השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

"הייתי בסרט רע, עכשיו עם הפנים קדימה" ש. כמה זמן עבר מאז שנפצעת בעזה? ואני בשיקום 10.12 - "נפצעתי ב חודשים." 3 כבר ש. אתה זוכר מה בדיוק קרה? "בעצם היינו במחנה הפליטים ג'בליה בהתקפה ופתאום נורה עלינו טיל אר, פי, ג'י, מבית חולים "כאמל אדואן". הטיל פגע בתקרה ורסיס ממנו חדר לי דרך הצוואר. למזלי, הוא לא קרע את חוט השדרה אלא רק פצע אותו נקודתית". ש. מה אתה זוכר מהפינוי לבית החולים? "הגעתי לכאן משותק לחלוטין, אך בהכרה מלאה. בשבועיים הראשונים ארבעת הגפיים היו משותקים, בעצם הדבר היחיד שזז בי היה העיניים..." ש. ואיך זה מרגיש? "סרט רע. הייתי עם הרבה תרופות אבל לא הצלחתי להבין איפה אני נמצא". "האמת שכן, כי אני זה שהתקשרתי להודיע להם. הרי הייתי בהכרה, ואז ראיתי שרופא מתקשר להורים לספר להם וביקשתי לספר בעצמי. זה היה טוב והרגיע אותם כששמעו אותי מדבר ואז הם היו בטוחים שהכל יחסית בסדר, עד שהגיעו וראו אותי". ש. איך בשיקום? "השיקום זה עבודה רצינית, כמו בצבא, וברוך השם דברים משתפרים. עכשיו אני כבר מתנייד בכסא גלגלים, וכל הגפיים זזות, גם אם עדיין לא בצורה תקינה. אני עושה קרוב שעות פיזיותרפיה בשבוע, 18- ל ריפוי בעיסוק, כל מה שניתן כדי להבריא". ש. ואתה זוכר מה הייתה התגובה הראשונה של ההורים?

לפתע, נורה טיל אר.פי.ג'י מתוך בית החולים ורסיס פילח את גבו ופגע בחוט השדרה. יחד איתו נפצע הקשר בידו פציעה קלה יחסית וכבר באותו יום הגיע לראות את סרן איתי

"כדי שיקרה נס, צריך גם להאמין וגם לעבוד קשה" ש. ומה אומרים הרופאים? "הרופאים מלאי תקווה לגביי, אבל האמת שבתחום הנוירולוגיה ועמוד שדרה אין הרבה אפשרות לצפות מה יקרה. זו בעיקר הרבה עבודה ואמונה". ש. ואני מבינה שזכית להפתעה - טקס העלאת דרגה בשיקום? "אכן.. עשו לי הפתעה. הגיעו כל קצינים, 200- הפלוגה, קרוב ל לוחמים ומפקדים, שהעניקו לי דרגת רב סרן. זה היה טקס מרגש מאוד ובעיקר היה כיף לראות את כולם אחרי תקופה שלא ראיתי את אותם". ש. למה אתה הכי מתגעגע כשאתה שוכב כאן בשיקום? "אני חושב שאני הכי מתגעגע לרוח של הפלוגה.. סייעת של זו פלוגה מיוחדת, עם 50 גדוד אנשים מיוחדים, שהוכיחו כל פעם שאין משימה שאנחנו לא יכולים לעשות והוכחנו את זה בתוך הרצועה". ש. למעשה גם השיחה שלנו היא נס בפני עצמה... אתה מאמין בניסים? "וואו שאלה טובה.. אני כן מאמין בניסים ומאמין שבסוף יהיה טוב, אבל חושב שכדי שיקרה נס, צריך גם להאמין וגם לעבוד ממש קשה, לכן אני עושה כל מה שתלוי בי כרגע". ש. ומה תרצה לעשות כשתהיה "גדול"? החלום שלי הוא פשוט לחזור חזרה לפלוגה, לגדוד, לחטיבה. לא יודע כרגע מעבר לזה. ברור שאחר כך אנסה לעשות משהו שתהיה לו השפעה, בצבא או בחוץ. כרגע המשימה הדחופה היא להיות כשיר ולחזור להיות לוחם בצבא".

ש. וההורים יודעים שאתה חולם לחזור להילחם? "הם יודעים ו... לא נראה לי שהם יכולים לשנות זאת. המבין יבין. בכל אופן זה המקום להודות להם, על כל התמיכה שלהם בי, ההורים, האחיות, החברה, לא זזים ממני ועוטפים אותי כאן ב׳שיבא׳ מהרגע הראשון, שאין לי מספיק מילים להודות להם".

תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ובאוגוסט יצא לתפקיד מ"פ. אביו אריק עובד בנמל אשדוד, אימו עידית עובדת בעירייה, ויש לו ארבע אחיות קטנות בגילאים שבין בית ספר לאחרי צבא. השביעי לאוקטובר: הקפצה מאילת וחברים שאבדו "אני והחברה, שגם היא קצינה בצבא, היינו בחופשה באילת ובשבע בבוקר הטלפון צילצל ושנינו הוקפצנו. לקחנו מייד את הרכב ונסענו כמה שיותר מהר, אני לפלוגה והיא חזרה ליחידה." ש. ומאותו יום לחמת בגבורה אך גם איבדת חברים... "לצערי הפלוגה איבדה ארבעה נופלים יקרים בשביעי לאוקטובר, אותם לא אשכח: אמיר לביא, נחמן דקל, שגב שוורץ וטל לוי, הם נפלו בקרב במוצב סופה, כאשר הצילו את המוצב ונלחמו עד הכדור האחרון שלהם ותמיד אזכור אותם. אנחנו בקשר עם המשפחות היקרות שלהם, וחשוב שיזכרו שהם דוגמא ומופת למה זה לוחם בצבא". נלחם בגבורה עם חייליו בעזה. איתי לפני הפגיעה ש. איתי היכן היית בשביעי לאוקטובר?

מקבל את דרגת רב סרן בטקס מרגש במחלקת השיקום

דובר צהל תא״ל הגרי הגיע לבקר את איתי בבית החולים

17

5.4.2024