השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

מה התחולל שם. בתערוכה המצמררת, שנקראת "הבית של סיוני: הזוועה, האימה, הדם, המאבק, הרצח הברוטלי, תמונות מזירת הטבח, דור צעיר, ", ניתן לראות 2023 באוקטובר 7 , כפר עזה הודעות אחרונות בוואטסאפ שסיוון כתבה למשפחה שלה, תמונות של בני הזוג ופריטים חשובים, צילומים של ענת את הדם שיבש על הקירות, החורים מקליעים ורסיסי רימונים. צילומים שמספרים סיפור אימה. כל הצילומים של ענתי, אוצר התערוכה הוא אלכס ליבק. ש. שמעון יקר, שלושה חודשים חלפו מאז הטבח והאובדן, אפשר לשאול מה שלומכם? "האמת אני עוד לא יודע לענות על זה. בינתיים אנחנו לא מתמקדים בשלומנו. קמים בבוקר, הולכים לעבודה ובעיקר פועלים להנצחה של סיוון, כדי שאנשים לא ישכחו לעולם ויזכרו תמיד את סיון ונאור ובעיקר את מה שקרה שם". ש. מה חשוב לך שיזכרו מכל הזוועה שקרתה שם? "ברמה הלאומית חשוב שלא ישכחו, שלא יכולה להיות סיטואציה שבה שולפים ילדה וחבר שלה מהמיטה, מהמקום הכין מוגן בבית, בממ״ד, וכך עשו למאות נוספים, ואת זה אסור לשכוח אף פעם. שהמקום הכי בטוח הפך ברגע להיות הכי מופקר ושם שחטו את ילדינו בחיים". ש. ספר על סיון ונאור… "סיוון ונאור ז"ל הכירו בכיתה י' במקיף ט' ומאז לא נפרדו, בחייהם ובמותם. סיון הייתה ילדה עם לב ענק, היא שירתה כמדריכת כושר קרבי בחיל האוויר, והייתה אמורה להתחיל ללמוד תואר ראשון במדעי המחשב במכללת ספיר. סיוון הייתה כל כולה טוב אחד גדול, כזו שמקלילה דברים, שמפשרת ומגשרת בין כולם, שמסתכלת לצדדים, ילדה שראתה את מי שהיה שקוף, נסיכה של כל האחייניות והאחיינים, ממש מלכת הילדים. את נאור אנחנו מכירים שנים ארוכות מכיתה י' והוא ממש היה כמו בן שלנו. בן בית אצלנו כשגרנו באשדוד וכשעברנו לכפר עזה. נאור היה ילד עם ערכים, עם המון מוטיבציה להצליח, צנוע מאוד. לא עשה עניין מהיכולות הגדולות שלו. היה ביניהם חיבור כל כך מיוחד וטוב" . ש. שניהם למדו במקיף ט', אתם בקשר עם הצוות שם? רות מזרחי בלי חשבון

הבית של סיוון ובן זוגה הפך לעדות מצמררת (צילום: אריק סולטן, ׳מקור ראשון׳)

ענת ושמעון עם משלחת קציני צבא ומשטרה (צילום: אריק סולטן, ׳מקור ראשון׳)

לאקטובר 7 יריות ודם שמספרים את סיפור האימה ב

אנשים שאנחנו לא מכירים בכלל מבקשים סליחה בכל השפות שדבר כזה התרחש במקום הבטוח שלנו". בראיונות מאז הביע שמעון כעס רב על אוזלת היד והיהירות של הממשלה ועל מערכת הביטחון, כעס על הכתבים והפרשנים הצבאיים, ואפילו על עצמו, שהאמין לתמונה שהוצגה לנו. כיצד לא הייתה כל תגובה כאשר התאמנו בנשק חם בקו הגבול באין מפריע. שמעון סיפר בעבר שהאמין בדו קיום, אך המתקפה המפתיעה שינתה עבורו את כל המציאות. כי באותו היום הנורא, אל מול מפלצות החמאס צמאות הדם לא היה צבא שיגן, לא הייתה מדינה. החמאס עשו ככל רצונם, שרפו, אנסו, טבחו, באין מפריע. את ההודעות שכתבו חבריו בקיבוץ הוא לא ישכח, הודעות שפסקו כאשר נרצחו או נחטפו. העיוורון שכולם לקו בו הוביל לתוצאות מהטרגיות, לדעתו, ובכל זאת, הוא הביע רצון לשוב לכפר עזה ולאסוף את השברים, אך רק אם זו תהיה תקומה לצד ביטחון מלא. ש. איך לדעתך המלחמה תסתיים? יהיה מיטוט חמאס ותוכלו לשוב לבתיכם או שאין סיכוי? "אני כמובן לא בעמדה של נביא, אבל אני כן מאמין שבלי חיסול החמאס, לא תהיה תקומה למדינת ישראל, ובלי הרחקת החיזבאללה מעבר לליטני ולרצועת הביטחון, לא תהיה תקומה לתושבי הצפון. ואם אנחנו בעצם נחזור לחיות בין גדרה לחדרה, זה יהיה סופה של מדינת היהודים".

"בוודאי, קשר הדוק וחם ואני מודה על כך. לא יאומן אך ממקיף ט' נפלו חמישה בוגרים ולכן יש שם התייחסות רבה לאובדן ולמה שקרה. אנחנו בקשר עם המנהלת גיתית ועם המחנך מאיר, שמנציחים את חמשת הנופלים ממקיף ט' ברגישות יוצאת דופן. הם פועלים איתנו כדי להנציח את התלמידים ובין היתר יקיימו ים ספורט וכמובן יקימו גם פינת זיכרון במקיף". ש. ספר על ההכנות לתערוכה... "ענת עשתה דבר מדהים וזה הכל הכל שלה. אנחנו דווקא ניסינו למנוע ממנה להיכנס לדירה של סיון כדי שלא תראה ותזכור את כל הזוועות שהתחוללו שם. שתזכור את סיוון בלי המראות הקשים. אבל לה היה חשוב לנסות לחוות דרך המראה את כל מה שעבר על סיון ונאור לפני המוות, והיא נכנסה, תיעדה את כל הטבח בדירה וגם בשכונה בכלל". ש. מה התגובה הכי מרגשת שאתה מקבל מאנשים שנכנסים לתערוכה? "הכי מרגש זה להבין שאנשים שנכנסים לבית של סיון מכל העולם, בים אם זו משלחת נוער מארגנטינה וספרד או נוער יהודי מאמריקה או סגן ארצות הברית, או קציני משטרה וחיילים, אצל כולם התגובה אחת: יוצאים עם דמעות מהבית של סיוון. כי כל כך קשה להכיל את מה שעברו הילדים בשכונת הדור הצעיר ובכל העוטף. ועוד מרגש שהרבה מהמבקרים שיוצאים מחבקים אותנו ומבקשים סליחה.

9

19.01.2024