השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת

מאת: הרב גדעון כהן שאולי יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד 08-8559589 אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

פרשת השבוע: "פנחס" ההנהגה בישראל מוחלפת ומורגשת בעם ישראל ירידה ופחיתות הדורות "והיתה לו (לפנחס בן אלעזר הכהן) ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם", (כ"ה, י"ג). "ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון... וסמכת ידך עליו", (כ"ז, י"ח). "ונתתה מהודך עליו...", (כ"ז, כ')

יש זמנים שיהודי צריך להיות מוכן לסכן את העולם הזה והעולם הבא שלו למען הקב"ה. גם במקרה כזה צריך לפעול על-פי התורה בלבד. בפרשת ׳פינחס׳ מסופר שכאשר אירע מעשה זמרי, לא ידעו בני ישראל מה לעשות, אף על פי שהיו במקום משה ואלעזר וזקני ישראל. נענה פינחס, שהיה אז הצעיר שבחבורה, ואמר: "לא כך לימדתני ברדתך מהר-סיני? ...קנאים פוגעים בו״. ההלכה הזאת ("קנאים פוגעים בו") מוגדרת כ"הלכה ואין מורין כן". לו פינחס היה שואל אם מותר לו לפגוע בזמרי, היה מקבל תשובה שלילית, מכיוון שאין רשות לבית דין לפסוק דין מוות על מעשה כזה. אבל כאשר הוא לא שאל שאלות בשעה כה רצינית של חילול השם, ובאש הקנאות שבערה בו הלך והרג את זמרי - עשה את הדבר הנכון בזמן הנכון. מכאן אנו יכולים ללמוד הוראה, שלפעמים ישנם מצבים שגדולי ישראל שותקים ואינם אומרים כיצד לנהוג. יכולות להיות לכך כמה סיבות, כמו, למשל, "כדי שיטול פינחס את הכהונה" - העניין הזה מחכה למישהו שיקום ויזכה בו, והלה צריך שתהיה לו מסירות נפש לעשות את הדבר מבלי לקבל הוראה ישירה. כשהולכים לעשות דברים שלא בהוראתם של גדולי ישראל, יש בזה אמנם סכנה מסויימת. אין זו הליכה מוצקה על גשר של ברזל. אבל יש זמנים שיהודי צריך להיות מוכן לסכן את העולם-הזה והעולם הבא שלו למען הקב”ה. עם זאת צריך לזכור היטב, שגם במקרה כזה צריך לפעול על פי התורה בלבד. גם במקרה פינחס, אפילו ש"אין מורים כן", הרי הדין של "קנאים פוגעים בו" הוא הלכה בתורה; אלא שהתורה עצמה אומרת, שזו "הלכה ואין מורים כן”. אנו חיים בתקופה שבוערת בה שריפה. כשמביטים סביב רואים, שיש מאות אלפי יהודים שמנותקים מכל זיק של יהדות ושעומדים בסכנת הינתקות מעם ישראל. בשעה כזאת לא תמיד צריך להתחיל להתפלפל, להושיב בית דין ולדון אם מותר לבטל שעה של לימוד תורה כדי להציל נפשות. יהודי צריך ללבות בקירבו את אש הקנאות החיובית, קנאות לאהבת ישראל, לתורה ולקב"ה, וללכת להציל יהודים מבערות ומהתנתקות. ואזי זוכים ש"פינחס זה אליהו" יבוא ויבשר על בוא הגאולה האמיתית והשלמה במהרה בימינו. קנאות לאהבת ישראל

י"ז). המנהיג צריך תחילה להתעלות ולהתרומם מתאוות העולם וחמדותיו, בד בבד עם זאת, לרומם את בני דורו עימו, באופן שיזכו לשלימות ולהשגת ייעודם. מצאתי אצל אבי מורי איש האשכולות שהיה יקיר אשדוד הרב משה כהן שאולי זצ"ל, שלא פעם בדרשותיו בציבור, לפני הקהל היה אומר ומבקש להיות כפרה על הציבור. אכן, זוהי תכונה מיוחדת של מנהיג דגול ונערץ. פנחס ויהושע בן נון שני המנהיגים החדשים שקמו לעם ישראל במדבר, באו לאחר משה רבנו והכהנים הגדולים אלעזר ואביו אהרון הכהן, עלייתם של המנהיגים החדשים באה במפתיע, לעם ולהם עצמם. נאמר (בזוה"ק רי"ג): פנחס לא היה ראוי לכהונה גדולה ובכל זאת זכה לכך בעבור שקינא לשם קונו, עלה ונתעלה... וזכה לשמש בכהונה הגדולה. גם מינויו של יהושע בן נון ליורשו וממשיך דרכו של משה רבנו היה מפתיע. ה' אומר למשה שיקח את יהושע ויאציל עליו מרוחו לעיני כל העדה. על כך זקני העדה הופתעו ונבוכו, שהרי על יהושע נאמר: "ומשרתו (של משה) יהושע בן נון, נער לא ימיש מתוך האוהל", (שמות - ל"ג). זקנים שבאותו הדור אמרו: "פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה", ("בבא בתרא" - ע"ה). אשר על כן, מנהיג עם היא תכונה ייחודית ומיוחדת, כאשר נשמתו צריכה להיות נשגבה ומורמת מעם. יחד עם זאת, שיהיו לו תכונות ומעלות רוחניות גבוהות ונאצלות כך שיוכל להשפיע מרוחו על כל העם ולהרעיף על העם עוצמה, בטחון ושפע.

השקפת חז"ל שהדורות הראשונים היו יותר חכמים ויותר שלמים מהדורות שבאו אחריהם. לדעתם, לא רק שישנה ירידת הדורות אלא שהירידה היא חדה: "רבי זירא, אמר רבא בר זימונא: אם ראשונים בני מלכים - אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים", ("שבת"-קי"ב, ב'). לדברי ה"פנים יפות" סיבת ירידת הדודות היא של מיעוט מידות הצניעות והענווה שהולכות ופוחתות מדור לדור. משה רבנו שהיה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה, על כן היה גם ראש החכמים, ובמשך הדורות נתמעטה הענווה, ועל כן, קיימת ירידת הדורות. אי לכך, ככל שאדם מתגאה בחכמתו ובהשגתו כך חכמתו פוחתת והשגתו הרוחנית הולכת ומתמעטת. משה רבנו היה מנהיג משכמו ומעלה, בעל שעור קומה ותכונות מופלאות התמזגו בו, מצד אחד הכנעה וענווה יתירה ומאידך עמידה איתנה לחיזוק קודשי עמנו. משה רבנו נצטווה לתת חלק מגדולתו האלוקית ליהושע כנאמר: "ונתתה מהודך עליו", נאמר "מהודך" ולא כל הודך, על כך מסבירים כי רק כאשר תהיה גדולתו של יהושע מוגבלת, בצרוף ענווה יתירה ויעילה אז יהיה בידו לרדת אל העם, כך שאפילו הפחותים והפשוטים בעם יוכלו להנות ממנו וליצור איתו קשר מעשי ורוחני, וכך הוא יצליח בדרכו כמנהיג עם ישראל. אשר על כן, המנהיג צריך להיות ברמה גבוהה עם פעילות נמרצת כנאמר: "אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם", (כ"ז,

(עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן שאולי זצ"ל). בברכת שבת שלום

053-7391106 שלחו מסרון

8.7.2022

34