השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת

מאת: הרב גדעון כהן שאולי יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד 08-8559589 אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

פרשת השבוע: "לך-לך" דמותו הענקית של אבי האומה - אברהם אבינו והגשמת ייעודו "ויאמר ה' אל אברם (אברהם) לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והי-ה ברכה", (י"ב-א'-ב'). "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה", (ט"ו,ט"ו).

מצווה בלי הפסקה

בפרשתנו נצטווה אברהם אבינו על מצוות המילה. על המצווה הזאת אומר הקב"ה: "והייתה בריתי בבשרכם לברית עולם”, זו מצווה הקיימת לעד, ואין בה הפסק. ואכן, זה אחד ממאפייניה הייחודיים של ברית המילה, שהיא נמשכת לאורך כל חייו של האדם, ואין רגע שהיהודי אינו מקיים מצווה זו. אמנם כל מצווה משאירה את חותמה על האדם. כשיהודי מניח תפילין על זרועו ועל ראשו, פועלות התפילין קדושה וזיכוך על היד ועל הראש, והקדושה נשארת גם לאחר שהאדם חלץ את התפילין. ודאי, אין להשוות יד המניחה תפילין ליד שחלילה אינה מניחה אותן. ובכל זאת, מה שנשאר הוא הקדושה והזיכוך של המצווה, ולא המצווה עצמה. הלוא אי אפשר לומר שהאדם מניח תפילין בשעה שהוא כבר חלץ את התפילין. ואילו ברית המילה נשארת עמו בכל רגע ורגע. דאגתו של דוד המלך הוכחה ברורה לכך יש למצוא בסיפור המובא בגמרא, שכאשר דוד המלך נכנס לבית המרחץ וראה שהוא ערום, אמר: "אוי לי שאעמוד ערום בלא מצווה". אולם לאחר שנזכר במצוות המילה – נחה דעתו. מכאן אנו למדים שמצוות המילה איננה פעולה חד פעמית, אלא היא נמשכת בכל רגע. אם זו מצווה שנתקיימה פעם אחת, לא הייתה דעתו של דוד המלך מתיישבת מכך שנזכר במילה, שהרי יש עוד מצוות רבות שקיים בעבר. אלא ייחודה של מצווה המילה, שהיא נמשכת בכל רגע, במשך כל חייו של האדם. חובה תמידית בכך מיושבת קושיית ה'תוספות' במסכת קידושין. הגמרא שם מציינת מקור מיוחד מהתורה שנשים אינן חייבות למול את בניהן. שואל ה'תוספות', לשם מה הצורך במקור מיוחד, והלוא נשים פטורות מכל מצוות עשה התלויות בזמן (והמילה היא מצווה תלויית זמן, שכן אפשר לקיימה רק ביום ולא בלילה). אולם לפי האמור לעיל הדבר מובן. אמת שביצוע פעולת המילה תלוי בזמן מסויים, אבל המצווה שהאדם יהיה מהול (ולא ערל) אינה תלויה בזמן, והיא קיימת תמיד, בין ביום בין בלילה. לכן נדרש מקור מיוחד כדי ללמדנו שנשים פטורות מהחובה למול את בניהן. חיכה לציווי המעלה המופלאה הזאת של מצוות המילה הייתה בה גם בימי אברהם אבינו, אף שעדיין לא ניתנה התורה במעמד הר סיני. בכך שונה המילה מכל המצוות שקיים אברהם – המצוות הללו לא היה בכוחן לקדש את המציאות הגשמית, ואילו המילה החדירה את הקדושה גם בבשר הגשמי של הגוף. לכן המתין אברהם בקיום מצווה זו עד שהקב"ה יצווה אותו עליה, ולא קיימה מעצמו, כשם שקיים את כל שאר המצוות – כי במצוות המילה, כפי שהיא מתקיימת לאחר ציווי ה', יש המעלה המיוחדת של החדרת הקדושה בגוף הגשמי למשך כל חיי האדם, ולשם כך יש צורך בציווי ובנתינת כוח מלמעלה.

במצב קשה בחום המדבר. 175 - יחד עם זאת, ללא ספק שנות חיי אברהם, ניתן לומר שהן שנות זיקנה ושיבה, אבל בשנות חייו אנו עדים להרבה שנות צער וסבל, כמו פרידה מבית תרח אביו, מריבות עם לוט, המלחמה עם המלכים, שנות עקרות, וכנזכר, פרשת הגר ושרה, וגירוש הגר וישמעאל, ניסיון העקידה הנורא. השאלה אם כן, האם בחיים אלו יש "שיבה טובה", נחת, שלווה ושמחה . יצויין, כי הביטוי "בשיבה טובה" מופיע בכל התורה כולה פעמיים בלבד, ושתיהן לגבי אברהם אבינו: האחת בדברי ה' בברית בין הבתרים (ט"ו, ט"ו) ולאחר מכן, ב"חיי שרה", בסיפור מותו, (כ"ה, ח'). אשר על כן, יש להסביר את הנ"ל כי אברהם היה בעל אמונה עילאית והסתמך על דברי הבורא והבטחתו כנאמר: "ויאמר אלוקים אל אברהם שרי (שרה) אשתך... וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה והיתה לגויים מלכי עמים ממנה יהיו", (י"ז ט"ו, ט"ז). במצב הנ"ל אברהם שמח בחלקו וללא ספק היה מרוצה מאוד מגורלו ועתיד זרעו שיהיה נצחי ומבורך, ושהינו משרה רעייתו וזוהי הברכה הגדולה והמיוחדת שניתנה לו לאברהם ואכן זוהי שיבה טובה והרגשה כי אכן מילא ה' ייעודו ותפקידו לדורות הבאים, זרע ישראל.

דמותו של אברהם אבינו היתה מיוחדת ונאמר עליו: "והיה האדם הגדול בענקים". והתורה מעידה עליו: "והאמין בה'", (ט"ו, ו'). מאברהם אבינו מתחילה הכרת אלוקים על ידי האדם. כאלף שנים לאחר שחזר אברהם אבינו ממעשה העקידה מעיד עליו ישעיהו הנביא בשם ה': "אברהם אוהבי", (מ"א, ח'), ותואר נכבד זה של אוהב ה', לא נאמר על שום אישיות אחרת במיקרא. אברהם אבינו השיג בכוחות עצמו את שלימות הבורא ומציאותו, לאברהם נאמר מאת ה': "קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה", (י"ג,י"ז). ואכן, מעת יציאתו של אברהם אבינו, מארצו ומולדתו ומבית אביו, כיוון דרכו אל ארץ ישראל. הקב"ה מבטיח לאברהם ב"ברית בין הבתרים" ייעוד גדול, בריבוי זרעו ובנוסף לכך נאמר לו כי בסיום חייו יתקיים בו: "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה" (ט"ו, ט"ו). השאלה הנשאלת כיצד אדם יכול להיקבר בשיבה טובה כשמוקף הוא בבעיות רבות ושונות ? אכן, משמעות "שיבה טובה", שאדם זוכה לאריכות ימים ורואה נחת בחייו, ועיקר הנחת הוא בדרך כלל, בצאצאיו ובזרעו, והנה אנו לומדים שבנו ישמעאל מזרעו, שנולד מהגר שפחתו, נוטה למות במדבר, כאשר אמו לא מוצאת את מקומה ונודדת

(עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן שאולי זצ"ל). בברכת שבת שלום

4.11.2022

32