השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת

מאת: הרב גדעון כהן שאולי יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד 08-8559589 אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

"תרומה" פרשת השבוע: האדם הנותן צדקה או תרומה, עליו לתת מתוך הרגשת שמחה וסיפוק, כשם שהמקבל בשעה שנוטל, טוב לו, שמח ומאושר "ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו (כ"ה, ב') ליבו תקחו את תרומתי",

גיזברות לשם שמיים

ויקחו לי תרומה (שמות כה,א)

לקראת הקמת המשכן ציווה הקב"ה על עם ישראל לתת תרומות שונות לצורך המשכן ועבודתו. ציווי זה נאמר בלשון הדורשת ביאור. הקב"ה מצווה: "ויקחו לי תרומה", ולכאורה היה מתאים יותר לומר: "ויתנו לי תרומה", שכן בני ישראל הם הנותנים ולא הלוקחים. שאלה נוספת מתעוררת לאור הפירוש "ויקחו לי" "לשמי". כלומר, הנתינה צריכה להיות מכל הלב, לשם הקב"ה. והלוא אחת התרומות היא 'תרומת המזבח', תרומה לצורך קניית הקרבנות. ההלכה היא, שלוקחים תרומה זו גם בעל כורחו של האדם. מי שאינו רוצה לתרום בעבור הקרבנות, לוקחים ממנו בכוח ואפילו נוטלים את חפציו כמשכון. איך הדבר מתיישב עם הציווי "לי לשמי”? בלי פניות שתי השאלות הללו מתורצות אחת בחברתה. כשנדייק בלשון הפסוק נמצא, שיש בו כפילות מסויימת. הקב"ה מצווה: "דבר אל בני ישראל, ויקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר ידבנו ליבו". "בני ישראל", שאליהם מופנה הציווי, הם אנשים אחרים מכל העם, הכלולים ב"כל איש אשר ידבנו ליבו". הציווי נאמר לגבאי הצדקה, הגזברים, שצריכים לקחת את התרומה מהעם, ולכן גם נאמר 'ויקחו' ולא 'ויתנו’. ובעניין זה אומר הקב"ה, שלקיחת כספי הצדקה מאת העם צריכה להיות "לי לשמי": מצד היהודי הנותן לא חשובה כל כך הכוונה, ובלבד שייתן את התרומה למקדש, אבל גבאי הצדקה הם צריכים לעשות את עבודתם לשם שמים, בכוונה טהורה, בלי פניות צדדיות. קבל האמת מכאן אפשר ללמוד הוראה גדולה בעבודת ה': כשיהודי הולך להשפיע על הזולת ולקרב יהודי לתורה ולמצוות, יכול הוא לחשוב שאין הכרח שפעילותו תיעשה "לשמי", לשם שמים. לדעתו, הדברים צריכים להיות לשם שמים כאשר מדובר בלימוד התורה ובקיום המצוות שלו עצמו, אבל כשהוא מדבר עם הזולת, הדבר החשוב הוא לכאורה עצם המעשה שאותו יהודי יניח תפילין או יימנע מעבירה. אומר היהודי בליבו, אמנם עדיין אינני מבורר ומזוכך, ויש לי תחושה של התנשאות על הזולת, אבל מה זה עניינו "קבל האמת ממי שאמרה״. ניקיון כפיים מלמדת אותנו התורה, שאמנם השומע את דברי התוכחה אינו צריך לעשות חשבונות על מעמדו ומצבו של המוכיח, ועליו לקבל את האמת ממי שאמרה, אבל המוכיח צריך להקפיד שפעילותו תיעשה לשם שמים, בלי פניות צדדיות. אם חלילה מתערבבות פניות אישיות בפעילותו עם הזולת, גורם הדבר חיסרון לא רק בעבודתו האישית, אלא גם בהשפעתו על הזולת. רק כאשר עבודתו היא לשם שמים, "לי לשמי", הוא זוכה לשכר המובטח "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה״.

של שם ה' מרמזת על העני המקבל את הצדקה בכף ידו, המכילה את חמשת האצבעות. מצוות הצדקה ומתן התרומה, אינם צריכים מחשבה יתירה ושיקולים רבים, באשר, במחשבה רבה, לא יגיע נותן הצדקה לתוצאות של נתינה מושלמת ומבורכת, ועל כך נאמר: "תקחו את תרומתי", לקחת את התרומה מהנותן שלא תהיה שהות והפסקה יתירה בין מחשבת הצדקה לעשייתה. אי לכך, נתינת צדקה אפילו שניתנה ללא כוונת המצווה נחשבת היא לשם ה' ומצטרפת למצווה גמורה של הצדקה. במתן התרומה והצדקה מבטא הנותן את אמונתו ובטחונו בה' כנאמר: "ויקחו לי תרומה" (כ"ה, ב'), "לי" - לשמי, לשמו של הבורא, שאז הקב"ה בא לידי קורת רוח, התרוממות ושמחה יתירה. נותני הצדקה והתרומה, יותר מאשר הם נותנים לנזקק, הם נוטלים לעצמם זכות גדולה וחשובה, כנאמר במדרש רבה (ל"ד, י'): "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית".

המתנדבים והתורמים עליהם לתת את נדבותיהם ותרומותיהם מתוך נפש חפצה, צניעות, שמחת מצווה וללא התפארות וגאווה. לנותן הצדקה מצטרף אף הקב"ה, הוא מלווה אותו, מברכו ואף משתתף עמו בהרגשה הטובה. הקב"ה נעשה שותף לנותן הצדקה, שניתנה ברצון טוב, בענווה ובנדיבות רוח. באותו זמן הקב"ה מתעלה ומתקדש כנאמר: "ויקחו לי תרומה", כאילו הקב"ה קיבל והתבסם כביכול מאותה תרומה ונדיבות הרוח, של הנותן. בנתינה זאת זוכה הנותן ובזכותו גם עם ישראל להשראת השכינה, ולרצון טוב של ה' כלפי העם. שמו של הקב"ה - י-ה ו-ה מרמז ומסמל את נתינת הצדקה לעני. האות "יוד" של שמו של הקב"ה מסמלת את המטבע שאוחז נותן הצדקה לעני. האות "ה׳" מרמזת על חמש האצבעות, בכף ידו של נותן הצדקה האוחז בידו, את מטבע הצדקה. האות "וו" מרמזת על העני הפושט את ידו על מנת לקבל את הצדקה, והאות "ה׳" האחרונה

(עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן שאולי זצ"ל). בברכת שבת שלום

24.2.2023

34