השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

ההצגה "פיקוח נפש" של תיאטרון הקאמרי הגיעה לאשדוד והצליחה להרגיז כמה מהתושבים, שהחליטו לסנן כמה הערות במהלך ההצגה ולצאת מהאולם כוכב ההצגה דוד שאול: "לא ידענו מה לעשות, הבן אדם ניסה להרוס את ההצגה, אסור לנו לפחד" אילן ראובני, תושב אשדוד שיצא מההצגה: "הפכו את המגזר של הכיפות הסרוגות לבזוי ואלים, הייתי נוהג כך אם היה מדובר בכל מגזר אחר" מתיאטרון ׳הקאמרי׳ לא נמסרה תגובה ההצגה חייבת להימשך

השחקן דוד שאול מתוך ההצגה ׳פיקוח נפש׳ שעוררה סערה באשדוד (צילום: יח״צ, כפיר בולטון)

באולם, אילן ראובני לא אהב את התכנים שהיו בהצגה ולדבריו הכלילו מגזר שלם של "הכיפות הסרוגות", ולדעתו ההצגה הכתימה את שמם וחלק מהתכנים נועדו בכדי לבזות את כל המגזר. כוכב ההצגה, מי שמשחק את עזריאל, דוד שאול, סיפר בדף האינסטגרם עם סיום ההצגה: "עלינו שוב ההצגה היקרה והיפה שלנו 'פיקוח נפש', כמדי ערב, הפעם באשדוד. תמיד מקבלים את פנינו בסבר פנים יפות. תמיד הקהל צוחק איתנו, בוכה איתנו, מתרגש איתנו. קונצרט. לא זוכר מתי הרגשתי ככה על הבמה". שאול המשיך ואמר כי "יש איזו אמת שנעה בדמותה של אנשים שמחפשים את דרכם בעולם, שמלאים ספקות- על מי שהם, על האמונה שלהם- ואת הכל הם מעלים בשירים שלהם, ובבחירות שלהם. במאבקים שלהם ובתשוקות שלהם. רצוי לדבר על זה. רצוי לתת לזה מקום, ביטוי, ובמה. כי אין אחד שהייתה תקופה בחייו שהספק הזדחל לו, שהתשוקה שלו רצתה לקחת מקום. אין אחד שלא רוצה להתממש". לאחר מכן סיפר כי "באמצע ההצגה, כשעינת הולנד המופלאה דיברה על הבמה עם הכישרון

אביחי דלאל

האדיר שלה, בזמן שכולנו על הבמה- קם מישהו, באמצע האולם- והתחיל לצרוח עלינו- 'תתביישו לכם! זו חרא של הצגה! מה זה הגועל נפש הזה? איך אתם לא מתביישים?' וכך המשיך עוד ועוד. לא ידענו מה לעשות בהתחלה. אחר כך נשמתי עמוק. זכרתי שהייתי בלהקת הנח“ל והיו חיילים שפעם אחת זרקו עלינו סטיקלייטים שנרד כדי שיוכלו לחזור כבר הביתה. נשמתי עמוק- עינת הסתכלה עליי, סימנתי לה שתנשום. שתמשיך לאט ובקור רוח. והו - כמה קור רוח היה לה. היא המשיכה במונולוג שלה, לאט לאט, עד שהוא יצא מהאולם. הייתה מדהימה. שלא יהיה פה ספק- הבן אדם ניסה להרוס את ההצגה. ניסה שנענה לו. חיכה רק להזדמנות שהוא יוכל לחרב הכל ומי יודע אולי לעלות גם לבמה". לבסוף סיכם כי "בדרך חזור ניסיתי לחשוב שהכל טוב, שזה הכי טבעי. הרי תפקידה של אמנות היא להציב מראה. ולפעמים המראה הזו לא נעימה. לפעמים היא תגרום לנו לשבת בכסא באי נוחות- ולפעמים - ממש לצרוח על השחקנים. והרי הכל לגיטימי כי אמנות אמורה להיות דבר מתסיס, שיוצר אצל הצופה

את כל האמוציות האפשריות. גורם לו לחשוב ,להרגיש, לכעוס, לאהוב, לצחוק. ועדיין, אחרי כל זה, אני חוזר הביתה בהרגשה לא כל כך טובה. שעדיין, אולי מישהו היה צריך לענות לו. אולי היינו צריכים לעצור את ההצגה, ולהראות לו מי הבוס. להתעלם זה כל כך קשה. גם אם זה הדבר הכי נכון לעשות- כדי שההצגה תנצח בסוף. אני חוזר ברגשות מעורבים. באמת שהיה לי קשה. עצוב. במיוחד לאור מה שקורה במדינה שלנו. לא רוצה שהקהל ירגיש פחד. לא השחקנים ולא אף אחד. מותר לנו לדבר. להשמיע את זעקותיהם של הדמויות שלנו, ולנצל את הבמה כדי להראות את תמצית האנושיות המזוקקת, הפגועה, הפגיעה והרוטטת של כל אחד ואחת מאיתנו". אילן ראובני: ״ביזוי של ציבור שלם״ מנגד ראובני טוען כי "אינני מתערב בחייו של איש ושכל אחד יחיה לפי הבנתו והשקפתו. ובאותה נשימה היה פה ביזוי של ציבור שלם לא משנה מי הוא דתי, ערבי, חילוני לא יכול לעבור

הלם ירד בשבוע שעבר על במת המשכן לאומנויות הבמה, באשדוד, במהלך ההצגה ״פיקוח נפש״ של תאטרון ׳הקאמרי׳ וכמה דקות לקראת סיום ההצגה, תושב ) מנהל 46( אשדוד אילן ראובני עבודה בתחום הבניין ופעיל חברתי, יצא מהאולם במחאה על התכנים של ההצגה. ההצגה "פיקוח נפש", דרמה קומית מאת תומר רוזנמן, בבימויה של הדר גלרון, מספרת את הסיפור של עזריאל בן השמונה עשרה, שלא רוצה להיות "עוד ראש סיכה" בקהילת הכיפות הסרוגות של ראשון לציון. דווקא עכשיו, כשהוא חובר לקבוצת משוררים תל אביבית, ולראשונה בחייו מרגיש שמצא את מקומו בעולם, הוא מתבשר שהתקבל לישיבת ״אור עציון״ היוקרתית שלמדו בה סבו ואביו. עזריאל מנסה לתמרן בסתר בין שני העולמות, ניסיון שמביא להעמקת הקרע המשפחתי וגובה מחיר נפשי ואמוני כבד מכל הצדדים. במהלך ההצגה, אחותו של עזריאל הופכת לזמרת, אחיו מתעניין ומגלה עניין בנושא המיניות, ואביו רוצח את אחת הדמויות לקראת צאת יום כיפור. כאמור, אחד מהצופים שישב

27.1.2023

22