השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

מנחם גלילי-משאש מלחמת יום כיפור

לפני חמישים שנה בשעות הצהריים, בשבת , בתוך 1973 לאוקטובר 6 תפילת המוסף של יום

כיפור, הגיע חייל לבית הכנסת ומסר לידי צו גיוס, ורשימה של עשרה מתושבי אשדוד ששירתו איתי באותה חטיבה, למסור להם צו גיוס לאחר התארגנות בבסיס החטיבה בנחל שורק, סופחה החטיבה לפיקוד לחם בדרום רמת הגולן, ירדנו 83 צפון. הגדוד שלי גדוד לקו בלוזה בסיני, תוך ההתארגנות בקו, קיבלנו הודעה לעבור את תעלת סואץ ולהיכנס לאפריקה (מצרים), שם תפסנו קו בהרים ובמערות מסביב לשדה התעופה פאיד, לאחר מספר שבועות חזרנו לסיני ישבנו מול הארמיה הראשונה, בתוך מחפורות שחפרנו, מרחק מטר מהחיילים המצרים לאחר 100- ל 60 של בין הסכם הפסקת האש עם המצרים, העלו אותנו חזרה למובלעת הסורית ברמת הגולן שנכבשה קודם לכן בעומק סוריה ושולטת על ציר דמשק, לאחר תקופה שוב ירדנו למעבר המתלה בסיני, ואת מקומנו במובלעת הסורית תפס גדוד צנחנים סדיר לאחר חמשה חודשים כנראה שהיה הגדוד היחידי שנלחם 83 השתחררתי, גדוד בכל החזיתות, כולל במובלעת הסורית בפאתי דמשק שנים 50 למלחמת יום הכיפורים שלי

עם הגדוד באפריקה

וכל דיירי הכניסה הצטופפו בתוך המקלט שנועד להגן על התושבים מפני מטוסי האוייב, שמטילים פצצות על הבניינים. הסכנה העיקרית לאזרחים היתה הפצצת מטוסי האויב, כי בזמנו לא היו טילים. המשמעת במקלט המשותף היתה גבוהה מאוד. האזרחים נצטוו להקפיד על חשיכה מוחלטת בבתים, ברחובות, כדי שמטוסי האויב לא יוכלו לזהות ישובים, משהו שמזכיר מלחמת העולם השנייה. חיילי הג"א (הגנה אזרחית) הסתובבו ברחובות והזהירו תושבים שלא יסתובבו ברחובות לא ביום ולא בלילה, כולם נצמדו לטרנזיסטורים שהיו בזמנו מצרך יקר. כמו כן, התושבים היו צמודים לחדשות מידי כמה דקות, כולם חשבו שתוך מספר ימים צה"ל ינצח כמו שעשה במלחמת ששת הימים. לאחר שגוייסו כל חיילי המילואים של החטיבה שלי מאשדוד, נסענו באוטובוסים לבסיס החטיבה שהיה בנחל שורק. החטיבה היתה מורכבת משלושה גדודי חי"ר משוריין וגדוד טנקים מסוג שרמן, בפיקודו של אל"מ גדעון

היו רבים שתמהו "מעניין למה נוסעים כלי רכב צבאיים בערב החג הקדוש". שני ילדיי הקטנים ) הצטרפו 5,6 (נאור ואורנה גילאי אליי לטיול בשכונה, אשתי נותרה בבית עם תינוק בן שלושה חודשים, קראו לו שרון, על שמו של אריק שרון, שהשתחרר מצה"ל באוגוסט והיה נערץ בפי כל. למחרת בבוקר הלכתי לבית הכנסת שנפתח במיוחד לכבוד הימים הנוראים בבי"ס הממ"ד "מירון". בתפילת "מוסף" נכנס חייל שהגיע קודם לכן לביתי, מסר לי צו גיוס והודיע לי שעליי להתייצב ליד בית הספר מקיף א'. אבל לפני כן עלי לגייס על פי רשימה שניתנה לי, עוד עשרה אנשי מילואים שמשרתים איתי בחטיבה. תוך כדי כך התארגנותי נשמעה אזעקה. השעה שתיים בצהריים, התושבים החלו לרדת למקלטים שהיו מתחת לכל כניסה בבניין שהיה בנוי מבנייה טרומית. לא היו אז חדרי ביטחון בדירות. במקלט המשותף, כל משפחה דאגה להביא מצרכי מזון בסיסיים, כדי מים (מהברזים), שמיכות, קופסאות שימורים, ירקות ועוד,

לכיוון שדרות 2511/47 שמספרו בני ברית הכביש הראשי המוליך לתל אביב. מידי פעם עבר בכביש זה רכב צבאי, אף אחד לא ידע שתוך שמונה עשרה שעות תפרוץ המלחמה הכי אכזרית שהיתה.

אחרי תפילת ערבית בערב יום , שחל בליל שבת 1973 כיפור יצאתי לטייל ברגל בשכונת 'אשטרום' (רובע ג'). באשדוד שבה התגוררתי. המסלול היה קצר, צעדנו מביתי ברובע ג׳

22 המשך בעמוד

22.9.2023

20