השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת

מאת: הרב גדעון כהן שאולי יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד 08-8559589 אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

פרשת השבוע: "וישלח" רחל אמנו נפטרה בלידת בנה השני בנימין שאותו ביקשה ועליו התפללה "...יוסף ה' לי בן אחר", (ל', כ"ד). "...ותלד רחל ותקש בלידתה", (ל"ה, ט"ז). "ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימין. ותמות רחל ותקבר בדרך אפרתה היא בית לחם", (ל"ה-י"ח, י"ט).

החג של כולנו

תורת החסידות לא נועדה לחסידים בלבד. האור הגדול הזה נועד לכל עם ישראל, ועל-כן י"ט בכסלו הוא חגו של כל יהודי מי זוכר היום שלפני מאתיים שנה ניטש מאבק עז וסוער על היחס לתנועת החסידות? מי יכול להעלות על הדעת, שדמויות נערצות כמו הבעל שם טוב, המגיד ממזריטש, בעל התניא, רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב, היו נתונות להתקפות עזות? מי מסוגל להבין שאבני יסוד בעולמה של היהדות, כמו התקשרות לצדיק, תפילה בהתלהבות, שירה ושמחה, קירוב יהודים פשוטים - היו שנויות במחלוקת? איננו יכולים להבין זאת, והדברים נראים לנו זרים ורחוקים, מסיבה אחת ויחידה – כי החסידות ניצחה ונהפכה לנחלת הכלל. לא זו בלבד שהוכרה זכותה להתקיים ולפעול, אלא שנכדיהם של מתנגדיה אימצו בחום רבים מרעיונותיה ומדרכיה. אין רב ודרשן שאינו משתמש בפניני המחשבה והסיפור של החסידות. אין שולחן שבת שאין שרים בו מניגוניה של החסידות. אין בית מדרש שספרי גדולי החסידות אינם תופסים מקום של כבוד בארון הספרים שלו. להמשיך, לא להפסיק אם כולנו נהנים כל כך מאורה ומרעיונותיה של החסידות, עלינו להעריך ולייקר את היום הגדול, חג הגאולה י"ט בכסלו. זה יום מרכזי בניצחונה של החסידות, והוא נתן לה למעשה את האור הירוק לפרוץ ולחדור לכל פינה בהוויה היהודית. רבנו הזקן, רבי שניאור זלמן, בעל התניא והשולחן ערוך, לא ראה במאסרו צרה אישית או תנועתית, וכמו כן גאולתו לא נתפסה אצלו כגאולה פרטית. לאחר ששוחרר ממאסרו סיפר, שבהיותו בכלא נתגלו אליו רבו המגיד ממזריטש והבעש"ט. הוא שאל אותם מדוע נתחייב בעונש המאסר ומה רוצים ממנו. ענו לו מייסדי החסידות, שהתעורר עליו קטרוג חמור למעלה, על שהוא מפיץ ומגלה את מעיינותיה הכמוסים של החסידות. שאל אותם הרבי אם עליו לחדול מהפצת החסידות. השיבו לו: מכיוון שהתחלת, אל תפסיק, ואדרבה, הפץ עוד. ואכן, קל לראות את ההבדל בין תקופה ש'לפני פטרבורג' לתקופה ש'לאחר פטרבורג'. מאמרי החסידות של בעל התניא השתנו שינוי מהותי בין שתי התקופות: קודם המאסר היו מאמריו קצרים ומתומצתים, אולם אחרי השחרור החל לומר מאמרים ארוכים ומוסברים, ובכך איפשר לחוגים רחבים יותר להבין את דברי החסידות. כך קרה, שדווקא המאסר, שביקש להכרית את החסידות, נהפך לנקודת מפנה חיובית ולמנוף בהפצת החסידות. דווקא לאחר המאסר זכתה החסידות בכלל להתעצמות אדירה, ומכאן החלה השפעתה להגיע לכל חוגי העם היהודי. צימאון ל'פנימיות' חג הגאולה י"ט בכסלו הוא חג הניצחון במאבק איתנים שהתחולל בעולמות עליונים, בשאלה אם מותר וראוי להפיץ את האור המופלא של החסידות. שחרורו של הרבי מבטא את ניצחונה של דרכו, ומכאן ואילך קיבלה דרכו זו אישור משמים להוסיף ולהתפתח. בעל התניא אמר פעמים רבות, שלא בא לייסד תנועה או 'מפלגה', אלא לגלות גילוי אור לכל עם ישראל. תורת החסידות בכלל ותורת חסידות חב"ד בפרט לא נועדו לחסידים בלבד. האור הגדול הזה נועד לכל עם ישראל, והוא אכן מגיע לכל שכבות העם ומרווה נפשות צמאות. ספר התניא, המכונה 'תורה שבכתב' של החסידות, נלמד היום בכל הישיבות ובכל בתי המדרש. מאמרי החסידות המבארים את רעיונותיו של התניא נחטפים בשקיקה בידי המוני יהודים, מכל החוגים והשכבות. הצימאון הגדול ל'פנימיות' מוצא רוויה באור החסידות. על כן זה החג של כולנו. הבה נשמח, נודה לה' על חסדיו, ונקבל החלטות טובות ללמוד את תורת החסידות וללכת בדרכיה.

שמא תלד נקבה, לכן עודדה אותה המיילדת ואמרה לה "אל תראי כי גם זה לך בן", (ל"ה, י"ז), (עפ"י תורה תמימה). לפי המדרש (סדר עולם רבה ב') היתה רחל בת שלושים ושש במותה וחיה עם יעקב בסך הכל ארבע עשרה שנה, מזה שלוש עשרה שנה בבית אביה לבן ועוד שנה שיצאו משם ועד מותה. ככל הנראה היא התעברה בשכם, כי כאשר בא לבן לחפש את התרפים ונכנס לאוהלה התנצלה ואמרה שאינה יכולה לקום מפניו, "כי דרך נשים לי", (ל"א, ל"ה). המדרש תולה את מיתת רחל צעירה בדרך אפרת, בבית לחם, בקללת יעקב אבינו שאמר ללבן: "עם אשר תמצא את אלוהיך לא יחיה..." (ל"א, ל"ב). "ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם", (שם), ולפי תורת הסוד, מיתת רחל היתה "מפני שיעקב איחר (לשלם) נדרו לפני הקב"ה, רבו עליו הקטרוגים, ולכן מתה", (זוהר - ח"א, קע"ה). על כך אומר שלמה המלך בקוהלת: "טוב אשר לא תדור מאשר תידור ולא תשלם". סיבה נוספת שעם ישראל עתיד לגלות מארצו ואז יבכו על קבורתה של רחל והקב"ה יושיען וכן יוסף בנה יעבור ליד קבורתה ויתפלל, לתשועתו ולתשועת עמו ישראל.

רחל מתפללת לקב"ה שיוסיף לה בן לאחר לידת בנה הראשון יוסף ואכן, בסופו של דבר היא מתעברת ובלידתה נופחת את נשמתה במיתה טראגית. רחל מצטיירת במקרא כדמות טראגית, בתו של עשיר שנאלצת לרעות את צאן אביה. לאה אחותה יולדת במהירות במשך שבע שנים, ששה בנים ובת. לעומת זאת, רחל נשארת עקרה. רק לאחר שליעקב יש כבר עשרה בנים ובת מלאה, מבלהה ומזלפה, נפקדת רחל וילדה את יוסף. רחל אמו נותנת לו שם יוסף באומרה דרך תפילה ומשאלה: "יוסף ה' לי בן אחר" (ל', כ"ד). הבן האחר הוא בנימין שבלידתו היא מוצאת את מותה. תהליך הריונה ולידתה של רחל הינו קשה כנאמר: "ויהי בהקשותה בלידתה ותאמר לה המיילדת אל תראי כי גם זה לך בן", (ל"ה, י"ז). לכאורה מה תנחומים הם אלה ומה שייכות של הולדת הבן (ולא בת) להעדר הפחד והמורא?. מסבירים זאת לפי דברי חז"ל, ("נדה", ל"א), שחבלי לידת נקבה מרובים משל זכר, ורחל ביקשה והיתה חפצה ללדת זכר, שכן אמרה וביטאה זאת: "יוסף ה' לי בן אחר". וכשנוכחה רחל בכך שהיא מתקשה בלידתה אז חששה כבר

(עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן שאולי זצ"ל). בברכת שבת שלום

9.12.2022

32