השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

אפר הפרה האדומה, שעשה משה רבנו, חולק לשלושה חלקים: חלק אחד כדי לטהר טמאי מת; חלק שני - לטהר את הכוהנים שעשו את הפרות שאחריה; וחלק שלישי הונח "למשמרת". מה התועלת בהנחת האפר "למשמרת”? יש לבאר עניין זה על-פי המשמעות הרוחנית הנצחית של מצוות פרה אדומה. התורה אומרת, שכדי להכין את אפר הפרה הכוהן צריך לצאת אל מחוץ למחנה, וכאשר הוא עוסק בשריפת הפרה והכנת אפרה - הוא עצמו נטמא. מכאן יש ללמוד הוראה נצחית באהבת ישראל ובדאגה ליהודי שני. לצאת להציל כאשר רואים יהודי שבגלוי לא ניכרת בו דבקות בה' אלוקים חיים, עלולים לחשוב, שאם הוא הידרדר לדרגה נחותה כל כך, הרי הוא כבר אבוד (חס ושלום). אומרת התורה, שמשה רבנו נתן לנו הכוח לטהר כל יהודי, אפילו מי שנמצא בדרגה רוחנית הירודה ביותר, בבחינת 'טמא מת׳. יצר הרע עלול להוסיף לטעון: אפילו נאמר שיש לנו הכוח לטהרו ולהצילו, מדוע מוטלת עלינו חובה לרדת לדרגה נחותה כל כך, עד שאנו עצמנו עלולים להיטמא? האם האדם חייב לרדת בדרגתו הרוחנית בשביל יהודי שני? בכוחו של משה אומרת התורה: "זאת חוקת התורה" - בזה מתבטא כל עניינה של התורה, צריכים להתמסר למען יהודי שני ולעשות לו טובה ולטהרו, אפילו אם לשם כך האדם נדרש לצאת אל מחוץ למחנה ולהיטמא. וכאשר הוא מבטל את עצמו בשביל יהודי שני, הוא מגלה את עצם נשמתו. אך עדיין יש חשש, שהאדם הרואה הצלחה בהשפעתו על הזולת ב שההצלחה נובעת מכוחו - "כוחי ועוצם ידי עשה לי את יחש החיל הזה". לכן השאיר משה רבנו אפר מיוחד שנועד לקדש את הכוהנים שעשו את הפרות הבאות, כדי שהמטהר אחרים ידע ויזכור שהוא עושה זאת לא בכוחו שלו, אלא בכוחו של משה רבנו. לא לשקוע ועדיין לא די בכל זה, שכן יהודי עלול לשקוע בפעילות ציבורית ובעבודה של השפעה על הזולת, עד שהוא שוכח את עצמו ואת מצבו שלו בעבודת ה'. לשם כך השאיר משה רבנו חלק שלישי של אפר "למשמרת". על האדם לזכור שגם אצלו עלול להיות עניין של 'טומאת מת' חס ושלום, ולשם כך הוא יזדקק לאפר הפרה. שילוב זה בין ההתמסרות לטובת הזולת ובו בזמן דאגה למצבו האישי של העושה למען הזולת - הוא החידוש העיקרי של התורה התכללות שני הקווים. מצד אחד צריכים לפעול למען הזולת - "כי תראה ערום וכיסיתו". כשרואים יהודי 'ערום' מן המצוות, צריכים לדאוג שיקיים מצוות, יניח תפילין וילבש ציצית. ומצד שני, כהמשך הפסוק - "ומבשרך לא תתעלם". יש לזכור שגם אנו עצמנו 'בשר', ובשר שמן וחומרי, שצריכים להשרותו, למלחו ולשוטפו. שילוב זה הוא המביא את הטהרה האמיתית, עד הטהרה השלמה של הגאולה. דת ומסורת (במדבר יט, ה׳) ושרף את הפרה מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

נאמר: "וירד משה ואלעזר מן ההר", (כ',כ"ח). על כך נאמר במדרש ("תנחומא"): "כיוון שירדו משה ואלעזר מן ההר, נתקבצו כל הקהל עליהם, ואמרו היכן אהרון? אמרו להם: מת. אמרו לו: היאך יכול מלאך המוות לפגוע בו - אדם שעמד מול מלאך המוות ועצרו, שנאמר "ויעמוד (אהרון) בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה". אמרו להם: אם אתם מביאים אותו - מוטב ואם לאו - אנו סוקלים אתכם: באותה שעה עמד משה בתפילה ואמר: ריבונו של עולם, הוציאנו מן החשד. ועל כך נאמר בילקוט שמעוני: כשראו (ישראל) שעלו (להר) שלושה ולא ירדו אלא שניים - חזר השטן ביניהם והרגיש (הסית) את כל ישראל על משה ואלעזר. באותו זמן נחלקו ישראל לשלוש כיתות: אחת אומרת: הרגו משה שהיה מתקנא בו, ואחת אומרת אלעזר הרגו, שהיה מבקש לרשת את הכהונה הגדולה, ואחת אומרת: דרך שמים מת. תפשום כל ישראל ואמרו: אהרון היכן הוא? אמר להם משה: גנזו הקב"ה לחיי עולם הבא, אמרו (ישראל) אין אנו מאמינים לך... ביקשו ישראל לסקול את משה ואלעזר. מה עשה הקב"ה ? רמז למלאכים, ופתחו את המערה והוציאו את ארונו של אהרון והיה פורח בשמים. וכל ישראל רואים אותו שנאמר: "ויראו כל העדה כי גווע אהרון". אצל משה נאמר: "ויבכו בני ישראל את משה" ("דברים" - ל"ד, ח'), ומפני מה אצל אהרון בכו כל ישראל ואצל משה לא בכו אלא חלקם ? אלא שמשה היה דיין, ואי אפשר לדיין לזכות שני בעלי דין כאחד, אלא לזכות את הזכאי ולחייב את החייב, אבל אהרון לא שימש כדיין, אלא משכין שלום בין אדם לחברו, לפיכך בכו לו כל ישראל. נציין, כי עם ישראל זכה לניסים רבים במדבר וענני הכבוד היו בזכותו של אהרון. העננים הקיפו את מחנה ישראל והגנו עליהם מפני אויבים ומזיקים שבחוץ, איפשרו לעם שלם לשרוד במדבר שורץ "שרף נחש ועקרב". לדברי חז"ל (במסכת "בבא בתרא" - י"ז, ע"א). שישה לא שלט בהם מלאך המוות, (אלא מתו בנשיקה, על פי שכינה - רש"י). ואחד מהם היה אהרון הכהן שגם לא שלטה בו רימה ותולעה (אחרי מותו). לפי ציוויו של ה' את משה הוא מעלה את אהרון ובנו אלעזר להור ההר ומפשיט לאהרון את בגדיו, ומלבישם לבנו אלעזר ושם אהרון נאסף אל עמיו. אשר על כן, הצדיק בעולם הזה עולה ומתעלה בכל פעם למדרגה יותר גבוהה והוא בבחינת הולך מחיל את חיל, והוא בבחינת חי, באשר צדיקים במיתתם נקראים חיים. הצדיק שנפרד מהעולם הזה יוצא אל עולם שכולו טוב, לגנזי מרומים ללמד סנגוריא על ישראל ולכפר על העם כיום הכפורים, וזה היה אהרון הכהן וצדיקי הדורות. פרשת השבוע: "חוקת" אהרון הכהן היה אוהב שלום ורודף שלום, מנהיג דגול, נעלה ואיש חסד, וכשנפטר בכו עליו כל בית ישראל "ויראו כל העדה כי גווע אהרון ויבכו את אהרון שלושים יום כל בית ישראל" (כ', כ"ט). (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל).

23.6.2023

34