השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

בכל החגים יש מצווה לקיים סעודת חג ואילו בחנוכה איננו מוצאים מצווה זו? הדבר אינו נובע מחשיבות נמוכה יותר של חג החנוכה; אדרבה, חג החנוכה דוקא נעלה יותר חנוכה מתייחד משאר החגים בכך, שבכל החגים (וכן השבתות) יש חובת סעודה ואילו את ימי חנוכה "לא קבעום למשתה ושמחה" אלא ל"הלל והודאה". הסעודות שנוהגים לערוך בחנוכה הן בבחינת רשות בלבד, וחובת החג אינה אלא להלל את ה' ולהדליק את הנרות לזכר נס פך השמן. סיבת ההבדל הזה בין חנוכה לחגים האחרים נובעת ממהותו של החג: בחגים אחרים עיקר הגזירה הייתה על הגוף של עם ישראל, כמו השעבוד במצרים או גזירת ההשמדה בפורים. לכן השמחה על ביטול הפורענות מתבטאת בסעודה גשמית, המשמחת את הגוף. אולם בחנוכה הייתה הגזירה במישור הרוחני - "להשכיחם תורתך”, ולכן חוגגים את זכר ההצלה בביטוי רוחני - הדלקת הנר בשמן. לאור הסבריה של פנימיות התורה מקבל העניין משמעות עמוקה יותר. סעודה מורכבת מלחם, מים ויין. שלושת הדברים הללו רומזים לתורה: לחם ומים החיוניים לקיום האדם, רומזים לחלק הגלוי של התורה, שאותו צריך יהודי ללמוד כדי לדעת כיצד להתנהג. יין, שאינו צורך קיומי אלא מוסיף שמחה וחיות - רומז לסודות התורה, המוסיפים עומק וחיות בעבודת ה'. אך יש דבר רביעי - שמן. ההבדל בינו לבין הדברים האחרים הוא, שלחם, מים ויין אפשר לאכול או לשתות כשהם לעצמם, אולם שמן אינו ראוי לאכילה או לשתייה כשהוא לעצמו, אלא בהיותו מעורב במאכלים אחרים, ואז הוא משביח לאין ערוך את טעמם וגורם תענוג רב. בנקודה זו באה לידי ביטוי מעלתו הנפלאה של חנוכה על כל החגים האחרים שחוייבו בסעודה של לחם, מים ויין: החגים האחרים קשורים לחלקים גלויים יותר של התורה, ואף ה'יין' שבהם רומז לסודות שניתנים לגילוי. אולם חנוכה, שמציינים אותו על ידי שמן, מסמל את כוחם של הסודות הכמוסים ביותר של התורה - 'רזין דרזין'. וכאן נשאלת השאלה: הלוא חנוכה הוא חג של חז"ל, ונקבע בתקופה שעם ישראל היה שרוי במצב רוחני ירוד; איך ייתכן שדווקא הוא קשור עם ה'שמן' שבתורה? אלא זהו סדר התגלות התורה: ככל שהחשכה הרוחנית גוברת והולכת, כך מתגלים חלקים עליונים ומופלאים יותר של התורה. לכן בחנוכה, "כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל", היה צורך בתוספת מיוחדת של אור התורה, ולכן נתגלתה אז בחינת ה'שמן' שבה, 'רזין דרזין'. דבר זה קשור גם לפרשת מקץ - מלשון 'קץ הימים’, כי דווקא בסוף הגלות זקוקים ל'רזין דרזין' כדי להתמודד מול האפלה הגוברת וכן כדי 'לטעום' ממטעמי הגאולה המתקרבת. דת ומסורת חנוכה - חג הסודות הכמוסים מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

כאשר כעסו וזעמו של אדם עולה והוא מגיע להחלטה נחרצת, עליו להשהות ביצועה ואז החלטתו הרבה יותר שקולה ומחושבת. למדנו, כי כאשר אחי יוסף ראו אותו מרחוק ובטרם התקרב אליהם ביקשו להתנכל אליו ולהמיתו. והנה, כאשר עבר קצת זמן עד שהגיע אליהם מרחוק, נרגעו מעט והתקררה רוחם, ואז הסכימו להצעה למוכרו ולבטל את ההחלטה הקשה שעמדו לבצע אותה. מכאן, ילמד האדם לא לבצע מיד החלטה קשה וגורלית אלא ישהה אותה, כנאמר: "דינו לבוקר משפט", לאחר לינה של לילה לפחות. אכן, כאשר הגיע יוסף אל אחיו נרגעו מעט, ולא הרגו אותו, לקחו אותו, "ויקחוהו וישליכו אותו הבורה", (ל"ז, כ"ד). באותו זמן השתהו, "וישבו לאכול לחם", (כ"ה), ואז בהשתאות הזאת, כאשר ישבו ואכלו, באה פתאום ישועה, "וישאו עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים באה מגלעד...", (ל"ז, כ"ה). באותו זמן, אמרו: "לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו", (שם, כ"ז). למדנו, שההשתהות הזאת של האכילה, גרמה להם,להירגע ולהחליט החלטות מתונות מתוך ישוב הדעת ולא בפזיזות. אשר על כן, אל לו לאדם למהר ולחרוץ דין בעולם בטרם ישתהה מעט, יהרהר, יתבונן ואז לאחר מחשבות מקיפות יבצע מחשבתו. המעשה הבא ממחיש ומחזק את הנאמר לעיל. מסופר על אבא זקן ובא בימים שביקש מבנו יחידו שלעולם לא יבצע דבר גורלי ויחרוץ דין, ללא השתהות של לילה לפחות. הבטיח הבן לאביו הזקן, ולאחר מכן נפטר אביו לבית עולמו. והנה עברו הימים והבן נישא והוצרך לרגל עסקיו לעזוב מקום מגוריו ולנדוד למדינות הים. עזב הבעל את רעייתו כשהיא כבר בהריון. עברו שנים ולא נוצר קשר בין הבעל לרעייתו. חלפו השנים והבעל חזר לביתו מנדודיו ומעסקיו ומועד חזרתו היה באישון לילה. כאשר פתח הבעל את דלת ביתו שמע קולו של גבר הנמצא בביתו. חשב הבעל: "הנה רעייתי בוגדת בי", ומחשבות של הרג חלפו בראשו, הוציא הבעל את חרבו ורצה ללכת לעבר החדרים בהם נמצאים רעייתו ואותו גבר. מיד נזכר הבעל בצוואת אביו שלא יבצע שום מעשה גורלי לפני שיעבור לפחות לילה אחד. עזב הבעל חרש (בשקט) את ביתו וישב ממרחק מה, תוך התבוננות לעבר ביתו. והנה בשעות הבוקר ראה הבעל בחור יוצא מביתו, ולאחר דקות מספר, חוזר הבחור וקורא לעבר חלון ביתו: "אמא, אמא היום אני חוזר מלימודי מאוחר, ואנא הכיני לי עוד דבר מה לאכול". נזכר הבעל שאכן עזב את רעייתו כאשר היתה בהריון, ואולי זהו בנו, חשב הבעל, ואכן לאחר בירור נודע שאכן זוהי האמת. וכך נמנע אסון, בזכות ההתעכבות וההשתהות בחריצת דין. "ויראו (אחי יוסף) אותו (את יוסף) מרחוק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו", (ל"ז, י"ח). "ועתה לכו ונהרגהו, (אמרו האחים), ונשליכהו באחד הבורות...", (ל"ז, כ'). "ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו... ויקחוהו וישליכו אותו הבורה... וישבו לאכול לחם.... והנה אורחת ישמעאלים בא מגלעד", (ל"ז-כ"ג, כ"ד, כ"ה). "..וימכרו את יוסף לישמעאלים...", (ל"ז, כ"ח). (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל). פרשת השבוע: "וישב" עיכובים והשהייתם של החלטות גורליות, פעמים רבות, הינם לברכה

8.12.2023

24