השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

בפרשת ׳קורח׳ מתגלה תכונה ייחודית של נשיא הדור: לראות את צורכי הכלל ובה-בעת להבחין גם בצורכי היחיד. דווקא הוא יכול לראות את הפרט שבתוך הכלל, ובה בשעה לפעול למען הכלל והציבור נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם (במדבר טז׳, ב׳) כשהתלקחה אש המחלוקת של קורח ועדתו נגד משה רבנו, ובאו מאתיים וחמישים האנשים, שכולם היו "נשיאי עדה, קריאי מועד, אנשי שם", ותבעו לעצמם את זכות הכהונה - השיב להם משה, שאם הם אכן מתעקשים לעבוד את עבודת המקדש, ינסו לקחת מחתות ולהקטיר קטורת ויראו את התוצאות. לקראת רגע המבחן התפלל משה רבנו אל ה': "אל תפן אל מנחתם". רש"י מפרש (על פי המדרש), שמשה רבנו התכוון לומר: "יודע אני שיש להם חלק בתמידי ציבור. אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון. תניחנו האש ולא תאכלנו״. יכולת של משה משה רבנו ביקש מהקב"ה לנתק את הזיקה שבין אותם חוטאים ובין קרבנות הציבור. הלוא קרבנות התמיד נקנו מכספי מחצית השקל, שבהם היו כל ישראל שותפים, ונמצא שגם לאותם אנשים יש חלק בקרבנות אלה. על כן בא משה וביקש, שחלקם של אותם בעלי מחלוקת בקרבנות הציבור "לא יקובל לפניך לרצון״. אולם עלינו להבין, מדוע משה רבנו מציין "יודע אני שיש להם חלק בתמידי ציבור". מהי ההדגשה המיוחדת על ידיעתו זו של משה רבנו? מכאן, שעצם היכולת לציין את חלקו של היחיד בקרבנות הציבור, קשורה למהותו של משה רבנו. הפרט והכלל מטבע הדברים, הציבור והיחיד הם שני דברים שונים ואף מנוגדים. צורכי היחיד עומדים לא אחת בסתירה לצורכי הציבור ולהפך. וכפי שאנו רואים במשטרים שונים: יש משטרים ששמים את זכויות הפרט בראש מעייניהם, ואז בא הדבר על חשבון הציבור; ויש משטרים שמרימים את צורכי הציבור מעל הכול, ואז בהכרח פוגע הדבר בזכויות הפרט. מיהו זה שיש בכוחו לאחד את שתי המעלות - לראות את צורכי הכלל ובה בשעה את צורכי היחיד? זהו נשיא הדור, שעליו נאמר "הנשיא הוא הכול". דווקא הוא יכול לראות את הפרט שבתוך הכלל, ובה בשעה לפעול למען הכלל והציבור. נשיא הדור לכן דווקא משה רבנו יכול לומר: "יודע אני שיש להם חלק בתמידי ציבור". הוא, הנשיא, יודע להבחין בחלקם של היחידים בקרבנות הציבור, ולבקש בשעת המחלוקת שהקב"ה לא ישעה אל מנחתם. פרשת קורח חלה בסמיכות לג' בתמוז, היום שבו עלתה נשמתו של הרבי מליובאוויטש למרום. גם אצלו, בהיותו נשיא הדור, באה לידי ביטוי היכולת להבחין בבעיות הפרט גם בשעה שהוא עסוק בבעיות גדולות וקשות של הכלל, ולהתמסר בכל כוחו למען טובתו של יהודי פרטי. מעלה זו נותן נשיא הדור לכל ההולכים בדרכיו, עד שעל ידי פעילות זו מביאים את הגאולה לכל ישראל ולכל אחד ואחד בפרט. דת ומסורת לראות את היחיד שבציבור מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

מתוך קנאתו הגדולה של קורח במשה ובאהרון, על כן, אוסף לו קורח את עדתו וזומם להכניס פילוג במחנה ישראל. אי לכך, ישנה הוראה מפורשת לעם ישראל מפי הגבורה: "הבדלו מתוך העדה הזאת", (ט"ז, כ"א). באשר, מי שזומם פירוד ופילוג בישראל, מצווים להיבדל ולהתרחק ממנו בלא סייג, שלא להיות חלילה שותפים לעבירה חמורה זו.... בארבעים שנות מנהיגותו עמד משה רבנו בפני אתגרים שונים, אך מעולם לא התנפצה אל מול פניו קריאת תיגר אישית והתנכלות חזיתית להמשך מנהיגותו הסמכותית כפי שנעשה הדבר במחלוקת קורח ועדתו. נסיונו של קורח, היה בו כדי לקעקע עד היסוד את מעמדו הרם של משה בעיני בני עמו. נאמר: "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם", ("אבות" - ד', כ"א). אי לכך, קורח זכה ונמנה על בני שבט לוי שלא חטא בעגל. הוא זכה ונמנה על בני קהת, אצילי שבט לוי, נבחרי משפחת בני קהת. ברם, קורח לא הסתפק בכך, אלא ביקש לנגוס בחלקה נוספת - להיות כהן גדול. קורח לא הסתפק בכך שהיה מכובד, נערץ אף עשיר מופלג. הקנאה העזה של קורח במשה ואהרון מתוארת כבמעשה הבא: מלך שנפגש עם שני אנשים, אחד חמדן ואחד בעל קנאה עזה אמר המלך לאחר שהכניסם לארמונו, וכשהיה במצב רוח מרומם, ורצה לגמול להם טוב, אמר לבעל הקנאה: "אני מוכן לתת לך משאלות לבך בתנאי שמה שהנני נותן לך משאלות לבך, או עושה בשבילך אתן או אעשה כפול לחברך". בעל הקנאה ששנא וקינא כל כך בבעל החמדה ענה למלך: "תוציא לי עין אחת ובתנאי שתוציא לו שתי עיניים" (עפ"י "ראשית חכמה"). דרכו של אדם שאינו שבע במה שהשיג מתואר במשל הבא: לעוף הפורח באויר, ורואה מעט גרגירים במצודה. מיד שמח הוא, עט עליהם-ונתפס בכף. העכבר, אוכל הכל, אבל ברגע שיראה פיסת גבינה במלכודת - ימהר לעוט עליה בשמחה, ימהר לקראת אובדנו. דג גדול משייט במים, כלום חסר הוא מאכל? פוער את פיו ודגיגים נבלעים בו, עשבי ים, אצות, מה חסר הוא? משייט בממלכתו כמלך בגדוד, עד שהוא רואה תולעת מתפתלת בקרס, ומיוזמתו נוגס הוא בפתיון ומועלה בחכה, (עפ"י רבנו מרדכי ששון). אשר על כן, רע ומר היה עונשם של קורח ועדתו. הם ביקשו להתנשא מעלה, מעל משה ואהון והאדמה פצתה את פיה ובלעה אותם. פרשת השבוע: "קורח" הקנאה חורגת מעבר לכל שיקול שכלי, והמקנא אינו מסוגל לקלוט הצלחת הזולת ולשמוח בשמחתו. "ויקהלו (קורח ועדתו) על משה ועל אהרון ויאמרו אליהם רב לכם", (ט"ז, ג'). (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר בברכת שבת שלום הרב בנימין כהן שאולי זצ"ל).

16.6.2023

34