השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

חג השבועות טומן בחובו ערכים חינוכיים רבי משמעות שמשמשים מורי-דרך לעם ישראל בכל ימות השנה: כוחה של אחדות, אמונה, קבלת עול, ערבות ושותפות, ענווה ותודה. המשותף לכל הערכים הללו: כששמים את האגו בצד זוכים להיות העם הנבחר. • לחג השבועות ערכים חינוכיים רבים והבולטים שבהם: • בזכות האחדות - מעמד הר-סיני התאפשר רק בזכות אחדות מושלמת של כל בני העם, כמו שכתוב "ויחן שם ישראל". למה כתוב "ויחן" בלשון יחיד. התשובה: שעם ישראל סילק באותה שעה כל מחלוקת ועמד שם "כאיש אחד בלב אחד״. כאשר הקב"ה, בא לתת את התורה, הוא פנה ״נעשה ונשמע" - • אל כל העמים ושאל כל עם אם הוא מעוניין לקבל את התורה. כל עם שאל תחילה מה כתוב בתורה, אבל רק עם ישראל אמר "נעשה ונשמע", כלומר: אם הקב"ה בכבודו ובעצמו רוצה לתת לנו את התורה, שהיא ספר "הוראות החיים", לא שואלים מה כתוב בה, אלא מקבלים אותה מיד ואח"כ לומדים את הכתוב בה. ואכן, עם ישראל הנחיל לאנושות כולה את הערכים והמוסר, על פי התורה שנתן לנו ה'. "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים״. מעמד הר-סיני התחולל בימים שהעולם כולו עבד אמונה בה' אחד - • אלילים. העם היהודי היה היחיד שהאמין באלוקים אחד, בורא שאין לו גוף ולא דמות הגוף. אמונה זו היא כיום נחלת האנושות כולה. כשרצה הקב"ה לתת לעם-ישראל את התורה, ביקש ערבות כנה - • לדעת מי יהיה אחראי לכך שהיהודים ישמרו את התורה, ילמדו אותה ויקיימו את מה שכתוב בה. הוא ביקש מבני ישראל ערבים (אחראים). השיבו היהודים: "בנינו ערבים בעדנו". יש לנו ערבים טובים. אם המבוגרים ישכחו ולא ישמרו את התורה כראוי, יבואו הילדים וישמרו את התורה ויחזירו את כל העם אליה. הסכים הקב"ה על ערבים אלה. התורה ניתנה דוקא במדבר השומם ולא התורה שייכת לכולם - במקום מיושב. מכאן למדנו, כי כשם שהמדבר שייך לכולם ואינו רכושו של איש, כך גם התורה היא של כולנו; כולנו יכולים וצריכים ללמדה ולהבינה, כי היא שלנו. כששמעו ההרים שה' עומד לתת התורה ניתנת במקום שיש ענווה - את התורה על אחד מהם, מיד באו כל ההרים הגבוהים ואמרו: "עלי תינתן התורה, עלי תינתן התורה". רק הר סיני עמד מבוייש. הוא היה הר נמוך ומה היה יכול לומר ליד ההרים הגבוהים? אמר להם הקדוש-ברוך-הוא: "למה אתם מתרוצצים, הרים גבוהים? אתן את התורה דווקא על הר סיני, שהוא הר נמוך. כך ידעו הכול, שרק על ידי ענוה זוכים לתורה״. אחד משמות חג השבועות הוא "חג מצוות הביכורים - לומר תודה: • הביכורים". תוכנה של מצוות הביכורים הוא מתן שבח והודיה לקב"ה על הטוב שהוא גמל עמנו בכך שהאדמה נתנה לנו את פרייה. לפיכך אנו בוחרים את הפירות הראשונים והטובים ביותר להעלות אותם "ביכורים" לבית המקדש שבירושלים, לומר תודה לקב”ה. דת ומסורת הערכים החינוכיים של חג השבועות מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

הנגעים המיוחדים שהתורה מזכירה בפרשה שהם: צרעת, זב טומאת נפש וכדומה באים בשל העוונות שעושה האדם ובכללם, לשון הרע, צרות עין, גאווה, רגזנות, כעסנות, קנאה וכדומה. דוד המלך אומר בספר תהילים (ס"ג, ב'): "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי". פירושם של דברים שכל התשוקה של הנפש ומאוויה מכיוון דוד המלך לקב"ה, כל רצונו העז ותשוקותיו מכוונם לצורך עניינים רוחניים נשגבים וגבוהים ביותר. אי לכך, ע״פ הכוחות החומריים והגשמיים משתלטים על האדם ומושכים אותו כלפי מטה, לתחתית הפסולה והשלילית שבחיים. אשר על כן, התורה כותבת שיש לשלוח מן המחנה את הצרוע, הזב וטמא הנפש שחלו מכוחם ומהשפעתם של המעשים הרעים. ההסבר הרעיוני והמחשבתי שיש לשלח מתוך הפנימיות והעצמיות של האדם וכן מאבריו הגשמיים והחומריים את הרעות והשליליות הנמצאים בקרבו. הנה מחשבה טובה ועלאית המתוארת לפנינו על החיים: אצל רבי אנשיל רוטשילד מפרנקפורט, אבי שושלת הרוטשילדים עתירי הממון, כשנשאל פעם על ידי ידידו, מה גודל הונו ורכושו שצבר בחייו? על כך ענה שהונו הבטוח ביותר הוא רק מה שהקדיש לצורכי צדקה, מצוות ומעשים טובים, והון זה, איש אינו יכול לקחת ממנו, ולגבי שאר רכושו אינו בטוח בו כלל אם ישאר בידו, ועל כן אינו נחשב בעיניו. ואכן, ממון הניתן למטרות קדושות הם קניינו של האדם לצמיתות, ומה שצבר בקופתו, אינו שלו כלל ועיקר, כי כהרף עין עלול כל הונו להינדף כעשן. מצאנו אצל צדיקי הדורות התרחקות מן הכבוד, ענווה וצניעות להפליא כמו המעשה המסופר על בעל "נועם אלימלך" ר' אלימלך מליזנסק שעבר פעם בחוצות העיר, וכדרכו ומגודל צניעותו לא היה ניכר עליו שהוא מגדולי הצדיקים שבדור. והינה עובר אורח שאינו מקומי נפגש עמו, ולשאלתו של הצדיק לעובר האורח על מטרתו בעיירה ליזנסק אמר האורח כי בא ממרחקים להסתופף בצל קורותו של הצדיק ולקבל ברכתו, ענה לו רבי אלימלך: "חבל על זמנך אין תועלת בברכתו באשר הוא אינו צדיק". כעס האורח ונזף ברב על דבריו. לפנות ערב כשניגש עובר האורח לבית מדרשו של רבי אלימלך ראה שאותו אדם שנזף בו הרי הוא הצדיק שבשלו בא ממרחקים. חיל ורעדה, צער ובושה אחזו את עובר האורח ודמעות נגרו בפניו, אמר לו רבי אלימלך: "תנוח דעתך ואל תחשוש, דרכיך היו אמת ומה שאני אמרתי על עצמי השמעתי באמת ובתמים...". "נשוא" פרשת השבוע: אדם נולד עם תשוקות ומאווים ועליו לנצלם לצורך עניינים רוחניים "צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש" (ה', ב'). (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר בברכת שבת שלום הרב בנימין כהן שאולי זצ"ל).

25.5.2023

38