השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי
דת ומסורת נשמה יתרה בשבת
מאת: הרב גדעון כהן שאולי יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד 08-8559589 אקטואליה בפרשה
מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א
פרשת השבוע: "כי תשא" יש להגביר את הנתינה הטובה, המצוות והמעשים הטובים "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם
אחד השינויים שחלים ביהודי ביום השבת הוא הנשמה היתרה שנכנסת בו ביום זה. כך נאמר בגמרא: "נשמה יתרה ניתנה בו באדם בערב שבת, ובמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו״ אך את שבתתי תשמרו (שמות ל) בפרשתנו מצווה אותנו הקב"ה על שמירת השבת. גם בעשרת הדיברות נצטווינו על כך, אך יש הבדל במהות הציוויים: בעשרת הדיברות מדובר על ייחודה של השבת לעומת ימי החול - "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ... וינח ביום השביעי, על-כן בירך ה' את יום השבת ויקדשהו"; ואילו בפרשתנו הדגש הוא על פעולתה של השבת באדם. וכך אומר לנו הקב"ה: "אות היא ביני וביניכם... לדעת כי אני ה' מקדישכם". כלומר, השבת מקדשת את היהודי ומחוללת בו שינוי, עד שהוא נעשה אדם אחר. מנוחה שלמה אחד השינויים שחלים ביהודי ביום השבת הוא הנשמה היתרה שנכנסת בו ביום זה. כך נאמר בגמרא: "נשמה יתרה ניתנה בו באדם בערב שבת, ובמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו״. רמז לכך טמון במילים "שבת וינפש": "וינפש" מורכב מהאותיות - 'וי נפש'. וכפי שמפרשת הגמרא: "כיוון ששבת - וי, אבדה נפש". כלומר, בצאת השבת אובדת לאדם הנשמה היתרה שניתנה לו בשבת. נשמה יתרה זו מעניקה לאדם את המנוחה המיוחדת של השבת - 'מנוחה שלמה'. אם ישבות ממלאכה ביום אחר וינהג כאילו זו שבת, לא יחוש אותה תחושה של מנוחה, אלא זו תהיה 'מנוחת עראי' בלבד. רק ביום השבת, שבו נכנסת באדם הנשמה היתרה, הוא יכול לחוש את המנוחה האמיתית - מנוחתו של הקב”ה. שבת ויום-טוב האיכות המיוחדת הזאת של מנוחת השבת יכולה להסביר מחלוקת בעניין הנשמה היתרה שביום טוב. חז"ל תיקנו "להריח בבשמים בכל מוצאי שבת, כדי להשיב את הנפש שהיא דואבת ליציאת השבת בשביל הנשמה יתרה שהלכה, לפיכך מיישבים ומשמחין אותה בריח טוב". אולם במוצאי שבת שהוא ליל יום טוב אין מברכים על הבשמים. בטעם הדבר אנו מוצאים מחלוקת. דעה אחת אומרת, שכאשר יוצאים מהשבת לחג אין אבדן של נשמה יתרה, "שהרי גם ביום טוב יש לנו נשמה יתרה כשבת". לעומתה יש דעה, שביום-טוב אין נשמה יתרה, ומה שאין מברכים על הבשמים הוא משום ש"שמחת יום-טוב ואכילה ושתייה מועיל כמו בשמים״. הגדרת האיכות לא מסתבר שהמחלוקת היא על עצם המציאות - אם יש או אין נשמה יתרה ביום טוב. גם לפי הדעה הראשונה ברור שהנשמה היתרה של יום טוב אינה כבשבת, שהרי במוצאי יום-טוב אין מריחים בבשמים. המחלוקת היא אפוא על איכותה של אותה נשמה יתרה שניתנת באדם ביום טוב. לפי הדעה הראשונה, ההבדל בנשמה היתרה בין השבת ליום-טוב הוא כמותי בלבד. לכן אין לנו אובדן מוחלט של הנשמה היתרה במוצאי שבת שחל ביום טוב, והנשמה היתרה של היום-טוב יכולה להיחשב כעין המשך למנוחת השבת, עד שאין הנפש דואבת ואינה זקוקה לבשמים. אולם לפי הדעה השנייה, הנשמה היתרה של יום טוב אינה דומה כלל באיכותה לנשמה היתרה של השבת, ולכן יש כאן אובדן ודאבון נפש, אלא ששמחת יום-טוב והאכילה והשתייה של החג משמחות את הלב כמו הבשמים.
ונתנו איש כופר נפשו לה'... ולא יהיה בהם נגף", (ל', י"ב)
מקבל באותה עת הארה רוחנית נשגבת ועליונה. נאמר בגמרא: "אמר ר' אביהו, אמר משה לפני הקב"ה: רבונו שלעולם, במה תרום קרן ישראל ? אמר לו (הקב"ה) "בכי תשא"... ("ונתנו איש כופר נפשו") (ב"ב, י'). בהמשך מוסבר, כי ישראל מתעלים על ידי צדקה שזהו עניין גם של צדק, מעין חוב מוסרי, וכשאין עושים זאת, הרי זה יחס של אי צדק. אי לכך, הצדקה זוהי העזרה לנצרך, שעל ידה העם מתעלה ומתרומם, למעלות גבוהות ולמדרגות מיוחדות ונשגבות. נאמר בתורה, "ונתנו איש כופר נפשו". המילה "ונתנו" נקראת ישר והפוך, מימין לשמאל ומשמאל לימין, לומר, כי כל מה שאדם נותן לצדקה יחזור אליו ולא יחסר לו בשל כך, (עפ"י "בעל הטורים"). את הצדקה יש לתת מתוך אהבה יתירה וכוונת הלב לשם שמים, (עפ"י ברכות - ה'). יש לתת את הצדקה בהתלהבות של שמחה ואז הופכת הצדקה לכופר נפש מושלם.
כשיש בעם ירידה מוסרית - ערכית, יש לרומם את קרן ישראל, בכללותו ולהגביר את מסירות הנפש, אהבת האדם, את המצוות המעשיות ובמיוחד שבין אדם לחברו. יש ללמד ולהדריך את העם לחשבון נפש, לתהות אחרי הפגמים והחסרונות, ולאחר מכן להעלות ולהשביח את העם בנתינת הצדקה, התרומה, והכופר, כנאמר: "ונתנו איש כופר נפשו". הפדיון והכפרה משביחים את הנותן ומתכפרים עוונותיו ונטהרים מהמעשים השליליים והקלוקלים היומיומיים, כקורבן שהיו מקריבים בבית המקדש. ואכן, הגימטריא של "כפרה" שווה "כסף". המילה, "כפרה" נותנת וכסף במילויו 305 - בגימטריא , כחשבון דלהלן: 305 - אף הוא = " , "סמך 100 = "כסף" - כף 305 - , סך הכל 85 - " , "פה 120 כמניין "כפרה". המכפר על עצמו, מתעלה רוחנית ונפשית ונעשה כבריה חדשה, כחתן ביום חופתו שמתכפרים לו עוונותיו. האדם
(עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן שאולי זצ"ל). בברכת שבת שלום
10.3.2023
34
Made with FlippingBook. PDF to flipbook with ease