השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת לא לנטוש את העולם

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

הכהן הגדול בבית המקדש היה דבק במשימתו, הוא נטל מלוא המחתה, מלוא חופניו קטורת אש מעל המזבח החיצון. הוא הביא אותה בפנים הפרוכת שהיא בתוך בית קודש הקודשים, ובהיותה בפנים היה נותן את הקטורת על גבי הגחלים. ואסור לחסר אחד מהסממנים של הקטורת ואז הקטורת שימשה כפרה על עם ישראל והפכה לברכה, להצלחה לבריאות, לשפע ולפרנסה טובה. ריחה של הקטורת שהיתה במיקדש השפיעה על אוירת הקודש שהיתה בירושלים. אי לכך, ככהן הגדול כך המנהיג בעם ישראל, אין לו לקפוא על שמריו, אלא עליו לעלות ולהתעלות, במעלות הטובות, הנאצלות והברוכות, ולהשתדל לשמש דוגמא ומופת לפרט ולכלל בהליכותיו, ובהנהגותיו המעשיות בעזרה ובמצוות כלפי כל אדם ואדם. האדם הטוב והנאצל ככהן הגדול שבבית המקדש עליו להבעיר את האש המהבהבת שבתוכו פנימה ומגבירה את החום החיובי היונק מהאש של נשמה הבוערת בקרבו. האש הקדושה גורמת להתלהבות יתר המשפיעה על ליבותיהם של הכלל בבחינת: דבר היוצא מן הלב נכנס אל הלב. המנהיג האמיתי, אינו רק מדבר, אלא משתדל ככל יכולתו לעזור ולסייע בצורה מעשית. דברי המוסר והתוכחה שלו נשמעים ונלמדים באשר נובעים הם מעומק ליבו, מחרדת הקודש שבתוכו ומההתלהבות האמיתית האופפת אותו. אכן, דבריו של המנהיג יש בהם את הכוח להשפיע על ליבות הכלל הניתן למרותו ולהנהגתו. הכהן הגדול שעסק במלאכה הקדושה שבבית המקדש הרי הוא כקברניטה של ספינה השטה בים, והנה לפתע מתחוללת סערה וכל יושבי הספינה משתפים פעולה להצלתה של הספינה בשעה שמטולטלת היא מול גלי הים הסוערים והגועשים. הקברניט מפעיל באותה שעה את כל המשאבים הרוחניים והפיזיים שבקרבו, את כל חכמתו ותבונתו להצלת הספינה. כך גם בזמן מלחמה, המפקד העומד בראש חייליו נמצא עמם יחדיו בחזית, כשהוא מנתב ושולח פקודות משדה הקרב מתוך שטח האש. זוהי העזרה המעשית של המפקד בקרב המצטרף פיזית ללוחמים. המפקד הנמצא בשטח האש אינו דומה למפקד הנמצא בלשכתו ומשם משגר פקודותיו. על כך אומר המדרש: "יעשה אדם את עצמו קברניט בעשיית המצווה", דהיינו, יהא אדם שותף פעיל בעשייתה של המצווה ואז המצווה תהא מושלמת ומקובלת. עליו לשתף בפעולה את עזרתו כלפי כל אדם ואדם "ונתן (אהרון הכהן) את הקטורת על האש לפני ה', וכסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על העדות", ("אחרי מות"-ט"ז, י"ג). (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר בברכת שבת שלום הרב בנימין כהן שאולי זצ"ל). פרשת השבוע: "אחרי מות-קדושים" כשברצון האדם לעסוק במצווה או בכל מעשה טוב ומבורך,

ההיסחפות אחר הכמיהה לאור האלוקי עד כדי 'כלות הנפש', אינה עולה בקנה אחד עם רצון ה'. הקב"ה הטיל על יהודי שליחות בעולם הזה דוקא – "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים" אחרי מות שני בני אהרן (ויקרא ט) המדרש מונה טעמים אחדים למותם של נדב ואביהוא, בני אהרון: הם "נכנסו לפני ולפנים" (לקודש הקודשים, דבר שהיה אסור עליהם); הם עבדו במשכן "מחוסרי בגדים" (לא לבשו את כל בגדי הכהונה); "לא היו להם בנים"; "לא היו להם נשים". צריך להבין, מהו הקשר בין כל הדברים הללו. בלשון הפסוק עצמו אנו מוצאים לכאורה כפל לשון: התורה אומרת "אחרי מות שני בני אהרון", וחוזרת ואומרת: "וימותו". לשם מה הכפילות הזאת? נוסף על כך עלינו להבין, איך קרה ששני צדיקים כנדב ואביהוא חטאו חטא חמור כל כך עד שנתחייבו מיתה? מרוב אהבה שאלות אלו יוסברו על פי הדרך שבה מפרשת תורת החסידות את הפרשה. לפי ביאור זה, מותם של נדב ואביהוא היה תוצאה של היותם צדיקים גדולים דווקא. בליבם בערה אהבה גדולה ועזה לקב"ה, שהביאה אותם למצב של 'כלות הנפש': נפשם פשוט פרחה לה מגופם, מגודל כמיהתה לאורו האין סופי של הקב”ה׳. מצד אחד מעיד הדבר על גדולתם ודרגתם העליונה ועל עוצמת אהבתם לקב"ה, אך לאמיתו של דבר יש בכך חטא. ההיסחפות אחר הכמיהה לאור האלוקי עד כדי 'כלות הנפש', אינה עולה בקנה אחד עם רצון ה'. כוונת הקב"ה בבריאת העולם היא "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים" - שהנשמה תימצא דווקא בגוף גשמי בעולם הזה, ותהפוך את המציאות הגשמית והחומרית לכך שתהיה ראויה לקבל את הקדושה האלוקית. התכלית כאן מחובתו של האדם לקדש את העולם - לזככו, לרוממו, לשנותו מתוכו, עד שיהיה ראוי להשכנת אור הקדושה ויהיה 'דירה' לקב"ה. כלות הנפש היא בבחינת בריחה מהמערכה ונטישת הייעוד האמיתי והשליחות שהטיל הקב"ה על האדם. לכן נחשבת דבקותם היתירה של בני אהרן בבחינת חטא. עתה יובן למה נאמר "בקרבתם לפני ה' וימותו". המלה "וימותו" אינה התוצאה, אלא מהות החטא בני אהרן חטאו בכך שהתקרבו לפני ה' עד "וימותו" - עד כלות הנפש. צריך "לרדת״ עתה אנו גם מוצאים את המכנה המשותף לכל הטעמים שמביא המדרש על מותם: "נכנסו לפני ולפנים" - הם התעלו יותר מדי; "מחוסרי בגדים" - בגדים מסמלים את המצוות, שנקראות 'לבושים' של הנפש, ואותן זנחו נדב ואביהוא בהתעלותם מגשמיות העולם; גם עובדת היותם לא נשואים וללא בנים מבטאת את העובדה, שהם מנעו את עצמם מחיי עולם גשמיים. פרשת מיתת בני אהרון מלמדת אותנו לקח חשוב ביותר: לכל יהודי יש זמנים, כמו בראש השנה או ביום הכיפורים, שבהם הוא מתעלה וחש רגש של משיכה עזה לקדושה. עליו לזכור, שאת רגשות הקדושה הללו יש להוריד אחר כך אל חיי המעשה, כדי לקדש ולזכך את החיים הגשמיים, שבכך טמון עיקר תפקידנו - להפוך את העולם לידי כך שיהיה ראוי ומזומן להשראת השכינה.

25.4.2023

34