעמותה, לחשב הכללי, לרשם העמותות ולגופים נוספים הצביע על ניהול כושל, החלטות הנהלה בלתי סבירות, הסכמים דרקוניים וניגוד עניינים של חברים בוועד המנהל. פרשה נוספת בה היה מעורב כביכול מלכא אותה חקר ובדק מבקר המדינה 2018 משנת שפשט על המשכן ומצא ממצאים חמורים. מבקר המדינה יוסף שפירא בדו"ח מתאר

יוסי אסולין עו״ד בלי חשבון

משכן אמנויות הבמה. שנים הם הלכו יד ביד, הקימו את המרכז לפיוט ושירה ואת התזמורת האנדלוסית הראשונה, שנסגרה בגלל התנהלותו הבעייתית, בלשון המעטה של מלכא. השניים הם הפכים, שדי הסתדרו בתחילת הדרך. האחד לסרי, נשוא פנים מכובד מנומס ואינטלגנט, והשני המוני, מתנהל ומנהל בדרך בעייתית, מצליח להרגיז אנשים וחושב שהכל מגיע לו. הם אפילו התגוררו תמיד באותו בניין. שכנים של ממש. עד היום. איכשהו השניים הסתדרו, עד שבאו הצרות שאותם ד"ר לסרי כבר לא היה יכול להכיל. ההגנה של לסרי בחירוף נפש כמעט, על מעשיו של חברו מלכא הוסרה. בשנים עברו, הגיעו לראש העיר תלונות נגד התנהלותו של מלכא, פורסמו דו"חות קשים נגדו של החשב הכללי לאוצר ושל מבקר המדינה, הוא הגן עליו ושמר עליו וסירב לפעול נגדו. גם כשבבחירות השניות לראשות העיר, הקים אחיו יחיאל מלכא רשימה, שנגסה בקולות של לסרי, זה גרם למתח אבל לסרי ויתר, חרק שיניים והמשיך בחברות. לפני כשנתיים ד"ר לסרי התרחק ממנו כמו מאש. אם על רקע התנהלותו הבעייתית בניהול המשכן אם מסיבות אחרות שכרגע לא ידועות. יחסיהם הגיעו למשבר עמוק, שלא היה כדוגמתו. תחילה לסרי פיטר את מלכא מראשות 'פיוט ושירה' והסיר מעליו את ההגנה שפרש עליו במשך שנים רבות, שנים הראשונות לכהונתו בתפקיד 10 בוודאי ב ראש העיר. לסרי חש נבגד ויש לו בטן מלאה עליו. בין חברים זה יכול לקרות, אבל אצל מלכא זה כנראה עבר את הגבול. נזכיר שלסרי מינה את מלכא לתפקיד מנכ"ל המשכן גם כשבקורות חייו הוא לא היה מהמובילים. תחילה היה זה סגן ראש העיר, עו"ד אלי נכט הממונה על המשכן הקודם שהחל בתהליך הפיטורין. הוא זימן את מלכא לשימוע ולבירור על שורה של טענות נגדו בנוגע להתנהלותו עקב טענות להתנהלות לא נאותה "שחורגות מהדין, הנוהל וניהול תקין" לדברי עו"ד נכט. "הבולטים שבהם: זימון ישיבת דירקטוריון ולא בפעם הראשונה בסמכות ששמורה לי כיו"ר הדירקטוריון בלבד על פי חוק החברות ותקנון המשכן". עו"ד נכט הוסיף אז במכתבו למלכא: "ואם לא די בכך, ניסית לחבל ולבטל פגישת דירקטוריון חשובה, כמחצית השעה לפני קיומה וזאת אחרי שהזהרתי אותך לא לעשות כן. כמו כן נושאים שהחלטת להביא לסדר יום לדיון, באופן חד צדדי ולא תואמו עימי וכך נושאים בעלי משמעות וחשיבות

את השיטה הנלוזה של של חלוקת כרטיסים והזמנות למופעים לעצמו, לחבריו, לראשי ערים, מפקדים בכירים ואנשי תקשורת המועדפים עליו. המבקר חשף לא מעט מקרים חשודים לפיהם, מאות כרטיסים שחולקו לנתמכי הרווחה ונמסרו למנהלת הרווחה נעלמו או הושמדו. בסך הכל חשף המבקר כי המשכן והחברה העירונית חילקו שנים כרטיסים חינם למקורבים 3 ביחד במשך 15,700 בניגוד למינהל תקין ובניגוד לדין כרטיסים בשווי כולל של כמיליון שקלים. המבקר המליץ למשרד הפנים לחייב באופן אישי על הנזק את נושאי המשרה ובראשם מנכ"ל המשכן מוטי מלכא. האם חוייב? אין לדעת. למה לא פוטר אז? מוזר. והאיש שהניע את כל התהליך היה מנכ״ל העירייה אילן בן עדי, ששנים הוא מסתובב עם בטן מלאה על מלכא ובעיקר על ההתנהלות שלו. על בן עדי אפשר לומר הרבה דברים. אבל הוא לא סובל התנהלות מושחתת של פקידים ועובדים ועם לא מעט כאלה הוא נפרד במשך השנים. לפני כשנה הוא דרש לחקור את ההתנהלות של מלכא בכל מה שקשור לפעילותו הגובלת בניגוד עניינים, בחשד לעבודה נוספת ללא אישור, מינוי עובדת ללא מכרז וגרימת נזקים לעירייה. ייאמר לזכותו של בן עדי, שתמיד הוא לא אהב את ההתנהלות של מלכא ושנים הוא דרש כמעט התחנן לראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי , להעמיד במקומו את מלכא. הכוח שמלכא צבר היה בלתי פרופורציונלי. בשיא שלו האנדלוסית הייתה תחתיו, המשכן כולו בניהולו הבלעדי, הוא ביקש וגם קיבל לידיו את האמפי בפארק ים, שנשאר כל השנה כיצד הפכו החברים מילדות ליריבים? ד״ר לסרי ומוטי מלכא

7

10.5.2024

8 המשך בעמוד