השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

יוסי אסולין עו״ד בלי חשבון המפגש המרתק בין

שולמית מאשדוד לבת דודתה המוסלמית ממרוקו

מכל מה שזכרתי סביב סיפורי העיר בני מלאל במרוקו, ששמעתי מהורי, עיר הולדתו של אבי ואבותיו, זכרתי את הגן שמקיף את מעיין עין א-סרדון. גן יפהפה שמושך אליו תיירים רבים. שמו של המעיין הוא ברברי ומשמעותו בשפה המקומית היא עין הפֶּרֶד או מקור הפֶּרֶד. אבי נהג לספר שנהג לשבת שם עם חבריו בספסלי הגן המוצל בחום הכבד, סביב תעלות של המים הקרים, שם קיררו שתיה ואלכוהול והעבירו את הזמן בבילוי כצעירים. בפורים האחרון הייתי שם, משוטט ברחבי הגן ששופץ מאוד ומושך אליו תיירות רבה. התעלות אותן תעלות, המים אותו מים שיורד ממעיינות מפסגות הרי האטלס לגן היפה שנמצא מעל העיר בני מלאל, שנמצאת במרכז הממלכה למרגלות הרי האטלס. משמעות השם בני מלאל בברברית הוא "ילדי הלבן" והיא נקראת כך על שם השלג שיורד בה בחורף. זה היה מפגש מרגש ומדהים של שולמית אטיאס מאשדוד עם בת דודתה, שהתאסלמה, בעיר בני מלאל שנה הן לא התראו, מאז 17 במרוקו ששולמית ביקרה אותה בביתה במרוקו וזה קרה שוב בפורים האחרון במקום הכי פסטורלי, מעל העיר מסביב למעיין עין אסרדון בת הדודה המרוקאית סמיחה, וילדיה אמין ואחותו שרואים עצמם מוסלמים לכל דבר ועניין, התרגשו מהמפגש על פי היהדות בוודאי שהם יהודים לכל דבר ועניין, והמורכבות הזאת לא הפריעה לשולמית ובת דודתה ובנה להתחבק להתנשק ולגלות אהבה גדולה ולהיות בקשר הדוק סיפור מדהים על היהודים האחרונים בעיר שבה היו בתקופת 80,000 יהודים מתוך 4000 השיא מוסלמים וגם על מורכבות החיים

מפגש מרגש וסוחט דמעות. מימין: סמיחה שהתאסלמה, ושולמית בת דודתה מאשדוד

אבל נוף ילדותו של אבי והזיכרונות הנעימים הפכו את המקום הזה כעבור זמן קצר למרגש עוד יותר. הייתי עד למפגש מרגש ביותר בין שתי בנות דודות. אחת מישראל והשנייה מהעיר בני מלאל. המפגש היה על רקע אותן שנה. 17 תעלות מרהיבות, אחרי שלא התראו שולמית מאשדוד שעלתה לארץ עם הוריה מותירים אחריהם את הדודה סעדה עם בתה סמיחה שהתאסלמה, התחתנה עם מוסלמי הולידה שני ילדים שרואים עצמם כמוסלמים. היהודים האחרונים בבני 3 הם אגב, בהגדרתנו מלאל ויש אחת נוספת, בשם אליס הספרית (אבל זה סיפור אחר). המפגש סוחט הדמעות הפיל כל חומה של

הגדרה: יהודי או מוסלמי. משפחה זה דם שזורם בעורקים ואת זה שום הגדרה לא מהווה מחסום. הבכי, הצחוק, הדמעות והגעגועים גברו על כל הגדרה. בפורים האחרון הזדמן לי להיות בעיר בני מלאל ולחזות באירוע מרגש של מפגש בין תושבת אשדוד לבת דודתה שגרה שם עם שני ילדיה. שולמית אטיאס מאשדוד, בעצמה ילידת בני מלאל במרוקו עלתה כשהייתה בת שנה לארץ 1958- לישראל ב עם ההורים שלה. מאחור נשארה הדודה של שולמית, סעדה שהחליטה לא לעלות. "אמא שלי סיפרה לנו תמיד, שאחותה סעדה לא רצתה לעלות כי

10 המשך בעמוד

17.3.2023

8