השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

כהכנה ליציאת מצרים נצטוו בני ישראל להקריב את קרבן הפסח. בנוגע למצווה הזאת נצטוו: "וככה תאכלו אותו, מותניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם". שלוש הפעולות הללו קיימות גם בעבודתו הרוחנית של האדם, והן ההכנה הראויה ל'יציאת מצרים' במובן הרוחני. הדבר הראשון הוא "מותניכם חגורים". עניינם של המותניים שהם מחזיקים את כל הגוף, ובכלל זה הראש. בחיים הרוחניים ה'מותניים' הם האמונה, שהיא הכוח הרוחני המחזיק את האדם, אולם האמונה זקוקה לחיזוק, ולכן צריך שיהיה "מותניכם חגורים". חיזוק האמונה חיזוק האמונה נעשה על ידי התורה, וביתר פירוט על די הלכות התורה. אמנם איננו מבינים מה הקשר בין לימוד הלכות התורה לבין חיזוק האמונה, אבל זאת האמת, שלימוד ההלכות מחזק את האמונה. וזה הדבר הראשון שיש לעשות ללמוד את הלכות התורה ולחזק בכך את האמונה. הדבר השני הוא "נעליכם ברגליכם". הנעל נועדה לבודד את הרגל מהקרקע, שלא תתלכלך ברפש ושלא תיפגע מאבנים וקוצים המצויים בדרך. הנעליים נעשות מעור בהמה מעובד. העור המקורי הוא קשה וגם מדיף ריח רע, וכאן נדרשת עבודה – לרכך את העור ולסלק ממנו את הריח הרע. עיבוד ה'עור' עניין זה בעבודה הרוחנית: יהודי נדרש לפעול בעולם הזה הגשמי, כדי לבררו ולזככו, ועליו לבוא במגע עם ענייני העולם. אולם הנפש האלוקית אינה יכולה לבוא במגע ישיר עם העולם, כי היא עלולה להיפגע ממנו, ולכן הקשר עם ענייני העולם נעשה על ידי הנפש הבהמית, שהיא בדוגמת 'נעליים'. אלא שיש לעבד ולזכך את הנפש הבהמית, כשם שמעבדים את עור הבהמה, כדי שיהיה רך ובעל ריח נעים. זה עניינו של "נעליכם ברגליכם" – על היהודי לברר ולזכך את הנפש הבהמית שלו, ואז תוכל הנפש האלוקית להתלבש בה ולפעול בעולם הזה הגשמי, בלי שהיא עצמה תינזק, אלא להפך, היא תעלה את ענייני העולם לקדושה. מקל ביד הדבר השלישי הוא "מקלכם בידכם". נאמר במדרש: "אין הקב"ה רודה את הרשעים אלא במטה". כלומר, מקל נועד להכות ברע. עניינו בעבודה הרוחנית הוא להכות את יצר הרע, כמאמר חז"ל "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע". על היהודי לקיים "מקלכם בידכם" – לעמוד בתוקף מול יצר הרע, המתאווה לענייני העולם. יצר זה אי-אפשר לברר ולזככו בדברי שכל והסברה, מכיוון ששקע כל כך בתאוות איסור עד שנתבטל ממנו גדר של 'בהמה טהורה', שאפשר להכשירה. נגדו יש להשתמש ב'מקל' – לגעור בו בתוקף, על שהוא מנסה להסתיר את האמת האלוקית. כך 'יוצאים ממצרים' ועומדים מוכנים לקראת הגאולה על ידי משיח צדקנו. דת ומסורת כך מתכוננים לצאת ממצרים מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

הקנאה, השנאה והפירוד הם שגרמו לגלות מצרים, ועתה כנגד זאת היא מידת האחדות וקירוב הלבבות והם התנאי להצלחה לחירות וגאולה. התורה ניתנה לעם ישראל בזכות האחדות שהיו כאיש אחד ולב אחד, כשקיבלו את התורה, כנאמר: "ויחן ישראל נגד ההר". ("יתרו" - י"ט, ב') לא נאמר, "ויחנו" אלא "ויחן" ללמד ולציין שעם ישראל היה כאיש אחד באהבתם ובאחדותם. גם ברכת הכהנים נאמרת בלשון יחיד: "יברכך", "וישמרך" "יאר ה'" "פניו אליך" וכולה לומר שהברכה תחול על ישראל בהיותם כאיש אחד ובאחדות. התיקון לעם ישראל הוא כנאמר בפרשה, "קורבן פסח" המכריז ואומר בואו לביתנו להשתתף ולהסב על שולחננו והכל מתוך אהבה אחדות ושלום. זאת למדנו שהתורה ציוותה את בני ישראל לקחת שה לביתם בערב חג הפסח ולאוכלו באור לחמישה בניסן, צלי אש, ולא להותיר ממנו עד בוקר, ומה שנותר ממנו עד בוקר יש לשורפו. על פי הציווי הנ"ל, כל משפחה משתדלת לשתף בסעודה אנשים דלים ונזקקים, אחרת מה תעשה המשפחה בכל בשר הכבש הנותר? וזהו אכן מסר חשוב מוסרי לעזור ולהיטיב עם הזולת וכל זאת מתוך אהבה ריעות ואחדות. אי לכך, החושך הגרוע ביותר כפי שהיה במצרים, ש"לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש תחתיו", (י', כ"ג). הוא כאשר איש אינו רוצה לראות את אחיו בצערו ולהושיט לו עזרה. הוא מתעלם בדוחקו של חברו ואז, "לא קמו איש תחתיו" דהיינו, הם לא הצליחו להתרומם משפל המדרגה התחתונה שהיו שרויים בה. אשר על כן, בכוחה של האחדות אפשר לקבל ממרומים שפע ברכה וטובה וזאת לומדים מהפסוק: "ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף....", (י"ב, כ"ב). אי לכך, גם אם אין האדם במדרגה גבוהה יוכל לקבל את הברכה, וזאת כאשר יהיה האדם באגודה אחת עם חבריו, אזי אפילו אם יהיה בשפל המדרגה, כאזוב הקטן, ותהיה בו מסירות נפש, צניעות וענווה, הרי יתקיים בו: "וטבלתם בדם אשר בסף" שתהיה נפשו המשולה לדם, כנאמר: הדם הוא הנפש, ואז יגיע אל המשקוף המרמז לקב"ה העליון שמעל הכל ויקבל ממנו את כל השפע הברכה והטוב. פרשת השבוע: "בא" על האדם להיות ספוג באהבת ישראל, בחסד וברחמים, ובתפילה לשלום ישראל ואחדותו "ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף....", (י"ב, כ"ב). (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל).

19.01.2024

24