השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת להיות מוכנים לגאולה

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

פרשת "מטות" פותחת בדיני נדר ושבועה שנאמרו על ידי משה "אל ראשי המטות לבני ישראל" (ל', ב'). הדברים נאמרים בתחילה לראשי העם, למנהיגים והעסקנים למיניהם שנודרים ומבטיחים להמוני העם, הבטחות שונות ופעמים אף נשבעים על קיום דבריהם ובסופו של דבר אינם מקיימים מה שהבטיחו ואפילו עושים דברים המנוגדים למוצא פיהם. על כן פונה משה אל "ראשי המטות" שככל שיוצא מפיהם יעשו. הפרשה הזאת בעניין ראשי המטות נאמרת בסמוך לעניין הנדרים. רש"י מסביר: "ראשי המטות" - "חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחילה (עניין הנדרים), ללמדם תחילה ואחר כך לכל בני ישראל". "לא יחל דברו" מסביר רש"י: "לא יעשה דבריו חולין", מכאן שכוח הדיבור הינו קודש ועל האדם לקיים את נדרו וקיום הנדר צריך להיות באותה התלהבות ומאור פנים כפי שהיה בשעה שנדר בפיו. "ובעל הטורים" מסביר: "סמך ראשי המטות לנדרים ונדבות...לומר לך שראשי המטות כופין (מכריחים את בני ישראל) להביא הנדרים והנדבות". אי לכך, מצווה משה את ראשי העם ומנהיגיו שיטו אוזנם לבני ישראל, לדבריהם ולדרישותם, לצורכיהם ומשאלותיהם. בתורה מצאנו נדרים והבטחות של אישים שונים כמו אצל יעקב אבינו: "וידר יעקב נדר לאמור אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוקים, והאבן האת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך", (בראשית - כ"ח, כ', כ"א, כ"ב). כן מצאנו נדר אצל עם ישראל במלחמתו עם מלכי האמורי: "וידר ישראל נדר לה' ויאמר אם נתון תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם, וישמע ה' בקול ישראל ויתן את הכנעני ויחרם אותם ואת עריהם...", ("במדבר" - כ"א, ב',ג'). כמו-כן מצאנו אצל בני גד ובני ראובן שביקשו וקיבלו נחלה מעבר הירדן מזרחה והבטיחו לעבור חלוצים לפני אחיהם ולעזור בכיבוש הארץ. משה אומר להם: "והיוצא מפיכם תעשו", (שם, ל"ב, כ"ד). בתנ"ך מוזכרים נדריהם של אנשים ידועים כמו: יפתח, חנה - אם שמואל, אבשלום בן דוד ועוד. "וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר ציווה ה'. איש כי ידור נדר או הישבע שבועה... לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה", (ל' - ב',ג'). (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל). פרשת השבוע: "מטות"-מסעי משה מבקש מהמנהיגים וראשי המטות שיטו ליבם למישאלות העם ומזהירם שיקיימו הבטחותיהם שהם בבחינת נדרי

הפרשיות מטות ומסעי נקראות, בדרך-כלל, כשהן מחוברות, וכך אף בשנה זו. חיבורן של שתי הפרשיות הללו אינו טכני, אלא מצביע על קשר מהותי בתוכנן של שתי פרשות אלה הפרשיות מטות ומסעי נקראות, בדרך כלל, כשהן מחוברות. לכן ברור שיש קשר מהותי בתוכנן. ואכן, בשתיהן מדובר על הכניסה לארץ ישראל - בסוף פרשת מטות מסופר על בקשת בני ראובן, גד וחצי מנשה להיאחז בעבר הירדן המזרחי, ועל התהליך שבו כבשו את האזור והתיישבו בו; וגם פרשת מסעי מסכמת את ארבעים ושניים המסעות של עם ישראל, מהיציאה ממצרים עד סמוך לכניסה אל הארץ. הכיבוש של עבר הירדן המזרחי, על-ידי שבטי ראובן, גד וחצי מנשה, היה למעשה מעין התחלה של הכניסה לארץ. ולאחר מכן, בפרשת מסעי, אנו מגיעים לקראת שלב הכניסה לארץ ישראל המערבית, כפי שנאמר: "ויחנו בערבות מואב על ירדן ירחו" - הגעתו של העם מול יריחו, שהייתה "מנעולה של ארץ ישראל". התורה נצחית מאחר שהתורה היא נצחית, יש בדברים אלה גם משמעות נצחית בחיי כל יהודי בכל דור ודור. מוסבר בתורת החסידות, שאף-על פי שהיציאה ממצרים הייתה במסע אחד, בכל זאת נאמר בתורה "מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים", שכן מהלך ההשתחררות מ'מצרים' אינו חד פעמי, אלא זהו מהלך מתמשך, בכל דור ודור, עד שזוכים לצאת סופית ממצרים ולהיכנס אל הגאולה האמיתית והשלמה. וכך גם השאיפה של שבטי ראובן, גד וחצי מנשה להתיישב בעבר הירדן, היא בפנימיותה הכנה לקבלת כל ארץ ישראל, כולל ארצות הקיני, הקניזי והקדמוני, בגאולה האמיתית והשלמה. גאולה פרטית ההוראה מכך היא, שיהודים צריכים לעמוד במצב של מוכנות לגאולה. במיוחד בזמננו זה, בעמדנו בימים האחרונים של הגלות, צריכים כולנו להיות מוכנים להיכנס מיד אל הגאולה. וההכנה לכך היא על ידי שכל יהודי גואל בראש ובראשונה את עצמו, על-ידי הוספה בכל ענייני התורה ומצוותיה, שבכך הוא מגיע ל'גאולה פרטית'. וזו ההכנה גם לגאולה הכללית, גאולת כל ישראל, בכל קצווי תבל. ירידה ועלייה דבר נוסף שאנו לומדים מפרשת מסעי הוא, שכל המסעות הם חלק מהמסע אל הגאולה, כי בפנימיות הדברים, גם הירידות שיש בדרך הן חלק מהעלייה. ולכן, כשיהודי נמצא "בערבות מואב", בסוף זמן הגלות ('ערבות' מלשון ערב וחושך), אין הוא מתרשם מריבוי הניסיונות והעיכובים, וודאי שאינו מתייאש חלילה, אלא אדרבה, הוא מתחזק ביתר שאת וביתר עוז, מתוך הכרה איתנה, שדווקא מתוך הירידה הגדולה הזאת תצמח העלייה הגדולה ביותר - הגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש.

14.7.2023

36