השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת

מאת: הרב גדעון כהן שאולי יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד 08-8559589 אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

פרשת השבוע: "וארא" מתוך הצרה, היגון והמצוקה באה הרווחה והישועה

צריך לזעוק ולהאמין

משה רבנו זעק לקב"ה "למה הרעות לעם הזה”, והקב"ה משיב לו בפרשתנו "וארא אל אברהם וגו'" – שהאבות לא הרהרו אחר מידותי! הלקח מזעקתו של משה לימינו וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב (שמות ו,) פרשתנו נפתחת בתשובת הקב"ה למשה רבנו על הטענה שהשמיע כלפיו בסוף הפרשה הקודמת. משה אמר שם: "למה הרעותה לעם הזה! מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך". על כך משיב הקב"ה בראשית פרשתנו: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב", וכפי שמפרשים חז"ל: "חבל על דאבדין ולא משתכחין" - הרבה ניסיונות נתנסו האבות ולא הרהרו אחר מידותיי. כל דבר שנכתב בתורה, מטרתו להנחות את היהודי בחייו ובעבודתו את קונו. התורה נמנעת בדרך כלל מלדבר אפילו בגנותה של בהמה, ואילו כאן היא מספרת דבר שלכאורה אינו לשבחו של משה רבנו. ברור אפוא, שהדבר נחוץ כדי ללמדנו הוראת דרך בחיינו. השכל שואל משה, שזכה לגילוי השכינה, ודאי ידע על דרכם של האבות. אין ספק שהוא ידע, כי האבות לא הרהרו אחר מידותיו של הקב"ה. הוא עצמו גם עמד בדרגה גבוהה מזו של האבות, וברור שהייתה בו אמונה שלמה בקב"ה ובצדקת דרכיו. אף-על-פי-כן עמד וזעק: "למה הרעותה לעם הזה!”. מבואר בתורת החסידות שמדרגתו של משה הייתה מדרגת החכמה, ואילו האבות היו בדרגת המידות - חסד, גבורה, תפארת. במידות (ברגשות) יש נטייה לקבלת עול, ואילו השכל שואף להבין. זו הסיבה שהאבות לא הרהרו אחר מידותיו של הקב"ה, ואילו משה עמד ושאל וביקש להבין, שכן מצד החכמה והשכל (של הקדושה!), התבקשה כאן הזעקה הגדולה: "למה הרעותה!״. עד מתי? מזה אנו יכולים ללמוד לקח כפול: מצד אחד עומדת תשובת הקב"ה, שאפילו בשעת צרה כזאת צריך לאמץ את תכונתם של האבות ולא לשאול קושיות. כשעומדים לקראת הגאולה, שאותה מוביל הקב"ה בעצמו, אין לשאול שאלות, אפילו כשהמצב נראה קשה מנשוא. מצד שני נשארה בתורה גם טענתו של משה רבנו, ואף בה יש לקח נצחי. כשיהודי נמצא בגלות, ובפרט בסוף הגלות, בעקבתא דמשיחא, כאשר החושך הרוחני מכסה ארץ, עד כדי בלבול מוחלט בין אור לחושך ובין טוב לרע - צריכות לשכון בקרבו שתי מגמות נפשיות: מצד אחד עליו להיות חזק באמונתו בקב"ה, שהכול לטובה ושדווקא החשכה הזאת מובילה אל הגאולה; אך מצד שני, מצד החכמה האלוקית, צריכה לפרוץ מפיו הזעקה: למה?! עד מתי?! אין סתירה הזעקה אינה סותרת את האמונה. מצד השכל, שבוחן את הנעשה בכליו שלו, צריכה לפרוץ זעקה משוועת: "למה הרעותה לעם הזה!". כך רוצה הקב"ה, שהשכל יגיב כפי שמתקבל אצלו, כפי האמת שלו. ועם זאת צריכה לגבור אצל היהודי תכונתם של האבות, שלא להרהר אחר מידותיו של הקב"ה, וזאת מצד כוח האמונה. יהודי נדרש לחיות עם שתי התנועות הנפשיות הללו מצד אחד אמונה שלמה ובלתי מעורערת, ומצד שני זעקה מכל מעמקי הנפש: "אנו רוצים משיח עכשיו״.

"גם אני שמעתי את נאקת בני ישראל... והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים.... ולקחתי אתכם לי לעם... והבאתי אתכם אל הארץ..", (ו'-ה',ו',ז',ח')

כשהגיע הסבל והיגון של העם לשיאו זה סימן ורמז כי קרובה שעת הגאולה והישועה. אכן, האות האמצעית של המילה "צרה" הינה "ריש" שזוהי תחילת המילים: "רווחה"- "רפואה". הגאולה באה כאשר הזמן המי וחל והנכסף מתחיל להגיע. השחר מפציע, מבצבץ ועולה כנאמר: "אז יבקע כשחר אורך", (ישעיהו-נ"ז, ח'). כל זאת כאשר עם ישראל נשבר ומתחיל להגיע לשיא ייאושו, דכאונו וחדלונו. אותה שעה מתחילה גאולתם של ישראל, וכחוזק החשיכה כך חוזק האור העולה ובוקע. העם מצפה ומייחל לגאולתו בקוצר רוח, כאשר במחשבתו להגשים את ייעודו ותכליתו, כהנים בעבודתם, ולווים בשירם ובזמרם. העם מודע לכך, כי באותה תקופה של הגאולה כשהעם יזכה וישכון על אדמתו, השפע ירד ממרומים באופן ישיר לישראל וגם אומות העולם יזכו ויטלו בכך חלק. המקדש יהיה על מכו נ ו ותפארתו והברכה שבו תזין ותשפיע על כל הנבראים.

עם ישראל סבל שנים רבות וקשות שבהם הוכו, הושפלו והתעללו בהם בעבודת פרך בחומר ובלבנים. באותה תקופה, "ותעל שוועתם מן העבודה". רוחו של העם נפגעה ונשברה ואט-אט השפיע הדבר שהעם גם נפל ו ירד ממדרגתו הרוחנית, הגבוהה והנאצלת. העם גם לא היה מודע למצבו הרוחני שהיה כל כך ירוד. העם היה נתון בדאגה רק בענייני גופם המושפל והפגוע, ומחשבתם לא היתה נתונה בענייני הרוח והעשייה האלוקית. יצויין, כי עבודה גם שתהיה מאוד מפרכת אינה גורמת לאיבוד עשתונות, כל עוד האדם יודע ומודע לשם מה הוא עמל ויגע. אולם, "עבודה קשה" המלווה ב"קוצר רוח" ושהאדם אינו רואה בה כל תכלית ויעוד לא לעצמו ולא לעמו הרי היא כבדה עליו מאוד ומייסרת אותו קשות, נפשית וגופנית כאחד. אכן, בשעבוד מצרים פני העם היו מדוכאים ונפולים מאוד. גם דבריו של משה רבנו הגיעו ללב אטום, וזאת מקוצר רוחם ועבודתם הקשה והמפרכת.

(עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן שאולי זצ"ל). בברכת שבת שלום

20.1.2023

34