השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם (במדבר יא,ה) בני ישראל, בהיותם במדבר, זכו למאכל אלוקי שאין דומה לו המן. שלא כמזון אחר, לא היו צריכים לטרוח להשגתו. מדי בוקר ירד המן וסיפק מזון מופלא לכל העם. התורה מגדירה בפרשתנו את טעמו "לשד השמן". חז"ל מוסיפים ואומרים, שאדם היה טועם בו כל טעם שרצה. ובכל זאת קמו מבני ישראל והתלוננו על המן: "ועתה נפשנו יבשה, אין כול, בלתי אל המן עינינו". הם אף הפליגו בגעגועים לימי העבדות במצרים: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם. את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים". איך אפשר להבין טענה מוזרה זו? משל למלך רש"י מביא את דברי רבי שמעון, המסביר כי בני-ישראל אכן יכלו לטעום במן את כל הטעמים שבעולם, חוץ מחמשת המינים הללו, "מפני שהם קשים למניקות. אומרים לאישה: אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק״. בהמשך לזה מביאים חז"ל "משל למלך בשר ודם, שמסר בנו לפדגוג", והזהירו למנוע מבנו מאכלים רעים ומזיקים, אבל הבן היה מתרעם על אביו ואומר, שהוא ציווה עליו להימנע מהמאכלים הללו לא משום אהבתו לבנו, אלא מפני שאין רצונו שהבן יאכל כהוגן. כך בני ישראל, במקום להודות לקב"ה, שנטל מהמן טעמים שיכולים להזיק למניקות, התרעמו על כך והתאוננו על ה״. דאגה למניקות טענתם של בני ישראל הייתה, שהקב"ה לא היה צריך למנוע מכל העם את טעמם של הבצלים והשומים וכו' רק משום שיש מיעוט (מניקות) הסובל מהם. וכי לא היה הקב"ה יכול לגרום שרק המניקות לא יוכלו לטעום במן את הטעמים הללו, ואילו כל העם יוכלו ליהנות גם מטעמם של "בצלים ושומים”? האמת היא שדבר זה עצמו מעיד על חסדו של הקב"ה ועל אהבתו לעמו. מכיוון שמאכלים אלה "קשים למניקות", רצה הקב"ה למנוע מצב שהמניקות יראו שכל ישראל נהנים מהמאכלים הללו ויתאוו להם. לכן מנע את הטעמים הללו מכל העם. ועל כך התרעמו בני ישראל, שטובת המיעוט מכריעה את רווחתו של הרוב. לדאוג ל'תינוק' אך עדיין נשאלת השאלה, אם אין צדק בטענתם של בניישראל – וכי טובת המיעוט עדיפה מטובת הרוב? התשובה רמוזה בשמו של בעל ההסבר רבי שמעון. שיטתו הייתה, שלפעמים יכול המיעוט להכריע את הרוב. כך אמר: "יכול אני לפטור את העולם כולו מן הדיו, מיום שנבראתי ועד עתה. ואלמלי אלעזר בני עמי, מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואלמלי יותם בן עוזיהו עמנו, מיום שנברא העולם ועד סופו". נמצא אפוא, שהמיעוט יכול להכריע את הרוב. מכאן עלינו להפיק לקח עד כמה ראוי להשתדל בטובתו של כל יהודי, אפילו של יחיד. כדאי לסבול צער ולמסור את הנפש למען טובתו, הגשמית או הרוחנית, של כל 'תינוק' בישראל, ולדאוג שכל אחד ואחד יקבל חינוך יהודי על טהרת הקודש. דת ומסורת רוחות הרוב מול טובת המיעוט מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

בבית המיקדש במקום השראת השכינה, ניצבה לה המנורה ולה שבעה קנים המבטאים את מימד הקדושה. מהמנורה היה שופע שפע רב, והיא סימלה נשמות ישראל, כנאמר: "נר ה' נשמת אדם" ("משלי" כ', כ"ז). אור המנורה בא לעורר את הנשמה שבכל יהודי ולקרבו לקדושה, ולהדליק את הנקודה הפנימית שבליבו. המנהיגים, המורים ואנשי הרוח מתפקידם להעלות את שלהבת הנרות שהם ילדי ישראל וכך גם האם - אשת החיל האוהבת והמסורה לילדיה והדואגת להעלאת צאצאיה , כמניין "המנורה". 306 = " ברוחניות. אכן, גמטרית "אשה אי לכך, תפקידו ומגמתו של היהודי הוא להידמות למנורה המאירה, עד שהאור יאיר מעצמו ויגיע לתכלית השלימות של הגאולה האמיתית השלימה. אשר על כן, כשם שבמנורה יש גוף ויש נר המאיר, כך ביהודי יש את הגוף הגשמי ואת הנשמה המשולה לנר, המאירה בעולם הזה, יומם ולילה עד לחדלונה. אור נר המנורה נמשך כלפי מעלה ומאיר את החשיכה וכך כל הנרות יוצרים יחדיו הרמוניה המציינת גיבוש ואחדות בעם ישראל תוך חתירה ושאיפה לאחדות ולמיקשה אחת, וזוהי המנורה כנאמר: "וזה מעשה המנורה מיקשה זהב", (ח', ד'). , וכשם שהאש מאירה 301 = " "מנורה" בגמטריא "אש וגם שורפת את הפסולת כך המנורה מאירה ומרחיקה את השליליות והפגמים שיש באדם. על ייחודה וחשיבותה של המנורה בבית המיקדש מוסבר דרך המשל הבא: משל למלך שהיה לו ידיד אהוב ופשוט, אמר המלך לידידו: "מחר אני בא לבקרך בביתך" התרגש הידיד והכין בביתו הצנוע שולחן, כסא ומנורה. ריהוטו זה של העני נקנה במיטב כספו. כשבא המלך לביתו של ידידו הביא עמו מנורת זהב בוהקת וזוהרת. התבייש העני במנורת המתכת הפשוטה שהיתה בביתו והסירה. בעת הארוחה אמר המלך לידידו: "אני תמה מדוע אין בביתך מנורה משלך"? ענה הידיד העני: "הכנתי מנורה וכשראיתי את המנורה היקרה שלך התביישתי והסרתיה". אמר המלך: "אני מסלק את מנורתי ומבקש שמנורתך תהיה תלויה כאן בביתך". והנמשל, הקב"ה שעימו האור והאורה, השמש, הירח והכוכבים, אך בבואו לשכן שכינתו בעם ישראל ציווה שיתקינו לו מנורה, שתהיה שייכת לעם ישראל, כנאמר: "וזה מעשה המנורה"... פרשת השבוע: "בהעלותך" בזכות הדלקת נרות המנורה במיקדש, זכו ישראל להשגת מעלות גבוהות ונעלות "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", (ח', ב'). (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר בברכת שבת שלום הרב בנימין כהן שאולי זצ"ל).

33

2.6.2023