השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת

מאת: הרב גדעון כהן שאולי יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד 08-8559589 אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

פרשת השבוע: "מקץ" מדוע התנהג יוסף במוזריות ובהתנכרות כלפי אחיו שירדו מצרימה ? "וירא יוסף את אחיו ויכרם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות...", (מ"ב, ז'). " ויאמר אליהם (יוסף אל אחיו) מרגלים אתם לראות את ערוות הארץ באתם", (מ"ב, ט'

שני ניסים, שתי הודאות

בתפילת 'ועל הניסים' אנו מודים לה' על הניצחון שהנחיל לחשמונאים במלחמתם נגד היוונים. לקראת סוף התפילה נאמר כי החשמונאים "הדליקו נרות בחצרות קודשך". הלשון "בחצרות" (לשון רבים), מעורר פליאה, שהרי למקדש הייתה חצר אחת בלבד, חצר העזרה, ולמה נאמר "בחצרות"? ובכלל, מנורת המקדש הייתה מוצבת בתוך הקודש פנימה, ולא בחצר?! לכן נראה שאין הכוונה כאן להדלקת מנורת הזהב שבהיכל, אלא לנרות אחרים – נרות שהדליקו החשמונאים כדי להודות ולהלל על הנס הגדול. את הנרות הללו הדליקו בחוץ, כדי לבטא את השמחה הגדולה, בדוגמת מנורות הזהב שהודלקו בעזרת הנשים בשמחת בית השואבה. נמצא אפוא שבכל תפילת 'ועל הניסים', שבה מדובר על ניסי הניצחון במלחמה, לא מוזכר אפילו ברמז הנס הגדול של הדלקת מנורת הזהב שבהיכל, שדלקה שמונה ימים בשמן שהיה אמור להספיק ליום אחד. תופעה הפוכה מצויה בגמרא. הגמרא שואלת "מאי חנוכה?" (על איזה נס קבעוה), ומספרת אך ורק על נס פך השמן. ניצחון המלחמה מופיע בגמרא בכמה מילים בהקדמה: "כשגברה מלכות בית-חשמונאי וניצחום", אבל הנס העיקרי הוא נס פך השמן. מדוע הגמרא מתעלמת מנס הניצחון, ואילו תפילת 'ועל הנסים' מדלגת על נס פך השמן? הסבר העניין נגזר ממהותו הפנימית של חנוכה. עיקר המאבק מול היוונים לא היה על הצד הגשמי של קיום עם-ישראל, אלא על קיומו הרוחני: "ביטלו דתם", "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". הגיעו הדברים עד כדי כך, שהיוונים ציוו לישראל "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל״. המלחמה שהחשמונאים נלחמו ביוונים אמנם הייתה מלחמה גשמית, שנועדה לנצח את הצבא היווני ולסלקו מהארץ, אבל מטרתה ויעדיה היו רוחניים. דבר זה מתבטא בטיהור המקדש ובהדלקת המנורה, המסמלת את האור האלוקי שעם-ישראל קשור עמו. נמצא אפוא שהניסים של חנוכה מתחלקים לשני סוגים: נס פך השמן – המסמל את השחרור הרוחני, ונס ניצחון המלחמה, שהביא את השחרור הגשמי מעול היוונים. שני הניסים הללו אינם יכולים להיות מוזכרים יחד, שכן מול נס פך השמן מאבד נס ניצחון המלחמה את ערכו וחשיבותו. לכן ההודאה על שני הניסים מתחלקת לשני זמנים – ההודאה על נס פך השמן היא על-ידי הדלקת הנרות, וההודאה על נס ניצחון המלחמה היא בעת תפילת 'ועל הניסים׳. חנוכה מלמד אותנו כי הרוחניות היא עיקר חייו של היהודי. אכן, הנשמה התלבשה בגוף ומקיימת מצוות דרך האיברים הגשמיים, אך בכוחו של כל יהודי לפעול שהגשמיות לא תתפוס אצלו שום מקום, ושכל שאיפתו תהיה אך ורק למלא את התפקיד האלוקי שהוטל על הנשמה.

ואיננו. אכן, יוסף לא עשה מאמצים ליצור קשר עם אביו כי הוא היה בטוח ומשוכנע שאיננו בחיים. שנית, הדרך היחידה של יוסף להגיע לאביו היתה באמצעות אחיו והרי לא היה לו אמון בהם, לאור התנהגותם ומעשיהם השליליים כלפיו. זה שאחי יוסף ספרו כי אביהם חי נתפסה בעיניו של יוסף כאמתלה שבאה לעורר את רחמיו כלפיהם. מצאנו כי כאשר מתוודע יוסף לאחיו שוב שואלם: "אני יוסף, העוד אבי חי ?", (מ"ה, ג'). מובא ב"ילקוט עם לועז" שבסעודה החגיגית שערך יוסף לכבוד אחיו הוא ניהל שיחות סודיות עם בנימין אחיו. ב"ספר הישר" מוסבר שיוסף ניצל את ההזדמנות לגלות את זהותו לבנימין והודיע לו על תוכניתו: "ויאמר אליו יוסף (אל אחיו בנימין) אני הוא יוסף אחיך אך אל תגלה את הדבר הזה אל אחיך... והיה אם יתנו את נפשם... עליך אז ידעתי כי נחמו (התחרטו) על אשר עשו לי ונודעתי (אתגלה) אליהם, ואם יעזבוך איתי ושלחתי אותם וילכו להם ולא אתוודע אליהם". לפי המדרש התוכנית הזאת היתה ידועה לבנימין ועל כן הוא לא סבל מעוגמת נפש כשגילו את הגביע באמתחתו. אשר על כן, בנאומו המאלף והכרזימטי של יהודה הוא מפגין מסירות נפש עצומה שהראתה בעליל שהוא ואחיו שבו בתשובה שלימה. עתה, יוסף משתכנע בנאמנותם ההדדית, מתגלה לאחיו וסולח ומוחל להם על התנהגותם כלפיו.

בפרשתנו מתואר המפגש בין יוסף לאחיו לאחר התגשמות החלומות. יוסף מאשים את אחיו בריגול: "מרגלים אתם". האחים, כמובן מכחישים זאת ומדגישים יותר מפעם אחת, שהם בני איש אחד: "כולנו בני איש אחד נחנו, כנים אנחנו, לא היו עבדיך מרגלים", (מ"ב, י"א). על כך יש לשאול, מה רצה יוסף להשיג בלחץ על אחיו ומה גרם ליוסף להפסיק את לחצו עליהם? נציין, כי יוסף מתואר בתורה כאדם שמצליח בכל דרכיו וזוכה לאמון, להערכה ולקידום בכל מקום שהוא נמצא: בבית פוטיפר, בבית הסוהר ואף אצל פרעה. יוסף הצטיין במעשיו, היה בעל כריזמה המלווה בחכמה, בינה ודעת. יוסף היה גם יפה תואר ויפה מראה, "בנות צעדה על שור", (מ"ט, כ"ב). בנות מצרים היו צועדות על החומה להביט (על יוסף) ביופיו, (רש"י). כמו כן, יוסף מתואר בתורה כצדיק עליון שלא נכשל באשת פוטיפר. יוסף היה רחוק מביתו, עבד, צעיר ולא נשוי, עומד בפני הפיתוי שמפעילה עליו גבירתו. אי לכך, ההתנהגות המוזרה והתנכרות של יוסף כלפי אחיו, הבאים מצרימה לשבור בר (אוכל) מעוררת תמיהה בקרב הפרשנים. אשר על כן, יוסף ידע כי אחיו שנאו אותו וחשבו להורגו, וכשלא ביצעו את ההרג השליכוהו הבורה ולאחר מכן מכרו אותו לעבדות. נציין כי יוסף לא האמין בתוך ליבו פנימה שאביו יעקב חי, באשר הוא ידע שאביו עבר הלם קשה ונורא שספק אם יצא ממנו, לאחר ששמע שבנו האהוב נעלם

(עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן שאולי זצ"ל). בברכת שבת שלום

23.12.2022

36