השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת

מאת: הרב גדעון כהן שאולי יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד 08-8559589 אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

פרשת השבוע: "ויחי" המוות הרוחני לא קיים כי הנשמה היא נצחית והיא רק מחליפה מקום ותפקיד "ויחי יעקב בארץ מצרים..." "ויקרבו ימי ישראל למות", (מ"ז - כ"ח, כ"ט).

לחיות חיי-נצח

דווקא כשיעקב אבינו נמצא במצרים והוא עומד לפני פטירתו - זה הזמן שבו זוהרת במלוא עוצמתה העובדה שהוא ‘חי׳ בתורה כל דבר מדוייק בתכלית. גם שמות הפרשיות מדוייקים, ושמה של כל פרשה מבטא את מהותה ותוכנה. לאור זאת מתבקשת השאלה, למה נקראת פרשתנו בשם 'ויחי', בה בשעה שהיא עוסקת בהפך הגמור - מתחילת הפרשה מסופר על פטירתו של יעקב אבינו ולא על חייו. ההסבר טמון בעומק משמעותם של החיים. חיים אמיתיים הם נצחיים. חיים שיש בהם תנודות ושעלולים להיפסק, אינם חיים במובנו האמיתי של המושג. משום כך, רק על הקב"ה, מקור החיים, אפשר לומר שהוא חי באמת, כמו שנאמר: "וה' אלוקים אמת הוא אלוקים חיים". הואיל והקב"ה הוא 'אמת', שאין בו שינויים ושאינו נפסק לעולם, הוא גם נקרא 'חיים’. הקשיים מגלים איך יכולים גם בני-תמותה לזכות ב'חיים' אלה? על-ידי דבקות בה'. הואיל והקב"ה הוא החיים האמיתיים, על כן כל הדבק בו אף הוא חי. וכך נאמר: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - חיים כולכם היום". זו הסיבה שעם ישראל נמנה עם הדברים הנקראים 'חיים', מכיוון שהוא דבק בקב”ה. דבר זה בא לידי ביטוי דווקא כשיהודי פוגש בדרכו מכשולים ונדרש להתמודד עם קשיים ובעיות. כל עוד החיים זורמים על מי מנוחות, לא באה לידי ביטוי ברור דבקותו בקב"ה. דווקא כשהוא נתקל בהפרעות ובקשיים בעבודת ה' ומתגבר עליהם, אז מתגלה בבירור כי הוא דבק באמת בקב"ה, ואז הוא נקרא 'חי’. חיים במצרים עתה מובן למה נקראת פרשתנו 'ויחי'. דווקא כשיעקב אבינו נמצא במצרים והוא עומד לפני פטירתו, זה הזמן שבו זוהרת במלוא עוצמתה העובדה שהוא 'חי’. קודם לכן היה יעקב בארץ-ישראל, מקום הקדושה. הוא אמנם עבר הרבה צרות וייסורים, אך עדיין לא היה די בכך כדי לגלות את מידת דבקותו בקב"ה, לעומת דרגתו הרוחנית העליונה. אך כאשר יעקב נמצא לפני פטירתו, לאחר שירד עם משפחתו למצרים, "ערוות הארץ", וגם שם הוא ובניו (ובכלל זה אפרים ומנשה שנולדו במצרים) עומדים בצדקתם במלוא השלמות - עכשיו רואים הכול את העובדה שיעקב אבינו היה 'חי’. אמונה בגלות הגמרא אומרת: "יעקב אבינו לא מת; מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים". המשך קיומו של עם ישראל, מתוך דבקות בה', בדרכו של יעקב זהו המשך חייו. לכן נקראת הפרשה 'ויחי', מפני שדווקא בה אנו רואים בבירור את החיים הנצחיים של יעקב אבינו. ומכאן לקח נצחי לכל יהודי, שדווקא בזמן הגלות, כאשר הקשיים והצרות מרובים, ובפרט בשעה שאין רואים בעיני בשר איך יכולים להיגאל ("נסתם הקץ", כמו שנאמר אצל יעקב), ואף-על-פי-כן לומדים יהודים תורה ומקיימים מצוות ומאמינים בכל עוז בגאולה השלמה כאן מתגלה, שהתורה והקב"ה הם החיים האמיתיים של עם ישראל.

במשנה (ב"אבות" ג, י') נאמר: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו (ממנו) רוח המקום (הקב"ה) נוחה הימנו. מכאן כשהבריות מספידים אדם ומרבים בשבחו ובמעשיו הטובים גורם דבר זה נחת רוח ותועלת מרובה לנפשו של האדם. מצאנו במקורותינו הספדים על דמויות חשובות שנפטרו, כך גם בפרשתנו בהתייחס ליעקב נאמר: "ויעל יוסף לקבור את אביו...", (נ', ז') ..." ויספדו (ליעקב) שם מספד גדול וכבד מאוד", (נד', י') . אי לכך, הכבוד שעושים למת בא להורות כי אף לאחר מות האדם, יש לו מציאות קיימת מצד הנפש שנפרדה מהגוף וששבה אל האלקים אשר נתנה. בהלכה נאמר: "מצווה גדולה להספיד את המת כראו י", ("שולחן ערוך" - יו"ד סימן - שד"מ סעיף א'). חשוב לתאר מעשיו ומידותיו הטובות של האדם כדי ללמד עליו זכות, וזה אכן מעיד על הישארות הנפש. נאמר בפרשה "ויחי יעקב", למרות שבפרשה זו הוא נפטר וזה בא לרמז ש"צדיקים במיתתם קרויים חיים", ("ברכות" י"ח, א'). וכן נאמר: "ויקרבו ימי ישראל למות" וזהו כשהשלים תפקידו וייעודו בחיים, ועובר לעולם הגמול והתשלום.

ככל שנעמיק נהרהר ונחשוב יותר בנושא של תופעת המוות הבא על האדם, הרי חיינו הופכים לבלתי מובנים, מוזרים ומדכאים. נכון שבחיינו קורה לצערנו שאדם חביב, אהוב ואהוד, יקר ונאצל, נפטר ונפרד מאתנו, ועזב אותנו לאנחות, וזאת לפעמים לאחר כך וכך שנים טובות ומבורכות, יעילות ואיכותיות. אותו אדם נעלם מעינינו וזה גורם לנו דכאון וכאב רב. אי לכך, האדם אינו מת מיתה רוחנית, אולם גופו נשאר ללא חיים, ויש צורך לקבור אותו כדי שחלילה הבשר לא ירקב ויהפוך למיטרד. המוות הגופני אומנם קיים אך הנשמה היא חיה, קיימת ונצחית. יחד עם זאת, על האדם להודות לבורא על הזכות שהיתה לו להכיר ולחיות במחיצתו של אדם יקר שנפרד ונפטר מאיתנו. לפי האמונה הקבלית נפגשות נשמות בגלגולים נוספים, בתחפושות ובלבושים אחרים. בדברי רבותינו נאמר כי: "בשעה שאדם נפטר מן העולם אומר הקב"ה למלאכי השרת צאו וראו מה הבריות אומרות עליו... שכן גם בבית דין של מעלה פוסקים דינו של אדם עפ"י מה שהבריות אומרות עליו", (מדרש "קהלת רבה" פרשה י"ב, י"ד). אכן, קיימת הישארות הנפש וישנו שכר ועונש.

(עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן שאולי זצ"ל). בברכת שבת שלום

6.1.2023

34