השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

שושי, אלמנתו של רס"ן אבי חובלשוילי לאוקטובר: 7- ז"ל, הגיבור שנהרג ב ״בחלומות הכי שחורים, לא חשבתי שהבן

שלנו יוולד ללא אבא״

)28( חצי שנה כבר עברה מאז היום השחור ההוא ושושי עוד לא מאמינה שאיבדה את אהובה רס"ן אבי חובלשוילי ) אז סמג"ד קרקל, ונותרה לבדה בחודש שמיני 26( ז"ל אבי ז"ל לא הספיק לדעת עם בתה הפעוטה בת השנה שייוולד לו בן, אך הוא ניחש זאת לפני ההריון וקבע את שמו בשביעי לאוקטובר שהה אבי בביתו, אך שמועות על חדירת מחבלים גרמו לו לעלות על מדים ולצאת הוא חיסל מחבלים ליד קיבוץ עוד בטרם הוקפץ סעד ואז קיבל דיווח על הרג המוני במסיבה. הוא נלחם שם בגבורה עם המחבלים אך נהרג שושי אלמנתו מספרת בפתיחות על ההכרות של הנערה האתיופית עם הג'ינג'י מגאורגיה, הצעת הנישואים האינטימית, האהבה בין המשפחות, החיים לצד איש צבא, הלילה בלי שינה שעברה לפני שנהרג ועד שהגיעו הדפיקות על הדלת, ההכנות ללידה בצל הטרגדיה הנוראית והחלומות בעתיד להנציח את אבי ולספר לילדים שאבא היה גיבור

שושי בהריון חודש שמיני עם בתה הקטנה רומי-אור (צילום: ניצן גור)

ספדה לו אלמנתו מאוחר יותר, אך באותו הרגע אבי ראה לנגד עיניו רק את טובת עמו ובגבורה נשק לשושי ורומי אור בתו התינוקת ויצא לכיוון דרום. כבר בדרך, נתקל אבי ז"ל בחוליית מחבלים וחיסל שניים מהם, אך קרוב לוודאי שלא תיאר לעצמו כלל, כמו כולנו, כמה אלפי מחבלים חדרו לישראל ועד כמה המצב קשה. אבי ז"ל, גיבור בחייו ובמותו, הצטוות לוחמי ימ"מ שפגש בדרך, אך המחבלים הרבים הפתיעו אותם בכמות עצומה של נשקים. אבי ז"ל הספיק להציל רבים, היות שטילפן לחמ"ל והודיע, שמחבלים השתלטו על ניידת משטרה והם נוסעים בה לכיוון מערב. מייד לאחר מכן נהרג. שושי אלמנתו קיבלה בתדהמה את הבשורה המרה ומאותו היום היא מעלה על הכתב את רגשותיה, באופן כל כך אישי ומרגש. בהספד שהקריאה בבית העלמין אמרה בין היתר: "אבי שלי.. אהוב שלי. בעלי, אהבת נעוריי, עטרת ראשי , כל עולמי, העוגן הפרטי שלי.. הנשמה שלי מרוסקת, אני לא מעכלת שאנחנו פה. תמיד היית הגיבור שלי ועכשיו אתה הגיבור של כל העם.. אני לא מאמינה שאני אתה 17 אנחנו גוף אחד.. מגיל 17 לא אראה אותך יותר.. אני אוהבת אותך. מגיל החבר הכי טוב שלי, אהבה ממבט ראשון. תודה לך על עשר שנים מאושרות.. תודה עליך, תודה על מי שהיית ותמיד תהיה בשבילי.. היית מלך העולם, תמיד בראש.. תמיד נמצא שם ראשון.. תמיד תומך, תמיד מרים.. לפעמים קצת כועס, אבל עם חיוך קטן בסוף... " "אתה לא יודע כמה אנשים אהבו אותך.. וכמה העריכו אותך ובכמה אנשים השארת חותם... אבא שבשמיים למה לקחת לי אותו? זה עוד לא הזמן!! היו לנו חלומות, היו לנו תוכניות לעתיד, רק לפני שבוע וחצי גילינו שאני בהריון.. לפני שבוע שמענו את הדופק של האפרוח הקטן וכל כך שמחת.. באחת השבתות האחרונות כשהיית בבית, שאלתי אותך איפה אתה רואה אותנו בעוד שבע שנים?.. ואתה לא אוהב שאלות כאלה חופרות, אני יודעת.. במקום לענות על השאלה, שאלת אותי בחזרה: איפה את רואה אותנו בעוד שבע שנים? ואמרתי שאני רואה אותנו קודם כל מאושרים.. בדירת גן שתמיד חלמת.. עם חמישה ילדים בבית מלא חיים ומלא ברעש.. משפחה גדולה ומאושרת. ואז אמרת לי:

רותי מזרחי

את אותה השבת איש מאיתנו לא יכול לשכוח. שש וחצי בבוקר החלו אזעקות לפלח את הדממה ואת החגיגיות של שמחת תורה. רס"ן אבי חובלשווילי ז"ל, אז בתפקיד סמג"ד קרקל, שהה באותו זמן בביתו, ומייד עלה על מדיו, עוד בטרם הספיקו להזעיק אותו. "אמרתי לך שאולי אל תלך"

12.4.2024

16