השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת

מאת: הרב גדעון כהן שאולי יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד 08-8559589 אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

פרשת השבוע: "ניצבים" ימי חיי האדם קשים וזמניים ואנו מבקשים מהבורא, תחל שנה וברכותיה "ויאמר ה' אל משה: הן קרבו ימיך למות", ("וילך" - ל"א, י"ד). "ויאמר ה' אל משה: הנך שוכב עם אבותיך", (שם, ל"א, ט"ז).

ראש השנה היהודי שונה תכלית שינוי מתחילת השנה יהודים מתקרבים לראש השנה בעמים אחרים בחרדת קודש, מתוך היטהרות פנימית וחשבון נפש בעמים רבים ובתרבויות מגוּונות מקובל לציין בחגיגיות את תחילתה של שנה חדשה, אבל בעם ישראל לראש השנה אופי ייחודי שאין לו אח ורע. בעמים אחרים היום המציין את ראשית השנה החדשה הוא יום של חגיגות, לעיתים פרועות. השנה החדשה נפתחת אצלם באווירה עליזה ומשוחררת, בטפיחה עצמית על השכם ובהילולות רעשניות. לעומת זה, בעם היהודי האווירה לקראת ראש השנה שונה תכלית שינוי. יהודים מתקרבים לראש השנה בחרדת קודש, מתוך היטהרות פנימית וחשבון נפש. בראש השנה עצמו הם מתאספים בבתי הכנסת לתפילה מעומק הלב, בתחושה שאלה שעות רציניות ביותר. הימים האלה מכונים בשפתנו 'ימים נוראים', ברוח התפילה: "היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים”״. איך מסתכלים על החיים השוני הזה משקף את הגישה הכללית של יהודי לַחיים. יהודי יודע שהחיים בעולם הזה הם שליחות, תפקיד. אין הוא חי כדי לספק את מאווייו וליהנות מתענוגות העולם. עליו לבצע משימות ולהשיג מטרות במאה ועשרים שנות חייו. והוא גם מאמין שיש דין ויש דיין, ויש מי שלפניו צריך לתת דין וחשבון. טבעי אפוא שכאשר שנה מתקרבת לסיומה מפלחת את ליבו של היהודי תחושת חרדה: שנה שלמה עברה, מה עשיתי, מה הספקתי? האם התקדמתי בביצוע שליחותי בעולם והגשמת תכלית חיי עלי אדמות? האוּמנם ניצלתי את השנה ועשיתי את המוטל עליי? לכן בחודש האחרון של השנה אופפת אותו רוח רצינית, והוא מנסה להספיק ולהשלים את מה שלא הושלם במשך השנה. הוא מקדיש יותר זמן לתפילה וללימוד תורה; מפזר הרבה יותר מממונו לצדקה; מרבה במעשים טובים. ואחרי כל זאת הוא מרגיש שעדיין הוא רחוק מהשלמות הראויה, ואין מנוס מלבקש סליחה ומחילה ומלומר 'סליחות׳. כך היהודי מקלף מעליו עוד כמה שכבות של שביעות רצון עצמית ושאננות, והוא מרגיש בבהירות שלמעשה הוא מתייצב לפני מלך מלכי המלכים ככלי ריק. אין בו העוז לעמוד ולתבוע: 'מגיע לי'. הוא עומד נכלם ב'סליחות' ומפיו פורצת הקריאה: "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים כעני בפתח הוא מבקש 'צדקה'. הוא אומר לקב"ה: אף-על-פי שלא מגיע לי, תן לי שנה טובה באשראי, ואני מבטיח 'לשלם' במשך השנה. תהיה שנה טובה יותר ברטט ורעד היהודי מתייצב לפני הבורא בפתח השנה החדשה. הוא כבר ערך את חשבון נפשו על מעשיו בשנה שחלפה והגיע למסקנה שהיה אפשר לעשות הרבה יותר. ואם היה אפשר – היה צריך. תחושת החמצה ממלאת את ליבו ועמה מתעוררת שאיפה גדולה, שהשנה הבאה תהיה טובה יותר, מלאה יותר, מנוצלת טוב יותר. אחרי הכנה כזאת יהודי נכנס ליום הדין בנפש נקייה יותר ומתוך החלטות נחושות להשתנות, להתנהג אחרת בשנה החדשה. לזה מתלווה הביטחון העמוק שהקב"ה אכן מקבל את תשובתנו באהבה, ומעניק לכל אחד ואחת מאיתנו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, שנת שפע וברכה, שנת גאולה וישועה. שנה חדשה מתחילה ברטט

נוטים לעזור יותר לזולת. משהו משתנה בנו בפנים, אנו נוסקים מעלה, מתרוממים ועולים לרמה מוסרית גבוהה יותר, נעלה יותר. דוד המלך כותב בספר תהילים (כ"ד):"מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו". אכן, כולנו עולים בימים אלו בהר ה', ועלינו להתמקם שם, להישאר באותה רמה מוסרית - לא להכנע ולא לרדת. רק בנו תלוי הדבר, להמשיך את אוירת הימים הנעלים הללו למשך השנה כולה. אנו מבקשים מאת הבורא שנה טובה ומתוקה לכל בית ישראל. אנו מקווים בלב שלם וטהור כי נזכה לחדש ולשפר את מעשינו ולהתעורר מתרדמת הזמן, מתרדמת העולם הזה, וזהו אחד ממטרותיו של השופר בראש השנה, לעורר אותנו להיזהר ולהישמר שלא ניפול וניכשל במשך השנה. עלינו לשאוף לכך, שכל הרגשות הרדומים והחבויים הדועכים והשקועים שבתוכנו יתחדשו ויטעינו את מצבריהם הרוחניים ויהפכו לשלהבת מאירה ביתר שאת וביתר עוז, ולא חלילה יתנוונו ויתכלו וישקעו מטה מטה, במקום להעפיל מעלה-מעלה אל עולם הרוח והעשייה. עצתם של חז"ל היא, שלא להמתין ולחכות לעת מצוקה, לרגעים האחרונים של החיים, אלא לגלות את אותם הכוחות הרדומים מבעוד מועד.

ישיבתו של האדם בעולם הזה הינה זמנית וארעית, ורדיפתו אחר תענוגות החיים, הממון והתאוות מצטננות קמעה, כאשר במחשבתו עולות וחולפות הלכי רוח ותודעת יום המוות, הקרב ובא, במוקדם או במאוחר. לנגד עיניו של האדם עולה המחשבה, הנה יום מן הימים, ואולי ללא הודעה מוקדמת, יבוא הקץ, וגופו, שכל כך סמך ובנה תקוותו עליו, שלא יאכזבו, הנה יחדל לתפקד ויצטרך להיפרד מארץ החיים, ארץ שכל כך השתוקק לחיות ולהוסיף לחיות בה, עד בלי קץ ובלי די. אי לכך, האדם בימי חיותו חושב ומהרהר כיצד השנים חולפות ועוברות, הנה כי כן חלפה לה שנה ועוד שנה, האדם חושב ומסכם את השנה האחרונה שחלפה ביעף. האדם חוזר ונזכר באירועים שהתרחשו בה, מסיק מסקנות ועורך חשבון נפש. האדם אינו מסוגל להתעלם מהצללים שהעיבו על חייו בשנה האחרונה, ושחלקם עדיין טורדים את מנוחתו. אכן, מסכם האדם ואומר, כי השנה שעברה לא מכבר, לא היתה שנה קלה כלל ועיקר, גודש של אירועים התפרצו והעיבו על חייו. יחד עם זאת, בימים האלו של חשבון הנפש אנו מתעלים ומתרוממים משגרת החולין ומאפרוריות היום יום, מסתופפים יותר ויותר בעצרות של התעוררות לחשבון נפש.

(עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן שאולי זצ"ל). בברכת שבת שלום

23.9.2022

64