השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

חולים ולא חשבתי לאן זה יוביל. המורה גיטי מתקשרת אליי כשאני בעבודה, אמרה לי שהפצע של סהר לא טוב והוא חייב אנטיביוטיקה. הסברתי לה שאני עובדת מהבוקר עד הערב והיא ממש הכריחה אותי לטפל בזה כי לדעתה זה חמור. הלכנו לרופא וסיפרתי לו שכולנו מגרדים, אמר לי אני מציע לך לעשות בדיקה של הרהיטים. אמרתי לו שקיבלתי רהיטי עץ. אמר לי שיש לנו כנראה טרמיטים בתוך הרהיטים שפגעו לנו בגוף. נתן לנו אנטיביוטיקה, ובאמת כשהרמתי את המזרונים ראיתי מכה של טרמיטים בכל הבית. העברנו הכל ריסוס מיוחד, לקח זמן עד שהתגברנו על הבעיה. לא להאמין. כל החיים שלי סיפור בתוך סיפור". ש. ומתוך ההרגשה הזו שכולם עוזרים לך היום את עוסקת בנתינה? "ממש ככה. יש הרבה אנשים שלא אשכח שעזרו לי. אפילו יש דמות בתסריט של איריס נפתלי, יושבת ראש ועד עובדי העיריה. חייבת לפרגן לה. אני זוכרת שיום אחד רקפת הזמינה אותי ואמרה לי שיש רעיון שיעזור לצאת מהעוני -קורס סייעות. מאוד התרגשתי והסכמתי לצאת ללמוד תשעה חודשים. ואז הגעתי למכרז של העיריה עם עוד כמה בנות, וראיתי את איריס ועוד מנהלים שראיינו אותנו. כשהגיע השם שלי נכנסתי והתרגשתי, ממש הזעתי. בשבילי להיכנס לעיריית אשדוד במצוקה כל כך גדולה, ידעתי שזה יציל אותי. עד אז עבדתי רק במשק בית, מי ידע מה זה ראיון עבודה? סיפרתי את סיפור חיי והודיתי לרווחה שמימנו לי את הקורס. פתאום פרצתי בבכי גדול בדמעות וירדתי על הברכיים, ביקשתי עזרה, למצוא עבודה ולהתפרנס בכבוד. אמרתי להם "אין עוד מלבדו". וכולם פתאום בוכים איתי. תביני את גודל המצוקה. ואז, איריס שלא ידעתי מי זאת בכלל, קמה מהכסא שלה, מושיטה לי יד, מוזגת לי מים, לקחה אותי לראש העיר כדי להראות לו כמה הרווחה עוזרת ודאגה לי. שאתפרנס בכבוד. למחרת התחלתי לעבוד. שאלו

אבל בבוקר האירוע, אני והילדים הלכנו לערוך את השולחן וחיכינו לאורחים, ופתאום אף אחד לא בא. הילד צופה ורואה שאף אחד לא הגיע. הרב מחכה ואף אחד לא בא. מתחילים עם בכי גדול. אני מנסה להיות שמחה ומאושרת אבל הכאב היה גדול מאוד. הכל היה עצוב מאוד. ותראי איזה ניסים גלויים קורים לי, לא תאמיני מה קרה. כולם בדמעות, מנסים לשמח את הילד. יש משפט אצלנו שאומר "הדמעות עולות למזבח" וזה מה שקרה. באותו יום הדמעות שלנו עלו למזבח. ישתבח שמו. ברגע שתקעו בשופר, והילד היה צריך לעלות בעליה לתורה, חברה טובה שלי שמלווה אותי בכל הקשיים צועקת "פנינה יש לך טלפון וכתוב עמיגור". רצתי לבית ואני עונה ברגשות מעורבים, שאני באמצע בר מצווה, ואז אמרו לי שקיבלתי דירת עמיגור. יש ארבעה קירות לילדים שלי, את קולטת? ממש בעת תקיעת שופר, כשאף אחד לא הגיע לחגוג איתנו. אין הסבר אחר, אלו הדמעות שגרמו לזה. אני שומעת ולא מאמינה. בורא עולם פתח שערי שמיים שנקבל קורת גג ובאותו רגע מההתרגשות ירדתי על הברכיים ואני צועקת "אין עוד מלבדו". זה המשפט שמלווה אותי". ש. נשארת לבד וזעקת לבורא עולם... "כל הזמן. באותה תקופה קשה של עוני, כשהיינו במצב גרוע, רק קיבלנו תרומות. אגודת אפרת נותנים לי טיטולים, הרווחה דואגת לנו, בית הספר עוזר לנו, כל היום דופקים לי בדלת לעזור לנו. לא היו לנו רהיטים בדירה. הייתה לי עובדת סוציאלית מדהימה בשם רקפת. סיפרתי לה הכל, ביקשתי לפחות מזרונים שהילדים יוכלו לישון. ובאמת רקפת דאגה לי לתרומות, מאנשים חילוניים ואני מדגישה את זה כי כולנו עם ישראל, דתיים וחילוניים כולם מלאים אהבת חינם. אבל אחרי תקופה התחלנו לגרד בגוף, לא הבנו מה קורה. לא התייחסנו. ראיתי כבר שלסהר יש פצע עמוק מזעזע אחרי שבוע, קצת התעכבתי עם קופת

הבת עדן סבן עם אמא בשער ׳לאשה׳ (צילום מתוך ארכיון ׳לאשה׳)

מאושרת. אני השונה, אני האחרת, עליי הסתכלו עליי בחברה כשונה ואני אטפל בהם הכי טוב". בסרט הזה כולם ינגבו דמעות אני מזכירה לפנינה שראיינתי אותה הרבה פעמים כאשר הייתי העיתונאית הצעירה ביותר בעיר והיא הייתה הסנסציה הגדולה. "יש לי צמרמורות כשאת מזכירה לי את התקופה ההיא". היא אומרת. ש. איך התחיל רעיון התסריט? "ברגע שעדן יצאה מהאח הגדול , היא הייתה בכותרות 2017 בשנת ובאופן טבעי גם הסיפור שלי עלה לכותרות, היה שם מפגש מרתק שפתח את כל העניינים מהעבר. הסוכן שלה עומרי אמר מייד שיש לי סיפור גדול ומעניין. אני לרגע לא חשבתי על זה, אבל עומרי אמר לי שכל מה שעברתי חייב להיות בסרט. הוא נדהם לגמרי

״איריס נפתלי הצילה אותי״

אותי אם אני מעדיפה גן רגיל או חינוך מיוחד, אמרתי מייד שחינוך מיוחד". ש. למה העדפת לעבוד בגן חינוך מיוחד? "כי גם אני שונה כמוהם, ואף פעם לא קיבלו אותי, ואני מבינה אותם יותר מכולם וכך היה. אני ששפטו אותי כל החיים החלטתי לעבוד בחינוך מיוחד, זאת עבודת קודש. נכון, כולי סימנים, צביטות, מכות, אבל אני

5.4.2023

22