השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

המהות המיוחדת של מצווה באה לידי ביטוי מודגש במצוות שניתנו בלשון 'צו', וזו הסיבה שדווקא במצוות אלה נדרש "זירוז מיד ולדורות״ צו את אהרן (ויקרא ו,ב) את המצוות שציווה הקב"ה למשה לומר לבני ישראל אמר לו בשלושה לשונות: 'אמור', 'דבר', 'צו'. פרשת השבוע נקראת צו, והיא נפתחת בציווי: "צו את אהרן". על כך מביא רש"י את דברי חז"ל: "אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות". מבין שלושת הלשונות - 'דבר', 'אמור', 'צו' - האחרון קשור יותר למושג 'מצווה' (שניהם נובעים מהשורש 'ציווי'). מכאן, שהמהות המיוחדת של מצווה באה לידי ביטוי מודגש במצוות שניתנו בלשון 'צו', וזו הסיבה שדווקא במצוות אלה נדרש "זירוז מיד ולדורות". קושרים קשר תורת החסידות מסבירה, שמצווה היא מלשון 'צוותא', התחברות. המצווה מחברת את הקב"ה, שציווה את המצווה, עם היהודי, שנצטווה לקיימה. המצווה יוצרת קשר אין סופי בין האדם לבין הבורא, בכך שהקב"ה מצווה את האדם והאדם ממלא את ציווייו. קשר עם הקב"ה יכול להיעשות רק על ידי מצוות. האדם עצמו אינו מסוגל ליצור קשר בינו לבין הבורא. מצד ערכו העצמי של האדם אין שום יחס בינו לבין הבורא, ולא יכול להיות שום קשר ביניהם. מול אין סופיותו של הקב"ה אין לאדם שום ערך ומעשיו ורגשותיו הם ממש בבחינת אין ואפס. האדם זוכה לקיום ולערך רק בזכות העובדה שהקב"ה בחר לצוותו לקיים את מצוותיו. כאשר הקב"ה רוצה שהאדם יקיים מצוות, בכך הוא נותן לאדם דרך להתקשר עמו, והאדם הממלא את ציווי ה' יוצר קשר בינו לבין הבורא. הבחירה נשארת הקשר הזה בולט יותר במצוות שניתנו בלשון 'צו', שכן בהן מודגש שהאדם מקיים את המצווה כציווי מאת ה'. במצוות שנאמרו בלשון 'אמור' ו'דבר', לא מודגש כל כך ההיבט של הציווי, וכאילו ניתנת בידי האדם הברירה לשמוע או שלא לשמוע. אך הלשון 'צו' מבטא פקודה, חובה, כך שבעצם הציווי כבר נוצרת ה'צוותא' עם הקב"ה, כאילו כבר קיימו את הציווי. אמנם לכל יהודי נשארת תמיד בחירה חופשית, והוא עלול לבחור גם לעבור על הציווי חלילה. ועם זאת, המצוות שנאמרו בלשון 'צו', חודרות אל תוך פנימיות נפשו, וגם אם מסיבה זו או אחרת אין הוא מקיים את הציווי, הרי זה מנוגד בתכלית לקשר הפנימי שכבר יש לו עם המצווה. זריזות ונצחיות מצוות שנאמרו בלשון 'אמור' ו'דבר', מגיעות רק עד חיצוניות נשמתו של האדם, ולכן יש בהן יותר משקל להחלטתו ולבחירתו; אולם המצוות שנאמרו בלשון 'צו' חודרות עד עומק נשמתו, ויוצרות בעצם הציווי קשר פנימי ומוחלט בינו לבין הקב"ה. לכן דווקא 'צו' מבטא "זירוז מיד ולדורות". כי כשנחשפת פנימיות הנשמה, שוב אין כל עיכובים וניתן לפעול בזריזות ובמלוא התוקף. האדם צריך רק לסלק כל מיני עכבות שאולי יש בו, ואז יתגלה עד כמה הוא קשור בכל נימי נפשו לציווי ה', ורוצה לקיים את רצונו יתברך. דת ומסורת ציווי שחודר לעומק הנפש מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

צריך האדם לזכור, כי יום יבוא אשר בו יתרחש הבלתי יאומן, שבו יתקיים דרש הפסוק: "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים" - דהיינו את בגדי הלבן, שהם התכריכים, ואז, "והוציא את הדשן" - את הגוף המדושן, "אל מחוץ למחנה" - מחוץ לעיר "אל מקום טהור" - לבית מועד לכל חי, "והאש על המזבח תוקד בו" - אש שאינה מהעולם הזה, זוהי אש הגיהנום. אי לכך, על האדם להשתדל לתקן מעשיו, דרכיו ואורחות חייו כל עוד הינו מתפקד וחי, ולהרבות במעשים טובים, מצוות ומעשי צדקה וחסד וכל זאת, כל זמן שהנר דולק שזוהי הנשמה הנמצאת בקרבו, כנאמר: "נר ה' נשמת אדם", ("מישלי"-כ', כ"ז). האדם יודע בבירור שפעמים, בלא התרעה מוקדמת, ובלא הכנה, נלקח הוא מהעולם וכל זאת בפתאומיות. מידי פעם בפעם, נתקף האדם בחרדה ובפחד, כשרואה בעיני רוחו, חזיון של המעבר מעולם זה לעולם אחר שהוא נעלם, שאינו יודע סודו ומשמעותו. יחד עם זאת, האדם מודע לכך, שכל עוצמתו, השגתו וקניינו שקנה בימי חייו בעמל רב, לפתע פתאום אין לו שליטה עליו והוא מתרחק ומנוטרל ממנו, והוא עצמו נבלע בתוככי האדמה פנימה, ממנה לוקח. חיי האדם קשים הם עלי אדמות, כל חייו הוא עמל ויגע על מנת לגדל גדלות רוחו ומחשבתו, בצד גדלות קניינו החומרי. בחייו של האדם נפשו עוברת גלגולי נפש, נפילות ועליות ומוקף הוא פעמים במיגבלות, בעיכובים, במניעות, בכשלונות המקיפים ומסובבים רוחו ונשמתו. מידי פעם שרוי האדם במועקה ובמצוקה שמא לא הספיק לעשות את המוטל עליו עלי אדמתו, שמא לא מילא את ייעודו ואת אשר תכנן והועיד לעצמו בימי חייו. אי לכך, אשרי אדם אשר יודע להתרומם ולעלות מעלה - מעלה, מעל שגרת החיים הסוחפת, האפרורית ומשתדל למלא את המוטל עליו, במאור פנים, באהבת חסד, כלפי כל הבריות, ובהצנע לכת. כך כשמגיע קיצו של האדם לאחר אריכות ימים דשנים ורעננים, ויש הזוכה גם לנחת, שמחה וישועה, ואז נשמתו מתגלית במלוא זוהרה, הודה והדרה, תפארתה ויופיה. פרשת השבוע: "צו" על האדם לתקן מעשיו והליכותיו בעוד מועד - בעודו חי כי כל זמן שהנשמה שלו בקרבו אפשר עוד לתקן דינו וגורלו "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן את מחוץ למחנה אל מקום טהור והאש על המזבח תוקד בו..." (ו', ד',ה'). (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל).

29.3.2024

24