השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

חוקרי המשטרה שלא הרפו עד לפיצוח. מימין, סנ״צ גבי דהן, קצין החקירות בדימוס אבי זגורי ופקד בדימוס שמעון לביא )13 (צילום באדיבות רשת

סיפרו על תינוקת בוכה. "ביום המקרה חזרתי הביתה ובעלי סיפר לי שהילדה נפלה.. לא הלכתי לבית חולים כי הייתי במצב כזה שלא יכולתי להגיב". לביא הסביר שלא הייתה למרינה ברירה. אנדריי הגיב על כך שאדם נמצא בפינה בצרה הוא יעשה כל דבר כדי לצאת ממנה. היום הרביעי למעצר ועדיין לא יודעים היכן הגופה קבורה. החוקרים זגורי ודהן לא רצו להשאיר את הגופה קבורה בחולות אך דרכי החקירה כמעט נעולות. רכזי המודיעין מוציאים את אנדריי מהמעצר באופן חשאי ותוך לקיחת סיכון, נוסעים בחזרה לאותה נקודה בחולות הסיטי. דורשים מאנדריי להוביל אותם. הוא מסמן כיוון שונה מזה שהאישה הצביעה עליו. השוטרים נוזפים בו שוב ושוב, אך הוא מצביע על אזור גדול, "כמו מחט בערמת שחת". הם מבקשים סיוע מהעירייה ומקבלים טרקטור, שופל, שמתחיל לעבור על השטח בחום גבוה, בעדינות, כדי לא לאבד את הגופה הקטנה חלילה. הוא מרים חולות, שופך אותם ולפתע מגלה תיק. תיק כחול עם סמל ארצות הברית, הם מבינים שיש בו את אולגה ז"ל. ואכן, בתוך התיק מחזה מחריד "לחתול לא עושים דבר כזה". "להעלים תינוקת, להעלים את הזיכרון שלה". השוטרים נושמים לרווחה, מבינים שאנדריי ייכנס לכלא והתינוקת תובא לקבר ישראל. הם שבים לאנדריי לאחר ניתוח הגופה ונמצאו כמה שברים בגולגולת. בהארכת המעצר השנייה אנדריי נשבר ומסר גרסה חדשה, לפיה לאחר שהאכיל אותה ונתן לה לשחק, היא לא נרגעה. אזי הוא

ההחלטה היתה שלי להסתיר את התינוקת בחולות". לביא זוכר שהיה מאוד קשה לדובב את אנדריי, הוא היה נתון בעצבים. הוא מסרב לקבל את הסבריו של אנדריי שהיה לו קשה והתינוקת נפלה: "הוא רוצץ לה את הגולגולת. אני בטוחה במאה אחוז.". החוקרים לוחצים, אנדריי ממשיך להכחיש, כעבור יומיים בחדר החקירות עדיין לא יודעים היכן קבורה התינוקת. החוקרים מרגישים באבל, לא מסוגלים להמשיך לתפקד. החוקר זגורי שאביו כאמור צלם מבקש ממנו לפתוח את החנות במיוחד ואכן הוא פותח ומפתחים את התשלילים. הם רואים תמונות של תינוקת יפהפיה, מתועדת מגיל חודש ועד שישה חודשים, שיער בלונד ועיניים כחולות ים, אומר החוקר בזעזוע שלא פג גם לאחר שלושים שנים. כאשר מחשיך הלילה הבא, מרינה האם המבוהלת והשבורה, החליטה לספר את כל האמת ומגלה את הסוד, שהיא בהריון ואפילו בעלה לא יודע. היא מוכנה לספר את הסיפור האמיתי, לפיו אנדריי חשב שהאישה הלכה לבגוד ולא לעבודה ומתוך הכעס על אשתו שהותירה אצלו את התינוקת, רוצץ את הגולגולת של התינוקת ורצח אותה. עורך הדין שחאדה המייצג את ההורים מסביר שהיה כנראה התקף קנאה, שהוביל למעשה הנפשע. "ירדו לה דמעות של אמא" סיפר לביא, עורך הדין מסביר שאנדריי מכחיש שזה הסיפור. אך מרינה ממשיכה לתאר סיפור קשה, שבזמנו תואר בפרוטרוט ב"השבוע באשדוד": "הוא היה מרביץ לי, וגם לילדה, הוא היה פסיכי, הוא היה חולה". השכנים

וחלחלה כלפי האב שהרג את בתו. הוא מבין שהשניים הכירו בסנט פטרבורג, האב עבר חיים קשים והגיע ארצה כשהוא מתנהג באלימות. הוריה של מרינה אנשים נורמטיביים, סירבו שבתם תתחתן עם אנדריי, אך לא הייתה להם ברירה כי היא התאהבה קשות. "הם הכניסו למשפחה שלהם מפלצת". בראיון שנתן בסרט הבעל אנדריי, הוא מספר שהכיר את מרינה בקייטנה והתחיל ביניהם סיפור והוא בת 17 אהבה כאשר היא בת ולפתע נכנסה להריון: "אף 18 אחד לא שמח כשהוא מגלה שהוא אבא". הם התחתנו במהירות ועדיין הוריה של מרינה סירבו לקבל את אנדריי לחיקם. הוא מצהיר על כך שלא אהבו אותו התייחסו אליו בזלזול "רחוק מתוק". הסבתא, אמה של מרינה, גרה בקרבת מקום אך לא ראתה מעולם את אולגה ז"ל. היא מאשימה את אנדריי וטוענת שהביאה אותו כמה לארץ ודווקא הוא השתלב מהר כפועל בניין ללא השכלה והם בעלי ההשכלה ניקו בניינים בחמישה שקלים לשעה. אנדריי האב סיפר שכל מי שראה את אולגה היה מתפעל מיופיה. בכל זאת כאשר התינוקת בכתה ללא הפסקה כנראה בגלל צמיחת השיניים, הוא מודה שטילטל אותה: "היא עשתה לי קפיץ אחורה ישר למטה ושתקה. שמתי אותה על המיטה וחיכיתי למרינה. לא ידעתי אפילו מה מספר של אמבולנס. פחדתי, מאוד פחדתי. שלא יאמינו לי שהילדה נפלה לי מהידיים". "כשמרינה נכנסה סיפרתי לה את הסיפור, הסברתי לה שאם אכנס לכלא והכלא פה כמו ברוסיה לא יהיו יותר חיים.

הנורא על הריגת וקבורת תינוקת קטנה יש עדיין משימה למצוא את המידע היכן היא קבורה? החוקרים מגיעים לחולות ברובע הסיטי עם בני הזוג, תוך כדי הנסיעה הבעל מדבר עם אשתו ברוסית ומנסה למנוע ממנה להעיד. השוטרים מנסים למנוע את שיבוש החקירה ולא מפסיקים לתהות היכן הגופה, הראיה החשובה שתוביל למאסר הבעל.

איש לא חיפש את אולגה הקטנה

בחולות הסיטי בני הזוג מובלים על ידי החוקרים ולפתע האישה נעצרת ומסבירה שהבעל המשיך לבד לטראסה. היא ישבה ובכתה בעודה ממתינה לו. לאחר שקבר את התינוקת איים על אשתו שלא תעז לגלות. הם נוסעים לתחנה ואז מרינה מספרת לחוקר שקברו אותה הרבה חודשים ואף שנה לפני מציאתה ופשוט לא סיפרו לאיש שהתינוקת שלהם הייתה ואינה. איש לא חיפש את אולגה הקטנה ז"ל. בתחנת המשטרה מתרחשת סאגה מפתיעה, כשקציני חקירות אחרים מבקשים להעביר אליהם את התיק. החוקרים מאשדוד מסרבים ומבטיחים שהתיק לקראת פענוח. העצורים בינתיים בחדר, החוקרים מאשדוד רוצים להיות אלו שהביאו לדין את האבא שהרג וקבר את בתו. כאן נכנס לתמונה פקד בדימוס שמעון לביא, דובר השפה הרוסית. הוא סיפר שזהו תיק "לא אנושי". הוא מייד מתאר את הרגשות שהציפו אותו, שנאה

24 המשך בעמוד

23

4.11.2022