השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת

מאת: הרב גדעון כהן שאולי יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד 08-8559589 אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

המשפט לישראל והעמים

פרשת השבוע: "שופטים" ברדיפת הצדק, האמת והמשפט בישראל, יגיע העם לייעודו ולתיקונו והדרך תיסלל לחיי רגיעה, שלום, ברכה והצלחה "צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ" (ט"ז, כ'). "ודרשו השופטים היטב...." ( י"ט, י"ח).

הקב"ה חייב את כל העמים לנהל מערכת משפט; ואחת משבע מצוות בני נח, אך עם ישראל זכה לסוג מיוחד של משפט. את ההבדל נלמד מן ההבדל בין גידולי השדה לגידולי הפרדס על פסוק הפתיחה של פרשתנו, "שופטים ושוטרים", מובא במדרש משל "למלך שהיו לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מכולן. והיה לו פרדס אחד, והיה אוהבו יותר מכל מה שהיה לו. אמר המלך: נותן אני את הפרדס הזה, שאני אוהבו מכל מה שיש לי, לבני הקטן, שאני אוהבו מכל בניי”. והנמשל: "אמר הקב"ה: מכל האומות שבראתי, איני אוהב אלא ליש אל... מכל מה שבראתי, איני אוהב אלא את הדין... אמר הקב"ה: נותן אני מה שאהבתי, לעם שאני אוהב”. משל זה מעורר תמיהה. עשיית דין ומשפט אינה מיוחדת דווקא לעם ישראל, שהרי היא נחוצה לקיום העולם בכלל. גם הגויים חייבים לקיים מערכות צדק, כחלק משבע מצוות בני נח. ואילו הרעיון שביסוד דברי המדרש הוא, שהדין הוא דבר שהקב"ה אוהב במיוחד ולכן נתנו אך ורק לעם ישראל. יתר על כן, ענייני משפט מחייבים בגרות, הבנה מעמיקה ושיקול דעת מרובה. מעלות אלה אינן מצויות בנער קטן. ובכל זאת, דווקא כאן ממשיל המדרש את עם ישראל לבן "הקטן”. אלא המדרש רומז כאן לסוג מיוחד של משפט, סוג שקיים דווקא בעם ישראל, והוא קשור דווקא בתכונה של 'קטן’. הסוג הזה של משפט נמשל לפרדס. ייחודו של פרדס לעומת שדה הוא בכך, שבפרדס צומחים פירות שמטרתם להסב עונג, לעומת שדה המצמיח את הצרכים החיוניים של האדם. כך גם בנמשל: המשפט הרגיל בדוגמת 'שדה'; דבר שהוא חיוני לקיום העולם, וכל האומות חייבות בו. אולם המשפט המיוחד לעם ישראל הוא בדוגמת פרדס, שעניינו להסב עונג מיוחד. את תפקידם של השופטים בעם ישראל מחלק הרמב"ם לשלושה: א) "הם עיקר תורה שבעל פה"; ב) "עמודי הוראה"; ג) "מהם חוק ומשפט יוצא לישראל". שני התחומים האחרונים קשורים למשפט הרגיל, בדומה לזה של אומות העולם. ייחודם של השופטים בעם ישראל הוא בתחום הראשון דווקא: "עיקר תורה שבעל פה”״. הקב"ה מסר לדייני ישראל את התורה ואת כלליה, והעניק להם כוח ללמוד, לפרש, ולחדש בה דברים (על פי כללי התורה, כמובן), ובכך 'ליצור' תורה - תורה שבעל פה. בחידושי התורה הללו ניתן תוקף של תורה, והקב"ה מצווה אותנו: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל״. תכונה זו של יצירת התורה ובנייתה, היא ה'פרדס' המיוחד שנתן לקב"ה לעם ישראל בנו ה'קטן'. כדי להגיע ליכולת להשתתף ביצירת התורה, יש הכרח להיות 'קטן' לצמצם את הישות האישית ולנסות לכוון לרצון ה'. זו הסגולה הנדרשת מדייני ישראל, ואז הם זוכים שפסק דינם נעשה חלק מהתורה.

מפרמישלאן זצ"ל בטענת הנ"ל. ענה לו האדמו"ר: האם ראית מימיך איך שותה הסוס מימי הנהר ? הוא בועט במים תחילה ואח"כ שותה, מדוע? והסיבה כי הוא רואה במים בבואה של סוס, וחושב שהוא בא בגבולו לשתות את המים שלו, לפיכך הוא בועט בו, ואולם, סיים הרב, אדם חייב לדעת שיש בעולמו של הבורא להשקות את כל הסוסים ולפרנסם, והדין בעולם הוא דין אמת ומעשי הבורא הם בצדק ובמשפט. מסופר כיצד הגיע הרב הצדיק ר' יוסף חיים זצ"ל המכונה "הבן איש חי" לחקר האמת ולצדק במשפט. שני יהודים באו לרב למשפט. שניהם אחזו בשטר אחד וכל אחד טען כי השטר שייך לו. הם מסרו את השטר לרב וביקשו אותו שיפסוק למי הוא שייך. שאל הרב: "היש לכם איזה סימן"? איש לא ענה. לקח הרב את השטר, ביקש את סליחתם ונכנס לחדר הסמוך, שם החל מדבר לעצמו ואמר בקול: תמה אני, כיצד לא ראו שהשטר קרוע בפינה ? אז חזר אל שני בעלי הדין ושאל: "הבאמת אין לכם סימן"? קפץ מיד אחד מהם ואמר: "שכחתי, כבוד הרב, השטר קרוע בפינה", הראה לו הרב את השטר והריהו שלם. "אם כן", אמר הרב, "כנראה שטר אחר אבד לך" ונתן את השטר לבעליו האמיתיים.

הפסוקים הנ"ל מציינים את רדיפת הצדק והצדקה שמקורם בהגינות, בטוב לבב, וביושר. הצדקה ורדיפת הצדק מתבטאים במעשים טובים ומבורכים אף פעמים מעבר לחובתו של האדם וזהו לרצון ה' וכך יקבל אדם את השפע ממרום ויתברך בחיים טובים ומאושרים. ישום המשפט והצדק בישראל מהווה שליחות אלוקית להעמיד את העולם על מכונו, ייעודו ותיקונו. נאמר: "מלך במשפט יעמיד ארץ" ("משלי" - כ"ט, ד'). וההסבר לכך, הארץ עומדת בזכות רדיפת הצדק, האמת, היושר והמשפט הקיימים בה, ואלמלא זאת: "איש את רעהו חיים בלעו" ("פרקי אבות" - פרק ג' משנה ב'). אי לכך, השופט צריך לרדת לעומקו של הדין וכך יצליח לחקור ולחזק את הצדק והאמת. בכל יום ויום יפשפש האדם במעשיו, ישפוט את עצמו על מעשיו והליכותיו, וישתדל לתקן את הטעון תיקון וזה ראוי לעשות כך בימי חייו. האדם צריך לזכור כי השגרה מנוונת ויום רודף יום, בקצב מהיר, עד שאין לאדם פנאי וזמן לעצור ולהרהר על מעשיו והתנהגותו. אי לכך, אין לאדם לרטון כי שכנו מסיג גבולו ומקפח את פרנסתו, ועל כך מסופר במעשה הבא, על אדם שפנה לאדמו"ר רבי מאיר

(עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן שאולי זצ"ל). בברכת שבת שלום

2.9.2022

34

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online