השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

מנחם גלילי-משאש מלחמת יום כיפור

לישון עייפים מאוד עם הבגדים והנעליים. באמצע הלילה נשמעה צעקה גדולה, חייל שהיה מבועת, צרח: "קומו, קומנדו סורי קומנדו סורי". כל החיילים של הפלוגה התייצבו במערך קרבי שקיבלו בתדרוך, לפני שהלכנו לנמנם קצת. מתברר שלא היתה שום פשיטה של הקומנדו הסורי, אלא חלום בלהות של החייל. בעיצומם של ימי המלחמה, הרב סרן השמועתי (השמועות) הלכו וגברו. אף אחד לא ידע מה קורה בדרום ואפילו בגיזרה הצפונית ברמת הגולן לא ידענו מה קורה. מה שבטוח ידענו שהסורים כבשו שטח ענק ברמת הגולן. הפלוגה שלנו הגיעה כמה שעות לשטח שנכבש חזרה, בשדה הקרב היו פזורים מאות משוריינים של האויב בחלקם המנועים עוד פעלו, והפלוגה שלי נכנסה לטיהור סופי של השטח ושל המוצבים שלנו. הוויכוח בין אלוף הפיקוד לבין מפקד האוגדה יום לפני כן בבסיס צמח היה וויכוח בין אלוף הפיקוד האלוף יצחק חופי (חקה) לבין האלוף מוסה פלד מפקד האוגדה הדרומית של רמת הגולן, האם ) תהיה 670( החטיבה שלנו במגננה או לתקוף. לבסוף הוחלט לא נכנסים למגננה אלא עולים לרמת הגולן ישר לתקוף. גדוד השתלט על פיתחת אלעל 83 שנכבשה ע"י הסורים עד לפני כמה שעות, ודרכנו דהר גדוד טנקים של חטיבה אחרת. בפיתחת אלעל 83 פריסת גדוד ותפיסת נקודות אסטרטיגיות "ונקיון" של הכוחות הסורים שהיו קודם לכן, אפשרה לגדודי טנקים צנטוריונים (שוטים) לדהור לכיוון צפון ולהלחם נגד כוחות סוריים שכבשו את רמת הגולן. נע בשני צירים צפונה. 83 גדוד הציר המרכזי שהיו בו יישובים

זחל הפיקוד של המג"ד בגזרת סיני

של הסורים מסביבנו. בין לבין, אני רואה חיילים בהירים, וזכור לי גם כמה מהם בלונדינים שוכבים לצידי הכביש, חלקם מפרפרים. אני צורח למפקד הזחל"ם 'תעצור, צריך להגיש עזרה דחוף לחיילים שלנו', והוא בתגובה עונה לי 'תשתוק', אלה חיילים סורים שנורו ע״י כוחותינו לפני כמה דקות. החשכה ירדה, בשטח התחלנו להתכונן ללינה במקבץ עם נוהל קרב ומוכנים לזינוק. לא היו אז שקי שינה, קיבלנו ארבע שמיכות ומעיל כבד (שאנל) ממלחמת העולם השנייה. היינו רעבים מאוד, אז שלפנו את מנות הקרב לשעת חירום שהיו בזח"לים, אותם קיבלנו בבסיס לפני היציאה. לא היה לחם, אז התנחמנו במציות קטנות בקופסאות מרובעות מפח. כשפתחנו אותם עלה מהם ריח של עובש, אבל אכלנו אותם בתיאבון גדול, מסתבר שפג תוקפן לפחות בכמה שנים, וזה עוד מחדל. אבל במלחמה כמו במלחמה, כבר לא עניין אותנו מה נכניס לבטננו הריקה, אנו חושבים רק על החיים שלנו. הכל מעורפל. בלילה באופן יחסי, היתה רגיעה, מלבד הדי חילופי אש פה ושם. פרשתי שמיכות על האדמה לאחר שניקיתי אותה מאבנים, עלינו

עלינו סוכריות, אורז, ותוך כדי כך מסרתי להם מספר הטלפון של הבית, שיתקשרו ויודיעו שאני בדרך לרמת הגולן. ביום ראשון בערב הגענו ליד היישוב פוריה, שם ע"י קיבוץ עלומות התכוננו עם נוהלי קרב ללינה. מוקדם 8/10/1973 ביום שני המשכנו לכיוון דרום רמת הגולן. האוכל בינתיים היה רגיל, הוכן ע"י טבחי היחידות כולל אספקה. כמובן כבר בערב הראשון הדי הקרב נשמעו היטב מרמת הגולן. ביום שני נסענו עם הזחלמ"ים והטנקים וטיפסנו לדרום רמת הגולן, האווירה הייתה קשה מאוד מאוד. החדשות ברדיו בישרו כל הזמן על קרבות קשים מאוד. הסורים פרצו ביום שבת את כל הקווים, והם היו כבר עמוק ברמת הגולן. עם ישראל היה בסכנה גדולה הן מהצפון מול הסורים, והן מהדרום מול המצרים. הפלוגה שלי בפיקודו של רוני קלדרון טיפסה לכיוון היישוב אלעל, ובהמשך רמת מגשימים, תל סאקי, תל פארס עד צפונה מצומת ראפיד. קרבות הבלימה היו בעיצומם, הערב ירד, וגשם קל וטורדני העיב על הלוחמים. גם מצב הרוח היו קודר מאוד, כי הבנו שאנו הולכים ונכנסים לתוך הקרבות, תוך כדי הפגזות

גורדון שהיה באותה תקופה מנהל מחוז תל אביב של משרד השיכון. 83 ' אני הייתי חייל בגדוד מס גדוד חי"ר "משוריין" רכוב על זחלמ"ים ממלחמת העולם השנייה. לתומי חשבתי שתוך מספר ימים תסתיים המלחמה הזו, כפי שהיה במלחמת ששת הימים. לא תיארתי לעצמי שהמלחמה הזו תימשך בשבילי חמישה חודשים, והחלטתי לנסוע לבסיס בנחל שורק ברכבי החדש מסוג , שרכשתי כמה 404 טנדר פיג'ו חודשים קודם לכן. הגעתי לבסיס, החניתי אותו בתוך הבסיס ליד רכבים פרטיים נוספים, ועברתי את תהליך החיול. מה שזכור לי הוא שלא היה נשק לכולם, וזה היה המחדל הראשון. חשוב לזכור שלא היו אז פלאפונים, ולא לכל משפחה היה טלפון בבית, כך שהקשר עם המשפחה לא היה קיים. עד הלילה הסתיים החיול והזיווד של טנקי השרמן והזחל"מים. לא היו מובילים לטנקים, וחלק מהחטיבה דהר דהרה לכיוון רמת הגולן דרך יישובים ערבים ביהודה ושומרון כדי "להראות להם את העוצמה של צה"ל". כמובן שבדרך היו רכבים וטנקים שהתקלקלו. כשעברנו בתוך יישובים יהודיים, כמו במושבה יבניאל, התושבים עמדו משני צידי הכביש וזרקו

24 המשך בעמוד

22.9.2023

22