שבתאי | סיפורה של משפחה

נהוראי בר מצווה ) פרשת השבוע: "יתרו" 16.2.2009( , יום שני, כ"א שבט תשס"ט

ביום שני עלתה המשפחה המורחבת לכותל המערבי בירושלים, כדי לחוות את העלייה לתורה במקום הקדוש. עיינת החליטה, שבמקום מסיבה, נצא כולנו לסופ"ש במלון ליאונרדו בטבריה. ניצלנו את השמש הקיצית לקראת שבת ובצהרי יום ששי, ערכנו שייט על הכינרת. עיינת הכינה שירון וחילקה לו"ז לשבת, שהייתה חגיגית, שבת מרוממת ובלתי נשכחת. במוצאי שבת שבנו הבייתה ומשפחת דמתי המצומצמת נשארה יום נוסף לביקור בקברי צדיקים.

לאחר המעמד. אם כן מה פשר שבירת הרצף הסיפורי? ואם נאמר שגם כאן רצתה התורה לקשור את הוראת בניית המשכן לציוויים האלוקיים במעמד הר סיני, מדוע אם כן מופסק תיאור בניית המשכן בתיאור חטא העגל? אחת התשובות לשאלה זו רצה הקב"ה לעטוף את החטא על ידי קדושת המשכן משני צִדיו כדי לבטא בדרך לא מילולית את תגובתו "סלחתי", שאינה מופיעה בפרק הסליחה לאחר החטא ולומר: אפילו לחטא כמו חטא העגל יש תשובה המתקבלת! לאחר ההכנות המרובות והמעמד הנשגב של הייתכן? קבלת התורה, עם ישראל חוטא בחטא החמור המדרש בפרשת צו ועוד יש לשאול, אומר כי אהרון זכה לשרת במקדש ולעשרים וארבע מתנות כהונה בעקבות מעשה העגל. היעלה על הדעת? הרי מפורש בכתובים שאהרון הכהן היה שותף למעשה העגל, מה זכות יש כאן?! אמנם ע"פ הגמרא בסנהדרין דף ז' ע"א ניתן ליישב את הקושיות, וכך נאמר: "וירא אהרן ויבן מזבח לפניו" מה ראה? א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר ראה חור שזבוח לפניו. אמר אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור ומיקיים בי (איכה ב, כ) אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ולא הויא להו תקנתא לעולם מוטב דליעבדו לעגל אפשר הויא להו תקנתא בתשובה. חור היה נביא ומת על קידוש שם שמים בכך שסירב לבנות את העגל. כשבאו אל אהרון, לכאורה היה מן הראוי שגם הוא יסרב לשתף פעולה ולמסור את חייו על הדבר הזה ובכך להציל את נשמתו בעוה"ב, שידוע שמחיצתם של המתים על קידוש ה' גבוהה ביותר. אך חשבונו של אהרון היה שונה. הרי מהפסוק באיכה ניתן ללמוד, שאם ייהרג גם כהן וגם נביא לא תהא לעם ישראל תקנה. אמר אהרון מוטב אעשה את העגל ויתלה הסירחון בי ואולי תהא להם תשובה ולא יהרגו כהן ונביא ויאבדו את יכולת התיקון. עד כדי כך אהרון מוסר את נפשו למען הכלל ולכן זכה למעמד הגבוה ביותר בבית המקדש. יכול וצריך להיות מאושר בחלקו יהודי הנכנס בעול המצוות, שהוא מצווה ועושה ושכרו לאין ערוך. אכן, גם בקיום מצוות וקבלת שכרן יש שתי פנים. הפן האחד הוא פרטי - אישי, בין האדם לקונו. ע"י עשיית רצון הבורא, בונה האדם את עולמו בו הופך האדם 13 הנצחי. אך גם עניין זה ניתן לרומם. בגיל לחלק מהכלל בהצטרפו לכל דבר שבקדושה, ראוי גם את עבודתו לייחד למען כלל ישראל. אני תפילה, שאזכה ללכת בדרכו של אהרון הכהן, לקיים את מצוות הבורא ולעסוק בתורתו לשמה כחלק מכלל ישראל ולמענו עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן. בהזדמנות זו אני מבקש לומר מספר מילים של תודות והערכה: ביותר כאומה, חטא הסותר את שתי הדברות הראשונות שנאמרו מפי הגבורה ממש: אנוכי ה' ולא יהיה לך אלוהים אחרים ועוד זוכים לכפרה?!

וזו הדרשה שנשא נהוראי: "שמחה גדולה ממלאת את ליבי במעמד מיוחד זה, בו נתכנסנו להודות להשי"ת על שזיכני להיכנס בעול המצוות.

ראשית יש להתבונן בעצם משמעותו של יום זה המהווה התחדשות מיוחדת בקשר שלי כפרט בעם ישראל עם בורא עולם - נותן התורה. כניסתי תחת עול המצוות הופכת אותי ל"מצווה ועושה". למצב זה יש מעלה חשובה כפי הנלמד במסכת קידושין דף לא ע"א, ושם אמר רב יוסף, שהיה סומא, שיעשה יום טוב לרבנן אם יאמרו לו שסומא חייב במצוות, היות וגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. התמצית של עול המצוות מופיעה בפרשתינו בעשרת הדיברות. וכמו שמבאר רש"י בפרשת משפטים על הפסוק המתייחס למעמד הר סיני: "ואתנה לך את לוחות האבן מצוות בכלל 613 והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם" - "כל עשרת הדברות הן." חכמינו אומרים כי בזמן קריאת התורה בכלל ובעשרת הדיברות בפרט כל אחד מישראל יכול לזכות לקבלת התורה מחדש. וכך כותב הגאון ר' יוסף דב סולוביצ'יק: "כל קריאה וקריאה היא מתן תורה מחדש, החייאת העמידה הפלאית בתחתית ההר הבוער באש, יש בקריאת התורה משום "ביום" מתן תורה ומשום חידוש החוויה הנוראה ונשגבה" ). זכות 227 ' ("ובקשתם משם", איש ההלכה גלוי ונסתר עמ גדולה נפלה בחלקי שבשבת זו אזכה לקבל על עצמי מחדש את התורה והמצוות לרגל כניסתי בעול המצוות. . פרשת יתרו, עתה, אבקש לעמוד על מבנה וסדר הפרשיות חותמת במעמד הר סיני, מיד מתחילה פרשת משפטים העוסקת בפרטי מצוות רבות, לאחריה תרומה - תצווה בהן מצווה ה' את משה על בניית המשכן, אח"כ כי תשא - אשר במרכזה עומד חטא העגל, ולסיום הספר ויקהל פקודי - המשחזרים את בניית המשכן כפי שנצטוו בתרומה תצווה. רש"י בפתיחה לפרשת משפטים באר את סמיכותה לפרשת יתרו: "מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני". כלומר התורה רצתה לקשור את הציוויים הרבים שמופיעים בפרשת משפטים כחלק ממעמד הר סיני. נשאלת השאלה, אם כן, מדוע הרצף נקטע בתכניות הארוכות של בניית המשכן והקמתו? הרי פרשת כי תשא העוסקת בחטא העגל הייתה צריכה להיות מיד

168