הסינפונייטה הישראלית באר-שבע, אלבום היובל

הדירות שקיבלו והתלוננו שנגנים אחרים קיבלו דירות גדולות מאלה שניתנו להם. "לי אין בכלל דירה", השיב להם אוסטרובסקי, שבאותם ימים עזב את הקיבוץ והיטלטל בין דירות שכורות. מעבר לשאלת גודל הדירות ואיכותן התקשו הנגנים, שבאו מערים גדולות בברית המועצות, להסתגל לחיים בעיר קטנה ובלתי מפותחת השוכנת במדבר. השכר שקיבלו עבור השתתפותם בסינפונייטה היה צנוע ובנוסף לדירה, סייעו להם אוסטרובסקי ואלשייך גם במציאת עבודות נוספות, לעיתים גם לבנות ולבני הזוג. לאחר יותר משנה של חזרות, השתכנע אוסטרובסקי שהתזמורת החדשה בשלה להתחיל בהופעות בפני קהל. בראיון למיכל סנונית, שהתפרסם ב"על המשמר" תחת הכותרת "תזמורת חדשה 6.11.1974- ב בנוף הישראלי", בישר: "אני עומד לצאת עם תזמורת חדשה, התזמורת הקאמרית

קהל. עיריית באר-שבע פרסמה שבעיר הוקמה תזמורת וכבר החלו להגיע הזמנות לקונצרטים, אבל אוסטרובסקי עמד על דעתו: התזמורת לא תופיע לפני שתגיע לרמה הנדרשת. בעיה נוספת היתה מקום לקיים בו את החזרות. הקונסרבטוריון, כאמור, שכן בצריף שהיה צר מלהכיל את כל הפעילויות שרחשו בו. בנייתו של הקונסרבטוריון החדש עמדה להסתיים, אך המנהלת, רות הילמן, סירבה לאשר כניסה אליו לפני תום העבודות. כשהילמן נסעה לחו"ל, ניצלו ניסים אלשייך ובנץ כרמל את היעדרה והעבירו את הפעילות למבנה החדש. כך נערכו החזרות של התזמורת בין קירות בטון חשופים, ללא רצפה. נושא נוסף שאוסטרובסקי ואלשייך מצאו את עצמם עוסקים בו היה מציאת דיור לנגנים. אחדים מהנגנים התמרמרו על

התכניה הראשונה שחולקה לקהל בקונצרט הבכורה, 1975 ינואר

11

1973-1983 העשור הראשון