שבתאי | סיפורה של משפחה

. עולים לארץ ישראל 1951 שנת

טיסות ישירות מבגדד ללוד הביאו את בני המשפחה ארצה. הסבא, הסבתא, הדודים ובני משפחותיהם הגיעו בנפרד ושוכנו במחנה המעבר שער עלייה ועתלית ומשם פוזרו למעברות ברחבי הארץ. תמונת שער עליה . היישר לשער העלייה. 1951 הדודים אברהם ויוסף הגיעו ראשונים. בפברואר הגיעו סבא מורדוך, סבתא סאלחה ודודה פלורה אחריהם, בחודש מרץ ואיתם סבתא רבתא, האימא של סבתא סאלחה, שכונתה "אימי דינה". בעת עלייתה ארצה, 92 סיפור שסופר: כשנשאלה "אימי דינה", שהייתה בת בשדה התעופה לגילה השיבה "מעט ורעים" (ציטוט מדברי יעקב אבינו לפני פרעה מלך מצריים) וזאת מחשש לעין הרע. עלינו הוריי ואחיי ארצה. משדה התעופה , א חוה"מ פסח, 22.4.1951 ביום בלוד הוסענו ברכבת למחנה המעבר בשער העלייה. כשבועיים גרנו בבדונים ומשם עברה המשפחה לריכוז עולים בביתנים של הצבא הבריטי בפרדס חנה. לאחר כשבועיים במגורים הללו, הגענו למעברת האוהלים והצריפונים בקיסריה, לימים אור עקיבא.

אשתו ראשל אחרינו, בחודש אפריל הגיעו דוד מאיר, וילדיו שמואל, תקווה ושושנה. גם הדוד אלי הגיע והוא נשלח למחנה המעבר בעתלית ואח"כ הצטרף למשפחה עלו ארצה הדודה ג'ולייט, 1951 בשער עלייה. בחודש מאי בעלה כדורי והילדים יעקב ויחזקאל. הם נשלחו למעברה באשקלון. אברהם התגייס מיד עם עלותו ארצה לצ.ה.ל והיה מגיע

תמונת פספורט אבא / אמא

לביקורים אצל ההורים במעברה. סבא וסבתא,

והדודים יוסף אלי ופלורה נשלחו למעברת כפר נחמן ברעננה. מאיר, רעייתו ראשל והילדים נשלחו למעברת רמת הדר. כדורי, ג'ולייט והילדים עברו ממעברת אשקלון למעברת רמתיים.

מתקבצים בנווה נאמן

בשונה מצורת החיים בעיראק, שם כל המשפחה גרה בבית אחד, העלייה לארץ לוותה בפיזור המשפחות במעברות השונות. כשנה לאחר מכן, עברו סבא וסבתא 1952 בשנת והילדים הרווקים לגור בנווה נאמן ואחריהם עברו לגור במקום זה גם הדוד מאיר ובני ביתו, הדודה ג'ולייט ובעלה כדורי וילדיה. בעתיד, לאחר נישואיה, תגור גם פלורה ובעלה נתן בנווה נאמן. כך שמרו בני המשפחה על הקירבה ביניהם.

סבתא סאלחה. מקצוע חדש בישראל. גידול תרנגולות

צפוף, הומה, גדוש אהבה, אחווה ושמחה. הבית בנווה נאמן שימש "אבן שואבת" גם לנו, לי ולאחיי ובחגים ובחופשות מבית הספר היינו יוצאים לביקורים אצל סבא וסבתא. הביקורים הללו הותירו בנו זיכרונות מתוקים. בחצר ביתם היו עצי בננות והנכדים היו מצטלמים תמונות למזכרת, כשהצלם היה הדוד אלי.

הבית של סבא וסבתא בנווה נאמן היה מול בית הכנסת וסבא חזר לתפקידו משכבר הימים, כשמש בית הכנסת, תפקיד בו שימש עד סוף ימיו. המשפחות שגרו בנווה נאמן נהגו להיפגש בשבתות. סיפרו חוויות ונהנו מה'ביחד'. בערבי חגים ובמיוחד בראש השנה ובחג הפסח, היו כולם מגיעים לביתם של סבא וסבתא, מצטופפים בחדר אחד

13