השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת ״סימני כשרות״ בעבודת ה׳

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

רשי מסביר: "ולמה נקרא שמה חסידה ? שעושה חסידות עם חברותיה במזונות". ונשאלת השאלה: אם החסידה נקראת בשם זה מפני שעושה חסד עם חברותיה מדוע הכניסה אותה התורה לרשימת העופות שאינם כשרים ? הרי הרמב"ם כותב, שהעופות כנשר ועורב אסורים מפני שהינם עופות טורפים, בעלי תכונות אכזריות, ואכילתם עלולה להיות הרסנית מאוד לנפש שלנו, שעל ידי אכילתם אנו עלולים להפנים לתוך אישיותנו את התכונות השליליות שלהם, אם כך, הרי החסידה שעושה חסד הנה לכאורה בעלת מידות טובות ואין סיבה שאכילתה תהיה אסורה. אלא מתרצים שחסידה זו אכן עושה חסד, אך חסד זה מוגבל והוא אך ורק לחוג חברותיה המצומצם. העובדה שציפור זו מתעלמת מכל מי שאינו חלק מחברותיה מלמדת אותנו שהיא איננה בעלת חסד אמיתי, אלא בעלת אינטרס אישי ומצומצם. אי לכך, עיקרו של החסד הינו דאגה כלפי כל אדם, לתת ולהעניק ככל שיוכל האדם וללא אינטרס אישי וטובת הנאה. אשר על כן, עלינו להתחזק במידות טובות ולהגביר ביתר שאת וביתר עוז את מידת החסד, להושיט עזרה לזולת, מתוך אמונה עמוקה באהבת כל אדם באשר הוא, ובזכות זאת עם ישראל יזכה לגאולה השלימה וכדברי דוד המלך, "עולם חסד יבנה" (תהילים פ"ט). מצאנו במשך הדורות חכמים ואנשי מעשה שהיו זריזים במצוות ותרמו רבות ממשכורתם לנזקקים ועשו מצוות ומעשה חסד רבים. הם דאגו גם לאספקת ביגוד לנזקקים וסיוע לחתנים ולכלות, דאגו למחסורם של תלמידים וילדים שלא היה באפשרות הוריהם לכלכלם ולדאוג למלא מחסורם. המעשה הבא מתאר דרכו של צדיק העושה מעשי חסד: עיוור קבע את מקומו ליד ביתו של רבי ישעיה מפראג, יום יום ישב שם, רועד מקור ומפחד, מפני הפקחים והשוטרים שקנסו את הרוכלים בלא רישיון. לא פעם אחת תפסו את העיוור פקחים-שוטרים והחרימו לו את כל העוגות. העני היה בוכה במר ליבו, ורבי ישעיהו ריחם עליו והיה משלם לו את דמי ניזקו. אשר על כן, עשה לו הרב הצדיק מנהג קבוע: הוא המתין לרוכל העיוור ועם הגיעו היה קונה ממנו את כל סחורתו. שאלו פעם את הרב הצדיק: "למה לא יקציב לעני מראש סכום חודשי, ויחסוך ממנו ומעצמו את הטירחה היום יומית"? השיב הרב: "הרוכל מאמין שהוא סוחר מצליח, המרוויח את לחמו בכבוד. אומנם, מאור עיניו נלקח ממנו, אך נדמה לו שהוא מצליח מאוד בעסקו ומדוע אטול ממנו את שמחת נפשו" ? מזרעו של אברהם אבינו - עמוד החסד. "ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם, את הנשר.... את כל עורב למינו... ואת החסידה האנפה למינה....", (י"א, י"ג, ט"ו, י"ט). (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל). פרשת השבוע: "שמיני" מידת החסד היא אחת המידות המעידות על יהדותו של אדם ומציינת כי הוא

״סימני כשרות״ בעבודת ה׳ לקראת סיומה של פרשת 'שמיני' מפרטת התורה את סימני הבהמות והחיות המותרות באכילה ואת אלה שנאסר עלינו לאכלן. הסימן שהתורה נותנת על בהמה טהורה הוא - שעליה להיות "מפרסת פרסה" ו"מעלת גרה". כל דבר בתורה צריך לשמש לנו הוראת דרך בעבודת ה'. בפרט עלינו להפיק הוראות מעניין זה, שכן אחד מטעמיה של מצוות הכשרות הוא הכוונה למנוע מהאדם את ספיגת התכונות השליליות המצויות בבעלי החיים שאינם כשרים. שהאור יחדור בעבודתו הרוחנית של האדם הוא נזקק הרבה לעשיית הבחנה בין 'בהמה כשרה' ל'בהמה טמאה'. ה'בהמה' - הלוא היא הנפש הבהמית שבקרבו, העוסקת בדברים גשמיים: אכילה, שתייה, שינה ויתר צורכי הגוף. וכאן יכול להיות מצב של 'בהמה כשרה', כאשר עיסוק זה בצורכי הגוף נעשה לשם שמים, על-פי התורה, כדי לעבוד את ה'; ועלול להיות מצב של 'בהמה טמאה'- שהעניינים הגשמיים אינם משרתים את עבודת ה' ואף מפריעים להם. לעיתים קל להבחין בין שני סוגים אלה, אך לעיתים לובש יצר הרע אצטלא דקדושה ואז יש צורך ב'סימנים' מיוחדים כדי להבחין בכך. הסימן הראשון הוא: "מפרסת פרסה" יש 'פרסה' שמבדילה, באופן טבעי, בין הכוחות הרוחניים של האדם לבין הדברים הגשמיים. למשל, כשאוכלים ושותים, לא משקיעים בזה מחשבה ורגשות כמו בלימוד תורה או תפילה. זו ה'פרסה' המפרידה בין רוחניותו של האדם לבין עיסוקיו הגשמיים. אומרת התורה, שאף-על-פי-כן צריכה 'פרסה' זו להיות 'שסועה'. כלומר: אף-על-פי שיש צורך בהבדלה טבעית בין הרוחניות לבין הגשמיות, חובה להשאיר 'שסע’, שיאפשר לאור הנפש לחדור לתוך הגשמיות. אם הגשמיות מנותקת לחלוטין מהרוחניות, והאדם אינו רואה בעניינים הגשמיים כלי שבאמצעותו הוא משרת את הקב"ה - אין זה סימן טהרה. חייבים מסורת הסימן השני הוא "מעלת גרה". כשבאים במגע עם ענייני ארץ, עם החיים הגשמיים, אי אפשר להסתפק בבדיקה אחת של הדברים. יש לחשוב שוב ושוב, לברר ולבדוק, האומנם דבר זה נכון, האם נכונה דרך ההתעסקות עמו, ורק אז אפשר לעשותו. הוראה נוספת יש להפיק מסימני העופות. הכלל בעופות הוא, שאין מסתמכים על הסימנים בלבד, אלא צריכה להיות מסורת ברורה שעוף זה כשר הוא. ההוראה מכך: אסור לאדם להסתמך על שכלו האישי. הוא יכול ללמוד תורה, לדעת הכול, ועם זאת להידרדר לשאול תחתית. דרושה מסורת - התמסרות אל רב המוסר את התורה כפי שקיבלה מרבותיו, וזו הדרך הנכונה והבטוחה שלאורה אפשר ללכת בעבודת ה'.

5.4.2024

36