שבתאי | סיפורה של משפחה

24.12.2016 , כ”ד בכסלו התשע”ז אקרם, גיסי היקר ז”ל הלך לעולמו

איש חייכן היה. טוב לב. אהוב על כל רואיו. קשה היה לראות את סבלו בחודשים האחרונים לחייו. סבל נוראי. דברים שנשאתי על קברו משקפים את יחסנו אליו ואת מי שהוא היה בשבילנו: “אנחנו מלווים בדמעות, בכאב ובצער את לכתו של אקרם יקירנו, אקרם היקר באדם. אקרם היה אהוב על כולנו. על אשתו, ילדיו. נכדיו. אחיו. אחיותיו וכל מכריו. יום עצוב וכואב הוא לנו היום. חז”ל אומרים, “בשעה שאדם נפטר מן העולם,

אקרם ז"ל ויהודית תיבדל לחיים ארוכים

אין סופית. היית בשבילם יותר מבן. עכשיו אתה תפגוש אותם שם למעלה. הם, ודאי, ישמחו מאד לקראתך. היית בעל אוהב לאשתך היקרה בנית משפחה לתפארת. יהודית. אב דואג ומסור לילדיך: אורלית, איריס, סיגל, נדיר למצוא אנשים סער - חתניך וכלתך. סבא אוהב לנכדיך. שכמותך. לעולם לא נשכח את האירוח הלבבי והחם שהענקת לנו כשביקרנו בביתכם. אהבת מאד את יהודית אשתך, תיבדל לחיים ארוכים. חייתם יחד כמו זוג יונים. האהבה ביניכם הייתה אהבה טהורה, תמה, זכה. הייתם בשבילנו מודל לחיקוי. בחודשים האחרונים עברת ייסורים קשים. המשפחה ובמיוחד יהודית, ליוו אותך בדאגה ובמסירות. יום יום הגיעה למיטתך בבית החולים. ליטפה. רחצה. טיפלה. חיבקה. אהבה ולא רק היא. כל בני הבית, בנותיך, בנך, נכדיך ומכריך כולם ליוו בדאגה את מצבך הקשה ועקבו בכאב אחר ייסוריך. למרבה הצער, בשורת האיוב הגיעה. ביום השבת החזרת נשמתך לבורא. נר ראשון של חנוכה, שהוא גם יום הולדתך. החזרת נשמתך לבורא בחג מאיר כמה סמלי ששמך אקרם פניך יותר מחג האורים. מאור . אין חג מתאים ל האורים נתנחם בכך, שהמוות גאל אותך מהייסורים הנוראים בהם היית שרוי בחודשים האחרונים.

הקב”ה אומר למלאכיו כביכול, צאו וראו מה הבריות אומרות עליו וכל מי שרוח הבריות נוחה הימנו, גם רוח המקום נוחה הימנו”. במקרה שלנו, רוח הבריות הייתה ודאי נוחה הימנו, נוחה ועוד איך. שהרי, אקרם אוהב אדם היה. אמרת אקרם, אמרת טוב לב, פנים קורנות, פנים . אמרת אקרם, אמרת אהבה מאירות. הצניעות מאד אהבנו אותך. מאד אהבנו את אקרם היקר. החיוך . מאד אהבנו את והענווה שהיו טבועות בך ובדרכיך חוש ההומור . מאד אהבנו את האינסופי שהיה נסוך על פניך שמחת שלך במשחקי השש בש ובכלל. מאד אהבנו את העדין . מאור הפנים שהיה נסוך על פניך תמיד שלך, את החיים מעולם לא שמעתי אותך גוער באיש. מעולם לא אקרם היקר, עניו, צנוע. אוהב שמעתי אותך כועס על איש. ישר דרך היית. וכך נזכור אותך תמיד. דרכיך היו דרכי נועם, את הבריות דרכים של קירוב לבבות, של אהבה פשוטה, אמיתית, כנה וקולחת. תכונותיך אלה, אקרם גיסי היקר, היו גם הסיבה הברורה והמובנת מאליה מדוע גם אנחנו, כולנו, אהבנו אותך מאד מאד. גם כשכבר לא יכולת לדבר ונשאלת שאלה, השבת בחיוך, בלי מילים. אקרם היקר, רק הלכת ואנחנו כבר מתגעגעים אליך מאד. זה הזמן להזכיר את היחס המיוחד לו זכית מאבא ואימא. את האהבה המיוחדת, האמיתית והכנה שהרעיפו עליך. שמך, אקרם, בפיהם הייתה לו הילה של כבוד, של הערכה והערצה

נוח בשלום על משכבך איש יקר. תהי נשמתך צרורה בצרור החיים”.

206