השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת יש לימוד ויש לימוד

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

היהדות מאמינה בחיים שאחרי החיים כנאמר: "יחיו מתיך... הקיצו ורננו שוכני עפר..." (ישעיהו כ"ו, י"ט). למדנו מהליכתו של כלב בן יפונה לחברון להשתטח על קברי האבות, וביקש מהם שיתפללו בעבורו שיינצל מעצת המרגלים. ואכן זכה כלב בן יפונה שחברון בסופו של תהליך הובטחה לו ולבניו כנאמר: "ויברכהו יהושע ויתן את חברון לכלב בן יפונה לנחלה" ("יהושע" - י"ד, י"ג). אשר על כן הקשר בין העולמות, הזה והבא הוא פועל יוצא של נצחיות הנשמה האלוקית, המקשרת בין העולמות. בפרשתנו נאמר: "ומה הארץ השמנה היא אם רזה היש בה עץ אם אין", (י"ג, כ'). מדוע חשבו אנשי דור המדבר, לשגר מרגלים ולברר טיב הארץ? הפליאה בעניין היא הרי בני ישראל עומדים לעזוב את המדבר השומם, הגדול והנורא ולעבור אל ארץ נושבת, וכי משנה הדבר כמה נוחים הם החיים שבארץ היעד ? ודאי שם בארץ החיים יהיו יותר מיוחדים וטובים מאשר במדבר. אלא העם ראה כיצד הקב"ה הביאם ממצרים אל המדבר השומם, ובניסים גלויים ונפלאים הם מונהגים והם לא חשו כי אכן הם נמצאים במדבר שממה. הם היו מוקפים ענני כבוד, אוכלים לחם אבירים מן השמים, שותים מי באר וחששם היה כי כל זה יחסר להם בהגיעם אל הארץ המובטחת, וראו צורך לבדוק האם הם עתידים לרדת ממצבם הרוחני הנעלה הזה ומהנתונים הנעלים שלהם? ולכן התעניינו בטיב הארץ. אי לכך, טעותם של דור המדבר שחשבו שתכליתם לשבת תדיר תחת כנפי השכינה, עטופים בחיי נס, ולא היא, נשמתו של האדם עלי אדמות תפקידה לגלות מתוך עיון ומחשבה את השגחתו של הבורא בבריאה, ובכל פעולה גשמית, להגיע מתוכה אל הרוחניות הנשגבה והמדרגות הגבוהות, שדרכם לעלות ולהתעלות ולהכיר את עשייתו והנהגתו של הבורא בבריאה שנבראה עפ"י רצונו ורוחו, ולהכיר בערכה של הנשמה הנצחית, השואפת לעלות ולהזדכך. אי לכך, ההליכה אל הקברות היא מנהג עתיק יומין. על יד הקברים מתייחדים בני האדם עם זכר המתים."קבר ישראל" מבטא את הקשר הנצחי בין הדורות, ומסמל שהמוות איננו הסוף המוחלט. נאמר: "אגורה באוהלך עולמים", (תהילים - ס"א, ה') וכי אפשר לו לאדם לגור בשני העולמות - העולם הזה והעולם הבא ? אלא אמר דוד לפני הקב"ה - ריבונו של עולם יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה - אחרי מותי". וכך ממשיך האדם להיות נוכח גם בעולם הזה. (עפ"י פירושו של רב יהודה בשמו של רב - "יבמות" - צ"ו, ע"ב). בעליה אל קברות הנפטרים שלכאורה אינם, מעניקה חיות חדשה לעצמנו. וכאשר אנו גם לומדים מתורתם של הנפטרים אנו מקבלים השראה ומתרחשת התקרבות אינטימית ביותר, (עפ"י הבעש"ט). רוח הלומד ורוח החכם מתקרבות ומתדבקות זו לזו כאילו בנשיקה רוחנית. ישנם עדויות שמסרו כאלה שחזרו לחיים לאחר ניתוחים קשים תרדמת וכדומה, שהיו בתהליך של מיתה שחזרו לחיים וסיפרו בהרחבה ובפירוט על הישרדות הרוח לאחר החיים. וזוהי אכן דעת תורתנו שהנשמה הינה נצחית וישנם חיים שלאחר החיים בעולם הזה. פרשת השבוע: "שלח לך" עקרי האמונה ויסודותיה מבוססים ומיוסדים על יסוד הישארות הנפש ונצחיות הנשמה "ומה הארץ השמנה היא אם רזה, היש בה עץ אם אין" (י"ג, כ') (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן שאולי זצ"ל). בברכת שבת שלום

המרגלים ששלח משה לארץ ישראל היו אנשי מעלה, "ראשי בני ישראל". מכאן שהתנגדותם להיכנס לארץ נבעה דווקא מדרגתם הרוחנית העליונה. ואכן, מוסבר בתורת החסידות, שהמרגלים ניסו למנוע את הכניסה לארץ משום שרצו להישאר בעולם הרוחני של לימוד התורה, כפי שחיו בני ישראל במדבר, ולא לרדת לעולם המעשה של קיום המצוות המעשיות בארץ ישראל. אך דבר זה עצמו דורש ביאור: איך ייתכן שאנשי מעלה, ראשי השבטים, יטעו בעניין כה יסודי ולא יבינו את גודל חשיבותו של מעשה המצוות; והלוא התורה כולה מדברת על חשיבות קיום המצוות?! עלינו לומר, שהמרגלים אכן ידעו והבינו שאי אפשר להסתפק בלימוד תורה ושיש הכרח לקיים את המצוות המעשיות, אך לשיטתם היה אפשר להסתפק בקיום המצוות שקיימו בני ישראל במדבר. לא מוכרחים להיכנס לארץ ישראל ולעסוק בחיי החולין, כדי לקיים את כל המצוות הקשורות בחיים הארציים הרגילים; די במצוות שמקיימים בתנאי המדבר, כך טענו. לכאורה נראה שהמרגלים היו שלמים בדרגתם הרוחנית וברובד של לימוד התורה, ורק השלב של המעשה לא היה בתכלית השלמות אצלם. האמת היא, שהחיסרון במעשה מוכיח שגם לימוד התורה שלהם לא היה מושלם, שהרי "לא המדרש עיקר אלא המעשה״. די להם במדבר בעיקרון זה, שהמעשה הוא עיקרו של הלימוד, יש שלושה אופנים. הראשון הוא, שהמעשה הוא 'אבן הבוחן' שהלימוד הוא אכן לימוד ראוי לשמו. בעולם השכל יכולות להיות סברות לכאן ולכאן, וכאשר הלימוד תואם את ההלכה בפועל, הדבר מעיד שהלימוד אמיתי. אופן שני: השלמות של הלימוד היא כאשר "תלמוד מביא לידי מעשה". כל עוד האדם עוסק בשכל תאורטי, ייתכן שלא יתאמץ יותר מדי לבדוק אם סברותיו אמיתיות ונכונות בתכלית’ אולם כשהוא יודע שעל-פי המסקנות השכליות הללו נחתכים דברים הנוגעים למעשה בפועל, הוא מתעמק יותר בלימוד ומקפיד יותר לבחון שרעיונותיו נכונים ואמיתיים לחלוטין. האופן השלישי והנעלה ביותר - ה"תלמוד" עצמו "מביא לידי מעשה". הרעיון השכלי חודר עמוק כל כך בפנימיותו של האדם, עד שהוא מתבטא גם בהתנהגותו המעשית. בדוגמת דברי הרמב"ם: "כשם שהחכם ניכר בחכמתו… כך צריך שיהיה ניכר במעשיו, במאכלו וכו'". חכמה אמיתית פירושה, שהיא מתעצמת עם האדם עד שהיא באה לידי ביטוי בכל פרט של חייו. בנקודה זו טמון חסרונם של המרגלים. הם עמדו בדרגה רוחנית גבוהה, אבל לימוד התורה שלהם נשאר בעולם הרוחני ולא ירד לידי מעשה. לו היה לימודם עומד בדרגה העליונה והאמיתית, היו מבינים שדווקא השלמות של לימוד התורה מחייבת את הכניסה לארץ ישראל, כדי שהתורה תתבטא בחיי המעשה ובקיום המצוות המעשיות בארץ ישראל. מהשכל אל המעשה שלושה אופנים

33

9.6.2023