השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

, מאשדוד חוותה סיוט גדול 26 עדן וידל, בת בשבוע שעבר בחוף י”א, ששדדו את תיקה ובו כרטיסי אשראי, תעודות ומסמכים, שני מכשירים ניידים חדשים, מפתחות של הבית והרכב, ומזומנים. ״הסיוט שעברתי יותיר בי צלקת לכל החיים וטראומה נפשית, ופחד להתקרב או להיות בסביבה של החוף" היא מספרת משטרת אשדוד: ״מדובר בבליל של טענות חסרות שחר״ "עברתי שוד וסיוט מתמשך מול אוזלת היד של המשטרה״

״עברתי סיוט מתמשך. אין בי אמון במי שאמור לשמור עליי״. עדן וידל

בעיה מה המספר ת.ז." והתחלתי להקריא לה את המספר... בהמשך השיחה איתה, אמרתי לה שאין לי איך להגיע לתחנה והיא אמרה שתשלח לי ניידת לקחת אותי. הסברתי לה שהרכב שלי חונה בחנייה של החוף ואני חוששת שמי שגנב לי את התיק - יגנוב לי גם את הרכב היות והמפתח היו בתוך התיק. לאחר מספר דקות, ניידת באה ולקחה אותי לתחנת אשדוד, הרגשתי שהדרך ארוכה ולא נגמרת. אחרי שהגעתי לתחנה חיכיתי כמעט שעתיים כדי לקבל שירות ולהגיש את התלונה שלי, ותוך כדי המתנה חייגתי לטלפונים שגנבו לי והטלפונים עדיין זמינים אבל אין מענה. אחרי שהעובדת בתחנה התפנתה וקיבלה אותי, התחלתי לספר לה את המקרה שעברתי. ותוך כדי אני אומרת לה אולי עדיין יש אפשרות לאתר את הטלפון כי הגנב טרם כיבה אותם. ואולי יש גישה למצלמות שהיו בסביבה כדי לראות את התנועה של האנשים בשעות האחרונות ואולי לזהות את התיק שלי בידי הגנב. לאחר שסיימתי להגיש את התלונה, היא אמרה שרק בבוקר

לחץ ובכי אמרו לי לבוא להגיש תלונה בתחנת אשדוד. הסברתי למוקדנית שאפילו אין לי איך להגיע לתחנה, היות והמפתחות של הרכב היו בתוך התיק שנגנב. המוקדנית הסבירה לי שאין בעיה והיא מעבירה פנייה לתחנה באשדוד והם ייצרו איתי קשר וינחו אותי מה לעשות. כעבור מספר דקות קיבלתי שיחה מהתחנה באשדוד לטלפון שממנו התקשרתי והסברתי להם שוב את המצב, ותוך כדי לחץ אני מבקשת עזרה ומתחננת אולי יש סיכוי לאתר את הטלפון, לעשות איכון טלפוני או משהו אחר. המוקדנית אמרה לי שאין אפשרות לעשות איכון טלפוני מאחר וולא מדובר במצב ביטחוני או במצב סיכון לחיי אדם. אני שוב מסבירה לה שאני בלחץ ובטראומה, ושואלת אותה תוך כדי, "האם זה לא מצב של סיכון חיי אדם?", והיא עונה לי "לא" ואמרתי לה שאין דבר כזה וחוזרת על זה שוב שאני מסוגלת לעשות משהו לעצמי, כי לא האמנתי לסיטואציה שאני נמצאת בה. אמרתי לה תרשמי את הת.ז. שלי שלא יגידו שלא הודעתי לפני זה למשטרה, והיא בנחת רוח שלה אומרת לי "אין

מקס, סמסונג גלקסי, מפתחות של הבית, מפתחות של הרכב (שהיה חונה בחנייה של החוף), מזומנים שחסכתי לטיול שאני אמורה לטוס בשבוע הבא ורציתי יום למחרת להמיר אותם והיו בתיק עוד כמה דברים אישיים. כששמתי לב שהתיק אינו מונח במקום שהנחתי אותו, בכיסא מולי, ישר חשכו עיניי, אכן דבר כזה לא הגיוני ולא נתפס בראש, במיוחד ששום דמות אינה עברה לידי ופשוט התיק נעלם, כאילו בלעה אותו האדמה. אני ברגע זה עוד לא ידעתי מה לעשות ולאן לרוץ לחפש את התיק, כי מקרה כזה לא נתפס והרגשתי שאני בתוך סיוט כי הרי התיק הוא הדבר הכי אישי שיש לאדם וכן הטלפונים עצמם, עם התמונות, הזיכרונות וכו'. מיד לקחתי טלפון אחר והתקשרתי של המשטרה, ואמרתי 100 למוקד להם שגנבו לי את התיק תוך כדי

עדן וידל ״את מה שחוויתי לאחרונה, כנראה לא אשכח לעולם. אני רוצה לשתף אתכם במקרה שעברתי ביום רביעי שעבר באשדוד, בחוף י"א, בשעות הערב המאוחרות ולצערי כנראה זה ישאיר לי צלקת לכל החיים וטראומה נפשית, ופחד להתקרב או להיות בסביבה של החוף, כי לא חשבתי שאני אעבור דבר כזה ועוד בעיר שלי, שהכי אני אמורה להרגיש בתחושת ביטחון, מסתבר שרק אחרי שקורה משהו מגלים את האמת לגבי העיר ולגבי התנהלות המשטרה. הסיפור של מה שעברתי הוא זה ששדדו אותי בחוף הים, בלי שאני ארגיש כל תזוזה או רעש או צל של מישהו, פשוט גנבו לי את התיק עם כל הדברים האישיים שלי, ארנק עם כרטיסי אשראי, פרו 12 ת.ז., רישיון נהיגה, אייפון

12 המשך בעמוד

28.7.2023

10