שבתאי | סיפורה של משפחה

אריאל )22.10.97( , בא לעולם ביום כ”א בתשרי תשנ”ח

אריאל נולד בערב שמחת תורה והוריו החליטו לקרוא לו בשם אריאל, שם שהוא אחד משמותיה של ירושלים. לא בכדי יבחר ללמוד בעתיד בישיבת הר המור בירושלים, שם גם יקבע את מקום מגוריו לאחר נישואיו

אריאל התבקש על ילדותו לכתוב מילים מספר, ישב, חשב, הרהר וכך כתב ואמר: אני יושב על הספה ומתבונן / מכין דף ועט ומתכונן. ״ מנסה לנסח לעצמי ולכתוב / על ילדותי, על העבר הקרוב היד משרבטת ציורים מוזרים / ואני שוקע בחלומות מתוקים מתרפק על הזיכרונות / שכמו גלים גודשים את המחשבות. הסיפור מתחיל בערב שמחת תורה / כשעדכנתי את אמי הגיבורה שזהו, הגיע הזמן לצאת לעולם / ‘אני גדול. רוצה להיות כמו כולם אימא את סבתא הזניקה / והכול נהיה פתאום רגוע, כשאת ידי אימא החזיקה וכשאמרתי שלום לעולם / הפנים של סבתא, פנים שמחות, החיוך היה מושלם. ידיה של סבתא אותי עטפו בחום ואהבה / הרגשה שעד היום אותי מלווה. וכשסבא שמע על הבשורה / הוא שמח עד השמיים ובחזרה מאז ועד היום, סבא וסבתא אותי מלווים / בעזרה, בעצה ובחוכמת חיים תמיד שם כשצריך, אף אחד לא יוכל להכחיש / מוכנים ומזומנים לכל תרחיש כי בילדותי היו לי הרגלים מוזרים / לשבור את הרגל או אברים אחרים ואת מי מקפיצים ראשון?! / את סבא כמובן, ניחשתם נכון

ביום ההולדת בגן את סבא וסבתא נהגתי לארח / וכשהם היו מגיעים, הרגשתי כמו טווס מתנפח סבתא הייתה גאה בי ומספרת שאני ילד מעדנים / וסבא היה עושה בכי של תינוק ומערכונים ובבית הספר הלוך ושוב באופן קבוע סבא, ב’מונית הכסף’ אותנו מסיע / שאלות בתנ”ך, חידות בהיסטוריה וגם בבדיחות אותנו מפתיע ובבית של סבתא, את הצלחת אנחנו גומרים, עד אחרון הפירורים / כי מי שמשאיר מהתבשילים הטעימים, זוכה לטיול עם סבא אל הלול של התרנגולים

והמקרר של סבתא תמיד פתוח / יש בו הכול: מעדנים, שקיות שוקו ואפילו תפוח ואל תגלו, כי הילדים לא יודעים / אבל סבא אמר לי שאני הכי אהוב מכל הנכדים וכשקיבלנו תעודות סבתא הייתה מאושרת / וסבא נהג לומר ‘איזו תעודה משעממת’ אני חושב שהתחושה הכי חזקה שאצורה בליבי / היא האמון והביטחון שהם נטעו בי סבא וסבתא העניקו לי את ההרגשה והכוונה / שהדרך בה אני הולך היא הכי נכונה. העריכו כל צעד, הוקירו כל תהליך / וגם כשלא הצלחתי, הם חיזקו ועודדו להמשיך במבט לאחור, לאחר חצי יובל שנים / אי אפשר לכמת את הטוב הזה במילים הערכים עברו בגנים להורינו היקרים / שגידלו אותנו באהבה שופעת ללא גבול ומיצרים להיות בן למשפחה שלנו זו זכות אך גם מחייב / ״ להעניק מהטוב הזה הלאה מבלי לאכזב

ולסיום אומר רק מילה אחת: ‘תודה’, תודה על הזכות, פשוט, תודה!.

114