שבתאי | סיפורה של משפחה

"שישו ושמחו בשמחת תורה" ספר תורה לעילוי נשמות הורינו היקרים סלימה וסאלח שבתאי ז”ל / חנה – הניה פישמן ז”ל )29.10.19( ל׳ בתשרי ר״ח חשון תש״מ

החלטנו להקדיש ספר תורה לעילוי נשמת הורינו היקרים. המיוחד הוא, שמלאכת כתיבת הספר הופקדה בידי נכדנו היקר נהוראי, סופר סת”ם, נינם של הורינו ואין לך אושר גדול מזה, שהנין כותב ספר לעילוי נשמת הסבא רבא והסבתות. היום המאושר הגיע.

לבבות. במעשי ההורים והתנהלותם, הם כותבים בלב צאצאיהם את רצונותיהם ושאיפותיהם. במקורות נכתב: “על טיב המעיין יעידו פירותיו”. כשיש מעיין עם עוצמות, אזי הפירות גדולים ומתוקים. ההורים אינם צריכים לומר מה רצונם. הם לא ביקשו שנכתוב

יום שלישי, שנכפל בו “כי טוב”. לביתנו הגיעו קרובים, חברים, ידידים, שכנים ומכרים. דברי מתיקה וכיבוד כיד המלך קידמו את פני הבאים. לאחר סיום כתיבת האותיות

ספר תורה. זה רעיון שהופיע בנו מכוח חייהם, בידיעה שזה מה שהם רוצים. כתיבת ספר התורה היא עוד פרי מתוק בעצים הברוכים שמשקה המעיין. ספר התורה הוא עוד מציאות חדשה שהופיעה בעולם מעוצמת ההורים.

האחרונות בספר התורה ותפילת מנחה, יצאנו בתהלוכה של שמחה לבית כנסת “מיזוג גלויות”, שם התפללנו תפילת ערבית וקיימנו סעודת מצווה במעמד הרב אליהו אילוז שליט”א, רב העיר, רבנים וכל האורחים הנכבדים. היה זה אחד הימים, המרגשים ביותר בחיי. דברים מרגשים שנשא נהוראי במהלך סעודת המצווה: “ברשות רב העיר, רבנים, הורי היקרים, סבא וסבתא - בעלי השמחה. הדברים לע”נ סאלח בן סלחה, סלימה בת תופחה והניה חנה בת מרים. דוד המלך אומר בתהילים: לפני הפכת מספדי למחול לי”. “ שנה, ישבה 70 - למעלה מ “ממה” על הדרגשים באושוויץ בשעה שרוב בני משפחתה עלו בסערה השמיימה. אבל היא לא איבדה תקווה. התנערה מהאפר ולמרות כל הקשיים, עלתה

בהלכות תפילה, הברכה החשובה היא ברכת אבות. זה סימן טוב לכל התפילה, כי מהאבות יוצאים כל שאיפותינו פתחתי בפסוק” “הפכת מספדי למחול לי”. איך הספד הופך למחול?.. בהספד אומרים דברים שהיו בנפטרים ואז כל צאצאיהם שומעים והולכים לאורם ויוצא שההספד הוא הסיבה לשמחה ולמחול. שהחיים ממשיכים את עוצמת חיי קודמיהם - המגדלים אותם. יש לי כאן תליון שקיבלתי מ”ממה”. אני חושב שקיבלתי אותו כנציג כל הנינים. הוא מורכב מספר תורה ועליו מגן דוד שחקוק עליו ‘ציון’. נראה לי שמה שממה בעצם אמרה בלי לומר זה, שצריך לקום מהאפר ולחיות. לחבר את התורה עם האומה בציון “כי מציון תצא תורה”. נתנו לנו לכתוב ולהכניס ספר

התורה לארון הקודש. נראה, שברכנו על הסיום אבל בעצם רק מתחילים כי, כמושכל, חיינו הם ביטוי לעוצמות זקנינו, ״ כך כל חיינו מאור התורה ויודרכו על ידה בכל מקום.

לארץ ובהתחברות ענף פישמן עם ענף שבתאי הצמיחה משפחות. במהלך הכתיבה משאירים רושם על הנייר וזה דבר שנשמר וקיים. יש כתיבה על נייר ויש כתיבה על

224