הסינפונייטה הישראלית באר-שבע, אלבום היובל
רבקה סולומון, המזכירה הראשונה של הסינפונייטה, מספרת: עליתי לישראל מברית 1973 "בשנת המועצות לשעבר. חודשייים אחרי שהגעתי לארץ וכשבועיים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים הגעתי לבאר-שבע. העיר נראתה שונה לחלוטין. הרבה יותר קטנה, עיר באמצע המדבר ומקום שבו כולם הכירו אחד את השני.״ ״התחלתי לעבוד בבית-העם (היום משכנו של בית -הספר למשחק 'גודמן') במזנון. תיאטרון באר-שבע היה בחיתולים וכל השחקנים היו באים אלינו לאכול מהמאפים והעוגות שאמא שלי ואני הכנו. גרשון בילו מנהל התאטרון ואני דיברנו ברוסית ושם היכרתי את מנהל בית-העם של אותה התקופה - יהודי יקר בשם זאב מנדל (שגם תרם להקמתה של התזמורת), הונגרית הייתה שפה משותפת ששנינו דיברנו כי גם הוא בזמנו הגיע ארצה מהונגריה. הוא מאוד השתדל לעזור להורי ולי עם קשיי העלייה וההתאקלמות. באותה תקופה הקימו גם את הסינפונייטה הישראלית עולים 90%- באר-שבע שהייתה מורכבת מ עולים מארצות 10%- מברית המועצות וכ הברית. זו הייתה תקופה שבה היה גל עליה גדול מברית המועצות והגיעו המון אמנים, נגנים, שחקנים ואנשי רוח. הסינפונייטה נתנה מענה תעסוקתי לחלק מהם. בשנת פנו אלי בהצעה להצטרף לתזמורת 1975 בתפקיד מזכירה. בעלי סיים את השירות הסדיר שלו בצה"ל ואני קיבלתי את ההצעה! בגלל שדיברתי המון שפות ובגלל שרוב הנגנים והנגניות לא דיברו עברית, הפכתי ממזכירה- למתורגמנית... מתאמת בין נגנים אורחים להנהלת הסינפונייטה, מוכרת מינויים, מטפלת בכל בעיה שמתעוררת ומצריכה גישור שפתי ועוד.״ ״עבדתי עם המון אנשים יקרים וטובים כמו בנץ כרמל, אריאלה טרנר, מלכה שי, רחל רימר והרשימה עוד ארוכה. כולם בעיר ומחוצה לה בירכו על הקמת פינת התרבות
היו המון קונצרטים מיוחדים והצלחנו להביא אמנים בעלי שם עולמי. הבעיה הייתה שהרבה פעמים לא היו כל הכלים הדרושים לביצוע הקונצרטים.
הזו בנגב. המשרדים של הסינפונייטה היו אז בקונסרבטוריון והמופעים התקיימו באולם של הקונסרבטוריון. כל השטח מהקונסרבטוריון עד לבית הספר "עמל" היה שטח פתוח וכך גם המקום שבו היום
שנה לסינפונייטה הישראלית באר-שבע 50
22
Made with FlippingBook flipbook maker