שבתאי | סיפורה של משפחה

ארנון מסיים גן חובה ועולה לכיתה א

אתנחתא לחיזוק הערכים

), יום 18.4.2023( , במהלך כתיבת הספר, ביום כ”ז בניסן הזיכרון לשואה ולגבורה, קיבלתי מעין איגרת מבני היקר ארנון. איגרת בעלת תוכן ערכי ומרגש, שנכתבה על רקע ההקצנה וקיטוב בחברה הישראלית, פירוד ושנאה בין חלקי העם. התרגשתי מאד למקרא הדברים והחלטתי לעשות אתנחתא מהרצף הכרונולוגי ולציין את הדברים 2 המשמעותיים כל כך וכך הוא כתב, תוך העלאת תמונת הסבתות, הניה וסלימה ז”ל:

הניה אל מעברה אזבסטונים ומשם לדירת עמידר. אימא וילדה מחפשות קשר. שטיפת בתים. מלצרות. עבודות ניקיון. אוכל לילדים ושום תלונה. עיניה הרכות, הענוגות, צניעות הליכותיה. מעולם לא גבהו עיניה. שיר הונגרי מתקתק מלווה אותי מצעירותי. ממליגה וחיבוק חיים מתמשך. אל תוך אי הקונצנזוס הזה מצאו אבי ואמי אחת את השני ואנו הגענו אחריהם. ניצחון על היטלר מצד אחד וניצחון האור על הגלות מהצד השני. ישראל הראשונה, אור עקיבא הראשונה. אין הבדל. חמימות, ויכוחים חיוכים,

“לחזור הבייתה. שתי סבתות. שני עולמות. האחת מעיראק והשנייה מהונגריה. בלתי השתלבות נתפשת של נשמות בתוך החלל האינסופי. לכאורה, בעולם רגיל, אין לזה שום סיכוי. לעזוב את עיראק. להשאיר שם את כל ההוויה שנרקמה לאורך אלפי שנות דור ולעלות לארץ ישראל אל המעברה באור עקיבא, אוהלים, פחונים ומעבר לבית קטנטן, בו תגדל, ללא שום טענה או תלונה,

אבל כולם אוכלים מאותה צלחת. גדלים מאותו אושר. לא מכירים ‘ימנים’ מה זה או ‘שמאלנים’ מה זה. יודעים מרוקאית עילגת, טוניסאית, רומנית, רוסית, קווקזית, פרסית, הודית – הכול מתערבב והכל נשמר. הפוליטיקאים יודעים, ייצוג לפי עדות, לא לפי כישורים. ישראל הראשונה שלי באור עקיבא. לראות היום את והשנאה הקיטוב

את תשעת ילדיה. עירקית אסלית עם ‘בדאלק’ ו’לא אכלתם כלום’, לאחר שכולם מתכנסים מסביב לשולחן מלא אורז אדום וקציצות שרק הוכנו וזריקת אורז אחרי היוצאים עם צניעות אין קץ. מעולם לא גבהו עיניה. מעולם לא שאלה ליותר... אל תוך העולם הזה, מתוך הלא נודע האושוויצי, תוך סרוך קוצני עמוק לתוך נשמתה הגיעה סבתי חנה -

והמעודדים אותה בשני הקצוות, מעורר בי חלחלה ובושה כלפי סלימה והניה. שתי סבתותיי. תפילתי לשתיכן ביום קדוש זה. אנא התפללו על העם הזה למעלה. מנהיגים שאיבדו קשר ליסוד מהותנו. עם שתוהה על המשך דרכו. אנא הזכירו להם את שבאמת חשוב.

55