השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

שם) כוחות שיריון ותותחנים, וגם לוחמים שהיו מוכנים לזינוק לעזרת חיילי המעוזים, למערך הזה קראו "קו ברלב" על שם הרמטכ"ל חיים ברלב. על פי התוכנית מפקדת הגדוד היתה אמורה לשבת בבסיס צ'רציל. תחת פיקודו של אורי עצמון היה עוד גדוד טנקים מוקטן של טנקי טיראנים, וזאת בנוסף לפלוגת טנקי שרמן של חטיבה . אורי עצמון, מצא את עצמו 670 מפקד חטיבה מוקטנת עם מספר מגוון של טנקים מסוגים שונים. לפני סיום ההתארגנות, המג"ד אורי עצמון מקבל פקודה לשנות את התוכנית הזו, לעבור את התעלה, ולרדת עם הגדוד המורחב לאפריקה. ההתרגשות היתה גדולה כאשר עברנו על הגשרים "לאפריקה", שם היינו תחת פיקוד של האלוף קלמן מגן. 252 אוגדה חיילי הגדוד המורחב התפרס בהרים מעל שדה התעופה פאיד, חיילי הגדוד תפסו את המרחב של שדה התעופה "פאיד", חלק מהחיילים ישבו בג'בל ג'ניפה, כדי להבטיח את השדה מפני חיילי קומנדו מצרי שיכלו להפיל מטוסים ובעיקר מטוסי תובלה ונוסעים, עם טילים קרקע אויר שבמלחמה הזו הפתיעו את צה"ל ואת טייסי חיל האוויר שהפילו רבים ממטוסיו. כל בוקר לפני פתיחת השדה חיילי הגדוד היו סורקים את כל הרכסים והמערות. מסביב לשדה התעופה, וכל נקודה שיכולה לסכן את השדה. שעטנו בין ההרים בדרכים מאובקות התמקמנו בבסיסים נטושים של הצבא המצרי, שם מצאתי אגרות חוב שכנראה שהיו בידי חיילים או קצינים מצריים, מילון עברית- ערבית והרבה מסמכים של הצבא המצרי, שנסוג במנוסה, והותיר שלל ציוד ומסמכים. לאחר שלושה שבועות באפריקה, הפיקוד החליט לחזור לתוכנית המקורית של תפיסת גזרת באלוזה, צפונה לו היה מוצב "בודאפסט". שבו שירתתי החליף גדוד 83 גדוד שהיה במורל מאוד מאוד נמוך, עד כדי כך שהחיילים המצרים מהארמייה הראשונה שישבו מולם הרגישו בכך, שמולם יש חיילים "שבורים". החיילים המצרים

מנחם גלילי-משאש מלחמת יום כיפור

כמו אלעל, רמת מגשימים, ומוצבים גדולים שבהם ישבו מפקדות ולוחמים, וזה כלל תל סאקי, ג'וחאדר, (גבעת אורחה), תל פארס, צומת ראפיד וצפונה (מול הכודנות) וממזרח לו ציר המערכת שכלל מוצבים קדמיים .114,116,117 בפיקודו של אורי עצמון 83 גדוד היה הגדוד שנדד במלחמת יום הכיפורים הכי הרבה בין החזיתות השונות, הגדוד לחם בדרום רמת הגולן, ירד לאפריקה, והתמקם בהרים מעל שדה התעופה פאיד, וסרק את ההרים מדי בוקר, כדי למנוע מחיילים מצרים לירות על מטוסנו בעיקר מטוסי תובלה ומטוסים להטסת חיילים. הגדוד חזר לסיני, התמקם מול הארמיה הראשונה, עלה למובלעה ברמת הגולן, ירד למתלה בסיני ואח״כ עלה לשחרור אחר חמשה חודשים לבסיס מנסורה מול יוקנעם. היו שכינו אותנו בצחוק חיילי הדויזיה המפורסמת של 82- המוטסת ה צבא ארה"ב. הלחימה בסיני הוכרזה 24/10/73 בתאריך הפסקת אש ברמת הגולן ביום האחרון חצי שעה אחרונה לפני הפסקת האש נהרג מ"פ טנקים שהיה תחת פיקודו של אורי עצמון בצומת ראפיד. לאחר מספר ימים החטיבה קיבלה פקודה לרדת לסיני, ע"פ התוכנית הגדוד צריך לתפוס קו באלוזה מול הארמייה הראשונה המצרית מול קנטרה. המטרה להחזיק בקו התעוזים, כאשר התעוז הצפוני היה תעוז "חיילת", ומעוז בודפסט היה הצפוני ביותר. לאורך התעלה לפני המלחמה היו שני קווים מבוצרים. המוצבים המבוצרים על שפת התעלה מול המצרים כשהתעלה מפרידה ביניהם, קראו להם מעוזים. ממזרח להם בתוך סיני במרחק של ק"מ נקראו תעוזים שנקראו 10- כ "דרך החת"ם" (תותחנים ישבו

תמונות הצבא המצרי שברחו ונטשו את העמודות שלהם ב"אפריקה" שם מצאתי תמונות של החיילים ואגרות חוב שונים

מלקטים צמחים יבשים במדבר כדי להרתיח קפה, או ממלאים את הקנקן מים, מניעים את הזח"ל ומציבים את הקנקן ליד פתח האגזוז עד שהמים רתחו. לימים עברתי לפלוגה אחרת בפיקודו של אהרון בן שחר, היום בעל משרד עורכי דין, ויועץ משפטי בעבר של חברת "חופית" באשדוד. מטה הפלוגה ישב בתעוז שנקרא "חיילת". בזמנו קו בר לב כלל מעוזים על שפת התעלה, ותעוזים בקו השני, גם הם מבוצרים. התמקמנו בתוך תעלות שחפרנו בתוך החול המדברי, עם כיסוי מפח גלי מגולבן, מול חיילי הארמיה הראשונה. אספקה סדירה החלה להגיע, אגב לא פעם כיבדנו את החיילים המצרים במגש ביצים, סיגריות תוצרת ישראל, ועוד. במהלך השהייה בסיני סוף סוף הגיעו מעילי "נאטו", התפטרנו ממעילי שאנל הכבדים, קיבלנו מזרונים מגומי, לפי מיטב זכרוני, גם שקי שינה, וכמובן קופסאות לוף, ירקות ופירות טריים. אני לא יודע אם אפשר להגיד

ניצלו את זה, וכל יום התקדמו מול החיילים הישראלים מספר מטרים, והגיעו עד למרחק של שישים מטר מהחיילים שלנו. מול הארמיה הראשונה התמקמנו, חפרנו תעלות החול שם ישבנו כל היום, ובלילה נסוגנו כמה עשרות מטרים. אורי עצמון סא״ל המג"ד שתפס את הקו, החליט לעצור את זחילת החיילים המצרים, ובפעם הראשונה שהם "זוחלים" לכיוון העמדות שלנו קיבלנו פקודה לירות עליהם במלוא העוצמה. המפקד המצרי ראה שהפעם אין לו עסק עם גדוד "פראייר" כמו שזה היה לפניו, הקצין המצרי פנה למג"ד וביקש להפסיק את האש, הקצין המצרי וחייליו נסוגו אחורה על פי הסכם הפסקת אש. בלילה שרר קור אימים מדברי, וביום ישבנו בתוך התעלות בחום המדבר, ובלילה נסוגנו לאחור, מולנו היו חיילים מצרים. ביום היינו מדברים איתם, הם ישבו כמה עשרות מטרים מולנו, בלילה פרשנו את השמיכות בצידי הזח"לים, (לא היו אז שקי שינה) לפנות בוקר השמש כבר גרמה לנו להתעורר, היינו

22.9.2023

24