שבתאי | סיפורה של משפחה

1

ש ַׁב ְּתַאי סיפורה של משפחה

כותב ומחבר הספר: שלום שבתאי עיצוב ועריכה גראפית: אורלי פיינברג דפוס: חבצלת פתח תקווה 2025 אוגוסט

3

4

מרים מוקדש לרעייתי האהובה ארנון, עיינת, איה ודוריתי לילדיי: עינת, בועז, יקי, ואריק לכלתי וחתניי, שנירי, נהוראי, אריאל, גאיה, שני, יהב, ליה, צופיה, נויה, טמיר, לנכדיי:

נעמה, יגלי, אודיה, אורי, שירה-חנה, ניתאי, בנייה, יסכה אמיתי : תהלת, שירה, מאי, ניצן ואביעד לכלות וחתני נכדיי ונכדותיי אחינועם, אבישי, יוסף-שלום, בנייה, דניאל, עמנואל, איתן - יצחק, אמונה-הניה, מבשר עז, ציון. לניניי: ולאלה שיבואו )10 ’ (תהילים צ ” “ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה זיווג שהגיע משני קצוות תבל. מרים, בת יחידה להלן - הניה, לעתיד מרים. ובגיל הנעורים פגשתי את רעייתי זיכני האל שורדת שואה, עם סיפור חיים מרטיט ואני, בן רביעי למשפחה ברוכת ילדים, שנולד בבגדד - בעיראק הרחוקה. ויחד הקמנו משפחה מפוארת, אוהבת, תוססת, תומכת ומהווה בסיס איתן לצמיחה אישית ורגשית, שכל אחד זיכנו האל ואחת בה גדוש בערכים של עשיית הטוב והליכה בדרך הישר. ובעת הוצאתו של ספר זה, ביום הולדתי השמונים, זכינו בילדים, נכדים ונינים מדהימים. זיכנו האל והגעתי לגיל “גבורות”, כשמאחרי עשייה ציבורית ענפה ומשמעותית בעיר, ששיאה היה בבחירתי לשמש כראש זיכני האל המועצה המקומית באור עקיבא במשך למעלה מחמש שנים. , שיהיה זה רעיון טוב ונכון לתעד לדורות הבאים את שורשי המשפחה, את פעילותי הציבורית, פועלה החינוכי חשבתי לעצמי של רעייתי מרים ואת סיפורם האישי של כל אחד ואחת מבני המשפחה, את הזיכרונות, החוויות והאירועים שכולם יחד מהווים מעין פסיפס ויוצרים את השלם שכותרתו: “שבתאי - סיפורה של משפחה”. הוא סיפור מרתק שמביא את סיפורו וסיפורה של כל אחד ואחת מבני המשפחה - בתמונה ובמלל - “סיפורה של משפחה” תיעוד נדיר ומרגש של ימי הולדת, ילדות, נערות ובגרות, אירועים, שמחות, חוויות בחיי המשפחה וזיכרונות שהעלאתם על הכתב יוצרת חוט מקשר בין העבר, ההווה, והעברת המורשת הנפלאה הזאת לעתיד, לדורות הבאים. 6-7 ערוכים עפ”י סדר זמנים, בצירוף מפתח עניינים הנמצא בעמודים הפרקים בספר לאיה בתי היקרה על הדחיפה להוצאת הספר, על הליווי על ההגהה ועל ההארות. שלמי תודה שבנתה יחד אתי את הספר בסבלנות רבה והייתה שותפה בעצה, ברעיון, בהתלהבות לאורלי פיינברג הגרפיקאית, שלמי תודה ובהתרגשות, שבסופם קיבלנו ספר תיעודי מרגש. על שזיכיתם אותי בכתיבת הספר. ותודה לכל בני משפחתי אוהב, שלום שבתאי

5

תוכן העניינים שבתאי - סיפורה של משפחה /

8-9 ’ עמ

מבצע “עזרא ונחמיה” מגלות יהויכין ועד

68-69 ’ עמ ארנון בר מצווה 11.10.81 י”ח בתשרי תשמ”א 70-73 ’ ארנון, עיינת, איה, דוריתי עמ זיכרונות ילדות: 74 ’ עמ חייל במלחמת שלום הגליל - 1982 75 ’ עמ יו”ר ועדת ביקורת בעירייה 1979-1983 76-84 ’ עמ ראש המועצה המקומית אור עקיבא 11.1983 78-79 ’ עמ ב עיר מערכת החינוך - 80-81 ’ עמ פיתוח גנים ואיכות הסביבה - 82-83 ’ עמ תרבות וקהילה - 84 ’ עמ יום הנוער בעיר - 85 ’ עמ יום אור עקיבא בגולף - 85 ’ עמ את העיר קהילת מיאמי מאמצת - 87 ’ עמ לאור עקיבא קסטולה - עיר תאומה - 88 ’ עמ טיול + / כנס ראשי רשויות באיטליה - 89 ’ עמ טיול קבוצתי בפריז ולונדון - 90-91 ’ עמ אח”מים בעיירה - 92 ’ עמ פרידה מראשות המעצה 29.2.89 - 94-95 ’ עמ ימי הנעורים - ארנון ועינת 96-97 ’ עמ בועז ועינת 98-99 ’ עמ קי ואיה י 100-101 ’ עמ אריק ודוריתי 104-105 ’ עמ נישואי ארנון עינת -17.8.93 ל באב תשנ”ג 106-107 ’ עמ פטירת אמי היקרה 5.3.94 , כ”ב אדר תשנ”ד 108-109 ’ עמ בועז - עינת נישואי 21.3.95 ’ כ’ באדר ב 110-111 ’ עמ שניר הולדת 11.5.95 י”א באייר תשנ”ה 112-113 ’ עמ נהוראי הולדת 11.2.96 א’ שבט תשנ”ו 114-115 ’ עמ אריאל הולדת 22.10.97 כ”א בתשרי תשנ”ח 116-117 ’ נישאים עמ איה - יקי 18.8.98 כ”ז באב תשנ”ח 118-119 ’ עמ הולדת גאיולי 19.12.98 א’ בטבת תשנ”ט 120-121 ’ עמ הולדת שני 31.9.99 ט”ז בסיוון תש”ט 122-123 ’ עמ פטירת אבי היקר 11.7.99 כ”ז בתמוז תשנ”ט 124 ’ עמ איה מסיימת לימודי משפטים 125-127 ’ עמ ב”עמל שנות הוראה 24 מרים מסיימת 128-129 ’ י עמ נישואי אריק ודורית 27.12.00 א’ טבת תשס”א 130 ’ עמ שנות ניהול “האופק 20 תחילת 1.9.2001 131 ’ עמ תמונות מספרות 132 ’ עמ “הדרך אל האור כתיבת הספר 133 ’ עמ “יקיר אור עקיבא תעודת 134-135 ’ עמ הולדת יהב 12.9.2001 כ”ד באלול תשס”א 136-137 ’ עמ הולדת ליה 26.6.2002 ט”ו בתמוז תשס”ב 138-139 ’ עמ הולדת צופיה 6.12.2002 א’ בטבת תשס”ג 140-141 ’ עמ מפגש שבט שמש - שבתאי 21.10.2003 142-143 ’ עמ על דא ועל הא

10-12 ’ עמ

שושלת המשפחה בבבל

13 ’ עמ עולים לארץ ישראל 4/1951 14 ’ עמ מקימים בתים בישראל משפ’ שמש / שבתאי 15 ’ עמ משער העלייה למעברת קיסריה 16 ’ עמ , שרת בבי”ס “מקצוע” חדש לאבא 17 ’ עמ תלמיד כיתה א במעברה ואני - 18 ’ / מרים. באופק עמ הקב”ה יושב ומזווג זיווגים” “ 19 ’ עמ - אוד מוצל מאש “ממה” 20 ’ עמ - מצריפי פח לשיכונים ימי ילדות 21 ’ עמ סיום כיתה ח’ .1957 22 ’ עמ יהודית ואקרם - חתן וכלה 23 ’ עמ בדרך לגימנסיה 24-25 ’ עמ שנות הנעורים 26 ’ עמ מרים ו”ממה” עולות ארצה .1962 27 ’ עמ המפגש באוטובוס 28 ’ עמ תיכון “תחכמוני” חדרה סיום י”ב, 29 ’ עמ בירושלים בית המדרש למורים 28 ’ עמ מדריך / מרכז במפעל הקייטנות 29 ’ עמ נישואי דוד לרבקה 30 ’ עמ מרים מסיימת לימודי התיכון 31 ’ עמ מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה “ 32-33 ’ עמ 51 גדוד שירות בגולני, 36 ’ עמ רכז נוער ונערים עובדים 37 ’ עמ שנות חברות 5 לקראת נישואין - לאחר 38-41 ’ עמ יום הנישואין - 29.8.1967 42-43 ’ עמ הולדת ארנון 9.10.68 , י”ח בתשרי תשכ”ט 44 ’ עמ 3 הבית ברחוב עשרת הרוגי מלכות 1968 45 ’ עמ מנהלת כ”א במועצה המקומית מרים - 46-48 ’ עמ מנהל התיכוניה העממית - 1967-1971 48 ’ עמ חזי וימימה - נישאים 49 עמ בוגר אוניברסיטת “בר אילן .1976 50-51 ’ עמ הולדת עיינת - 24.1.72 ה’ בשבט תשל”ב 52-53 ’ עמ שנות הוראה ב”תחכמוני 12 - 1983 - 1971 54-55 ’ עמ מלחמת יום כיפור ושני מלאכים סיפור על 56-57 ’ עמ הולדת איה 25.10.74 - ט חשוון תשל”ה 58-59 ’ עמ פעילות ציבורית . תחילתה של 1974 60-61 ’ עמ בר מצווה קהילתית 62-63 ’ עמ צעדת אור עקיבא / קיסריה 64 ’ עמ שמחות במשפחה המורחבת 65 ’ עמ לפוליטיקה ועכשיו - 66-67 ’ עמ הולדת דוריתי - 1.9.80 כ’ באלול תש”מ

6

222-223 ’ עמ נישואי אריאל שירה 1.1.19 כ”כ בטבת תשע”ט 224-225 ’ עמ הקדשת ספר תורה 29.10.19 ל בתשרי תש”פ 226-227 ’ עמ דדי בת מצווה 14.11.10 ”פ 0 ו’ חשוון תש 228 ’ עמ מגפת הקורונה 229 ’ עמ הולדת אבישי 16.11.10 י”ט מרחשוון תש”פ 230-231 ’ עמ יגלי בר מצווה 20.5.20 כ”ו באייר תש”פ 232-233 ’ עמ מאי ושנירי נישאים 1.9.20 י”ג באלול תש”פ 234 ’ עמ בבית החזנים “תרבחו ותסעדו” 235 ’ עמ הולדת יוסף שלום 20.10.20 כ”ג בטבת תש”פ 236 ’ עמ ועוד רגעים של נחת 237 ’ עמ ליה - קצינה בצ.ה.ל 238-239 ’ עמ נופש משפחתי במגדל 7/21 240-241 ’ עמ שירה חנה בת מצווה 11.8.21 ג באלול תשפ”א 242-245 ’ עמ מרים - יובל של עשייה חינוכית 246 ’ עמ הולדת בניה דמתי 1.9.21 כ”ד באלול תשפ”א 247 ’ עמ נהוראי מתגייס לצ.ה.ל - “סייפא וספרא” 248-249 ’ עמ אורי בר מצווה 28.11.21 כ”ד בכסלו תשפ”ב 250-254 ’ עמ ס’ תורה לשלום המשפחה 2.10.22 ז בתשרי תשפ”ג 254-255 ’ עמ ניתאי בר מצווה 22 7.11 י”ג בחשוון תשפ”ג 266 ’ עמ הולדת דניאל דמתי 7.12.22 י”ד בכסלו תשפ”ג 257 ’ עמ ועוד רגעים של נחת 258-259 ’ עמ ניצן וצופיה נישאים 26.12.22 א’ בטבת תשפ”ג 260-261 ’ עמ 75 מרים חוגגת 25.3.2023 262-263 ’ עמ בנייה חזן בר מצווה 28.10.23 י”ב חשוון תשפ”ד 264 ’ עמ הולדת עמנואל 7.11.23 כ”ג חשוון תשפ”ד 265 ’ עמ רגעים של שמחה וגיל 266-267 ’ עמ הולדת איתן שבתאי 18.1.24 ט’ בשבט תשפ”ד 268 ’ עמ דוריתי זוכה בפרס מורת המאה 269 ’ עמ אירועים במשפחה 270-271 ’ עמ פרידה מהמתנ”ס 4/24 272-273 ’ עמ טמירי ביהלום ואריאל בחטיבת כפיר 274 ’ עמ הולדת אמונה הניה 17.7.24 י”ב בתמוז תשפ”ד 275 ’ עמ הולדת מבשר עז 26.7.2024 כ’ בתמוז תשפ”ד 276 ’ עמ - מברכים על הטוב 79 הולדת 15.8.24 277-278 ’ עמ הנכדים פורשים כנפיים 279 ’ עמ יגלי אלוף ונויה ואביעד - אירוסין ו”חינה” 280-281 ’ עמ אביעד נושא את נויה’לה לאישה 1.4.2025 ג’ ניסן תשפ”ה 282-283 ’ עמ טיול משפחתי לניר דוד 6-7/7 י’-י”א בתמוז תשפ”ה

144-145 ’ עמ 146-147 ’ עמ 148-149 ’ עמ 150-151 ’ עמ 152-153 ’ עמ

הוסמכתי לעריכת דין 15.6.2005

הולדת נויה 25.6.2005 י”ח בסיוון תשס”ה הולדת טמיר 11.9.2005 ז’ באלול תשס”ה

אמי”ת “האופק” סיפר של הצלחה

הולדת נעמה 25.6.2006 כ”ט בסיון תשס”ו 154-155 ’ עמ פטירתה של “ממה” 30.12.06 י’ בטבת תשס”ז 156-157 ’ עמ ב”מצעד החיים” בפולין 158-159 ’ עמ הולדת יגלי 14.5.07 כ”ו באייר תשס”ז 160-161 ’ עמ הולדת אודיה 21.10.07 ט בחשוון תשס”ז 162-163 ’ עמ שנירי בר מצווה 19.5.2008 י”ד באייר תשס”ח 164-165 ’ עמ בחירות, ברצלונה ופרשת הדובים 166-167 ’ עמ הולדת אורי 15.11.08 י”ז בחשוון תשס”ט 168-169 ’ עמ נהוראי בר מצווה 6.2.09 כ”ח בשבט תשס”ט 170-171 ’ עמ הולדת שירה - חנה 25.2.03 א’ באדר א’ תשס”ט 172-173 ’ עמ הולדת ניתאי 3.11.09 י”ז בחשוון תשנ”ט 174-175 ’ עמ “אבני איתן טיול משפחתי - 7/2009 176-177 ’ עמ אריאל בר מצווה 10.10.10 ג’ בחשוון תש”ע 178-179 ’ עמ הולדת בניה 18.10.10 י בחשוון תש”ע 180-181 ’ עמ גאיולי, שני, ליה, צופיה - בנות מצווה 182-183 ’ עמ חגים וימי כיף במשפחה 184-185 ’ עמ הולדת יסכה 8.9.13 ד’ בתשרי תשע”ג 186-187 ’ עמ יהב בר מצווה 16.9.14 א’ אלול תשפ”ד 188 ’ עמ שנירי ב”דובדבן 189 ’ עמ “איש הברזל יקי בתחרות 190-191 ’ ” משרד עו”ד “בית הקשתות” עמ “שבתאי את כפיר 192-193 ’ עמ “המורה של המדינה” עינת בתחרות 194-195 ’ עמ פרס החינוך הארצי דורית זוכה ב 196-197 ’ עמ 70 בן ו... הופ כבר 198-199 ’ עמ יו”ר הנהלת המתנ”ס שנים 10 התחלה של 2014 2002014 ’ עמ “חדשות און עקיבא” תחילת הפקת מקומון 201 ’ עמ מנחה חידון תנ”ך מחוזי 202-203 ’ עמ נהוראי ותהלת נישאים 20.11.16 כ’ בחשוון תשע”ז 204-205 ’ עמ הולדת אמיתי 7.3.16 י’ אדר ב’ תשע”ז 206 ’ עמ אקרם, גיסי היקר, הלך לעולמו 24.12.16 207 ’ עמ רגעים של נחת 208-209 ’ עמ נויה בת מצווה 6.8.17 י”א בסיוון תשע”ז 210-211 ’ עמ שנות נישואין 50 29.8.17 - 29.8.67 212-213 ’ צעדת אור עקיבא / קיסריה המתחדשת עמ 11.5.18 214-215 ’ עמ נעמה בת מצווה 3.8.18 כ’ בסיוון תשע”ח 216-217 ’ עמ מסיבת הפתעה / 70 מרים בת 25.7.18 218 ’ עמ הולדת אחינועם ,9.7.18 כ”ז בתמוז תשע”ח 219 ’ עמ גאיולי חיילת / שני שירות לאומי 220-221 ’ עמ טמיר בר מצווה 12.9.18 ז’ בתמוז תשפ”ח

ניר דוד - רגעים של נחת - קבעו מועד גאיולי ונדב

284 ’ עמ , נינה נוספת למשפחה ציון ט”ו בתמוז התשפ”ה. 285 ’ עמ דורות ותודה לבורא עולם 4 ” “וראה בנים לבניך 286-287 ’ עמ האילן המשפחתי - “בן פורת יוסף”

7

יהדות בבל - מגלות יהויכין 1950/1 ועד מבצע "עזרא ונחמיה" בשנים

לפנה"ס, הגלה נבוכדנצר מלך בבל את 597 בשנת יהויכין מלך יהודה ואיתו את "כל השרים ואת כל גיבורי החיל, עשרת אלפים גולה וכל החרש והמסגר" 586 שנים לאחר מכן, בשנת 11 ) לבבל (מלכים ב' כ"ד לפנה"ס עולה שוב נבוכדנצר על ממלכת יהודה, מחריב את בית המקדש ומגלה רבים מיהודי הארץ לבבל.

חויבו לענוד אות קלון צהוב והח'ליף אל 9 - ובמאה ה מאמון הורה על הריסת בתי כנסת בבגדד. מצב זה של .11 – התעללות ביהודים נמשך ביתר שאת עד המאה ה יהודים ובשל הגזירות החלה 40,000 נמנו 12 - במאה ה הגירה מבבל. , בימי 13 - מצבם של היהודים השתנה לטובה במאה ה , במשך 16 - למאה ה 15 - הכיבוש המונגולי. בין המאה ה שנה, עמדו בראש הקהילה רבנים בני משפחת בראזני. 150 פרצה מגפה קשה 1743 בשנת בקרב יהדות בבל עדים להגירת 18 – רבים מתו במגפה ובתחילת המאה ה יהודים, מגורשי ספרד, מחאלב לבגדד. הייתה החברה היהודית בעיראק 19 - עד אמצע המאה ה חברה דתית מסורתית, כאשר הרבנים היו מנהיגי הקהילה ומוסדות החינוך היו "חדר", מדרש תלמוד תורה וישיבה, בהם למדו בעיקר לימודי קודש. החל מאמצע המאה ה מוצאים יותר ויותר שאיפה לתת לילדים השכלה 19 - כללית מודרנית. ה"חדר" כמעט ונעלם ורבים עברו ללמוד בבתי ספר עממיים יהודים. בתקופה זו, המשפחה היוותה , בתקופה 19 - יחידה חברתית יסודית בקהילה. במאה ה העותומנית, ימי מלחמת העולם הראשונה, גויסו יהודים לצבא העותומני ונשלחו לחזיתות השונות. אחת מהן - ארץ ישראל.

לפנה"ס, עם "הצהרת 539 מספר עשורים לאחר מכן, בשנת כורש" הורשו יהודי בבל לשוב לארץ ישראל, אך יהודים רבים החליטו להישאר בגולה מסיבות כלכליות. רק חלק מהם עלה לארץ ישראל. לספירה, גדל הישוב היהודי 70 לאחר חורבן בית שני, בשנת בבבל, אחרי שקלט אלפי פליטים מיהודה. בשיאה, הייתה הקהילה הבבלית לקהילה הגדולה ביותר מחוץ לאימפריה הרומית. בד"כ שמרו היהודים על חיי קהילה. תנאי מחיה נוחים והחל מהמאה השלישית לספירה ועד המאה החמישית, תקופת האמוראים, שגשגו חיי הרוח ופרח הלימוד התורני. בתקופה זו גם נכתבה אחת היצירות המרכזיות של העם היהודי - התלמוד הבבלי, זהו קובץ המסכם דיונים בהלכה ואגדה, שהתקיימו בישיבות הגדולות בבבל: סורא, פובדיתא, ונהרדעא. אחרי חתימת התלמוד במאות השישית והשביעית לספירה, נמשכה היצירה התורנית לפרוח בראשותם של הסבוראים ואחריהם הגאונים, ביניהם הרב סעדיה גאון (הרס"ג). ראש הקהילה היהודית בבבל, שימש גם כנציג היהודים נקרא בשם "ראש הגולה" (ובארמית "ריש גלותא"), הוכר כסמכות שלטונית. לספירה 8 - שינוי במצבם של היהודים לרעה החל בשנה ה בתקופת הח'ליפים. אז נאסר עליהם להתלבש בהידור

8

שיא הפרעות היה בפוגרום של , שנקרא "הפרהוד" 1941 יהודים נרצחו ובתוכם אחד מבני משפחתנו, בנימין 179 איש נפצעו ורכושם של כ - 2,000 - יחזקאל. למעלה מ יהודים - נבזז. בעקבות ה"פרהוד" החלה בריחה 50,000 של יהודי עיראק והתנועה הציונית בעיראק עברה לפעול במחתרת.

הרב יוסף חיים - אישיות רוחנית 19- בולטת במאה ה

1835( " המכונה "הבן איש חי ), מקובל, דרשן, מנהיג 1909 - הקהילה. אחד הפוסקים הבולטים שפסיקותיו מהוות עד היום מקור הלכתי.

הבן איש חי

של המאה 40 - וה 30 - בשנות ה הקודמת מוצאים יהודים במוסדות החינוך הגבוהים: רפואה ומשפטים, רוקחות, הנדסה וכלכלה. היהודים ששון יחזקאל, 1920-23 זוכים להערכה ובין השנים מושבים היו ליהודים 5 . היהודי, משמש כשר אוצר במדינה בפרלמנט ומעמדם היה זהה למוסלמים. בתקופה זו החלה פעילות ציונית ענפה. המפנה לרעה ביחס ליהודים חל 1929 - בעקבות מאורעות תרפ"ט הפעילות הציונית נאסרה והוצאה מחוץ לחוק. המצב , עם עלות המלך גאזי לכס 1933 הורע עוד יותר בשנת 1936 המלוכה. יהודים נושלו ופוטרו ממשרותיהם. בשנת החלה תעמולה אנטי ציונית ופרעות ביהודים. , שבמסגרתו עלו רוב יהודי 1950-1951 בשנים עיראק ארצה. במשך כשנתיים הוטסו היהודים מעיראק לישראל במטוסים אמריקאים. לכל טיסה נקבע תאריך ולקראת תאריך זה היו היהודים מגיעים מן הקהילות השונות לבגדד וממתינים שם אצל קרובי משפחה או במבני ציבור של הקהילה עד להמראת הקבוצה. לפני ההמראה הוחתם דרכונו של כל נוסע במילים "רוחה בלא רג'עה", כדי זאת , One way ticket "ללכת בלי לשוב". לוודא שלא ישובו לדרוש את רכושם הרב שנותר בעיראק. רכושם של היהודים הולאם. בתום המבצע מיהודי בבל ארצה. בעיראק נותרו 120,023 עלו איש. בין העולים ארצה, בתקופה שבין 2500 - כ עלו ארצה גם כל בני 1951 החודשים פברואר - מאי משפחת שמש – שבתאי, בני משפחתי. העלייה המסיבית של יהודי עיראק לארץ החלה עם תחילת מבצע "עזרא ונחמיה"

הפרהוד

חתם נורי סעיד, ראש ממשלת עיראק, 1950 בחודש מרץ על צו המאפשר את יציאתם של יהודי עיראק ועלייתם לישראל, זאת, בתנאי שיוותרו על רכושם ונתינותם העיראקית. היהודים התארגנו במקומות מגוריהם באמצעות בתי הכנסת שבהם היו רשומים כל בני הקהילה. התהליך כלל רישום לעלייה והמתנה לדרכון ותשלום לשלטונות עיראק עבור כל אחד מבני המשפחה, מעין "מס גולגולת" שנקרא "ג'זייה".

עליה לארץ

9

שושלת המשפחה בבבל

סבא מורדוך וסבתא סאלחה:

1889 מצד האבא, נולד בשנת סבא מרדכי ("מורדוך"), בבגדד להוריו, סאלח ועמומה מועלם. הוא עסק במסחר

עזרא, סבתי, גורג'יה והאח הקטן אפרים. היא הייתה דמות דומיננטית. מאד דעתנית. היא ניהלה את משק הבית

ושימש גם מנהל צוות השמשים בבית "שוקור" הכנסת (סוכר), שגבלה בקיר ביתם. בשל עיסוקו זה, השתנה שם המשפחה ממועלם לשמש. לימים, לאחר העלייה ארצה, תגור המשפחה בנווה נאמן וסבא "מורדוך" ישמש כשמש בית הכנסת בישוב עד סוף סבתא סאלחה ימיו. נולדה ("נאנא") 1898 בבגדד בשנת למאיר ודינה סבתי. אחות בכורה למשה,

ביד רמה והשפעתה על המשפחה הייתה רבה. היה לה ידע בשימוש נרחב בצמחים וביכולותיה אלה הביאה מזור סבא לחולים רבים. וסבתא מורדוך נישאו בשנת סאלחה , לאחר שידוך, 1914 כנהוג בעיראק של אותם הימים. סבא מורדוך נפטר בשנת לחייו 78 , בגיל 1967 וסבתא סאלחה ,1974 נפטרה בשנת .76 בגיל

סבא וסבתא

המגורים בבגדד: המשפחה גרה במרכז העיר. תחילה ברחוב "ראזי" ואח"כ עברה לרחוב "הרון אל ראשיד". הבית היה טיפוסי לימים ההם, רחב מידות, בן שתי קומות, מוקף מארבעת צדדיו ובתווך הייתה חצר פנימית. על הגג הייתה רחבה ענקית, שבערבי הקיץ החמים שימשה מקום מפלט מן החום הכבד. בחודשי הקיץ, הגג הפך להיות "חדר שינה" לכל מי שרצה ליהנות מצינת הלילה הנעימה. מגג הבית הייתה תצפית מעולה לבית הקולנוע הקיצי "סינימאת א' זאורה" וכך היה למשפחה גם בידור זמין וקליל בכל ערב.

הבית בבגדד

ילדים נולדו לסבא "מורדוך" וסבתא סאלחה 7 סאלח הבכור ואחריו: מאיר, יוסף, אברהם, גולייט, אליהו ופלורה

מצד אמי, קראו סאלח והוא עסק במכירת תבלינים בשוק בבגדד. לסבתא קראו תופחה והיא נפטרה לאחר שחלתה בצהבת בעת לידתה של אמי, בתה היחידה. סבי, סאלח, התחתן עם אישה שניה, סביחה והיא הייתה האם החורגת שגידלה את אימא.

), נקרא על שם סבו, האבא 1915-1999( , אבא, סאלח של "מורדוך". הוא התפרנס ממכירת בגדים ובדים והפך לחייט בעל שם, שיצאו לו מוניטין וכל מכובדי בגדד היו בין לקוחותיו. הוא היה זה שנשא בכל פרנסת המשפחה. מצד אימא, הקשר המשפחתי לא נישמר במיוחד. לסבא,

10

. אבא סאלח נושא לאישה 1936 את אימא סלימה השדכנית לזוג, הייתה, איך לא, סבתא סאלחה. שנתיים - תשעה באב תרצ"ח, נולדה 6.8.1938 לאחר החתונה, ביום הבת הבכורה ונקרא שמה בישראל יהודית וגם תופחה, ע"ש הסבתא מצד האימא. (בהמשך יסתבר שבד"כ קראו לרך הנולד בשני שמות, האחד עברי והשני בעל משמעות נוספת). יהודית למדה בבית ספר "מנשה סאלח" והייתה בעת עלייתנו ארצה. 13 בת

) נושא 1917-1997( , הדוד מאיר לאישה את ראשל

אירוסין אבא אמא

וכדורי הדודה ג'ולייט . למדה בבית ספר "מנשה סאלח" ואח"כ 1930 נולדה בשנת נישאה 1947 למדה ועסקה בתפירה לבני המשפחה. בשנת בנים: יעקב - נעים 2 לכדורי ועד העלייה ארצה נולדו להם ). לאחר העלייה ארצה הצטרפו 1950( ) ויחזקאל 1948( )1961( ), זהבה 1957( ), משה 1953( למשפחה עליזה

נישואין דוד מאיר

מאיר נקרא ע"ש אביה של סבתא סאלחה. סיים לימודיו התיכוניים בבית ספר "אליאנס" ועבד כרואה חשבון בחברה אנגלית שעסקה ביבוא ויצוא של מוצרים שונים לבית. נשא לאישה את ראשל, דודניתו, בת אחות 1944 בשנת ילדים. שמואל ('מואייד') 3 של סבתא סאלחה ונולדו להם . לאחר עלייתם 1947 ושושנה 1946 ) , תקווה (אמאל 1945 )1952( ארצה, נולדה הבת דרורה

נישואין. דודה ג'ולייט

11

הדודים מבגדד

)1934-2018( הדוד אלי סיכון עצמו וסיכון המשפחה. למד בבית ספר יסודי ותיכון בבגדד עד עלייתו לארץ בגיל .1938 , בת הזקונים, נולדה בשנת הדודה פלורה ש'. 17 למדה בבית ספר יסודי והתחילה לימודיה בתיכון בבגדד .15 עד עלייתה ארצה בגיל

) סיים את לימודיו בבית ספר 1922-1993( הדוד יוסף תיכון והשתלב בחנות התפירה של אבא. הוא היה אחראי 1926-( , הדוד אברהם על תפירת החליפות לאחר גזירה. ), השובב שבאחים, היה מעצב אופנה לנעליים 1968 וחגורות. הצליח מאד בעסקיו. בשעות הפנאי היה חבר פעיל במחתרת היהודית "התנועה", שפעלה בבגדד, תוך

הדוד יחזקאל – בנימין .1928 נולד בשנת 1941 נרצח במאורעות ("הפרהוד") , בזמן מלחמת 1941 בחג השבועות של שנת כאשר עיראק הייתה , העולם השנייה תחת השלטון הבריטי, החל ה"פרהוד" - הפרעות ביהודי עיראק. חלק ניכר מהערבים, חבריהם הטובים ושכניהם של היהודים הצטרפו לשוד, לביזה ולהרג של יהודים. 179 יהודים. בפרעות הללו נרצחו אלפים נפצעו ונזק רב נגרם לרכוש. האירוע הקשה שינה את תפיסת עולמם וביטחונם של היהודים. היה יחזקאל ז"ל כשהחלו מאורעות 13 בן "הפרהוד". אחד הפורעים ניסה לרצוח אותו בגרזן. הוא פגע בו וגרם לו נזק גופני קשה. יחזקאל דימם במשך זמן רב והיה זקוק לטיפול רפואי בבית חולים, אך בתי החולים בעיראק סרבו לקבלו בשל היותו יהודי. גם הניסיונות להעבירו לבתי חולים בסוריה או בלבנון נתקלו בסירוב. מצבו התדרדר . לאחר מותו נמצא 1944 והוא נפטר בשנת בכל אחת מן המשפחות בן הקרוי על שמו, "יחזקאל – בנימין".

הדודים: מאיר ורעייתו ראשל, גולייט, פלורה, אלי והצעירים לבית מאיר

בבגדד 6 ילדים נולדו לסאלח וסלימה מתוכם 9

דוד, שנקרא נולד אחי הבכור - 2.2.1940 בט"ו בשבט תש"י ועם לידתו הפך אבא ל"אבו "בכור הבנים" , גם אדוארד אדוארד", כינוי של כבוד. כך נהגו לכנות בגאווה את שם האב ע"ש הבן הבכור הנולד. דוד למד עד כיתה ד בבית ספר ביום עלותנו ארצה. ביום 11 "מנשה סאלח" בבגדד והיה בן , י"ג בסיוון התש"ג, הגיח לעולם הבן השלישי 16.6.1943 . (סבאח - בערבית יהודה - סבאח ונקרא שמו בישראל אני נולדתי ביום בוקר והוא כנראה נולד לפנות בוקר). והשם שבחרו לי הוריי היה שלום והשם הנוסף: 15.8.1945

מוריס. בעיראק למדתי בגן ילדים עד עלייתנו ארצה. אין לי זיכרונות ילדות מיוחדים מעיראק אבל זיכרון מסוים כן נחרת בזיכרוני: יום שישי. אימא מבשלת במטבח לקראת שבת. אני חוזר מן הגן ושר לפניה את הפיוט "יא ריבון עלאם ועלמיא" אותו למדתי בגן. הילד החמישי בסדר היה שנקרא ע"ש הדוד שנהרג 1948 יחזקאל, שנולד בשנת ב"פרהוד". אחרונת הצאצאים שנולדו בעיראק היא חנה . בארץ נולדו הרצל, שושנה 1949 - אוולין שנולדה בשנת ואורנה.

12

. עולים לארץ ישראל 1951 שנת

טיסות ישירות מבגדד ללוד הביאו את בני המשפחה ארצה. הסבא, הסבתא, הדודים ובני משפחותיהם הגיעו בנפרד ושוכנו במחנה המעבר שער עלייה ועתלית ומשם פוזרו למעברות ברחבי הארץ. תמונת שער עליה . היישר לשער העלייה. 1951 הדודים אברהם ויוסף הגיעו ראשונים. בפברואר הגיעו סבא מורדוך, סבתא סאלחה ודודה פלורה אחריהם, בחודש מרץ ואיתם סבתא רבתא, האימא של סבתא סאלחה, שכונתה "אימי דינה". בעת עלייתה ארצה, 92 סיפור שסופר: כשנשאלה "אימי דינה", שהייתה בת בשדה התעופה לגילה השיבה "מעט ורעים" (ציטוט מדברי יעקב אבינו לפני פרעה מלך מצריים) וזאת מחשש לעין הרע. עלינו הוריי ואחיי ארצה. משדה התעופה , א חוה"מ פסח, 22.4.1951 ביום בלוד הוסענו ברכבת למחנה המעבר בשער העלייה. כשבועיים גרנו בבדונים ומשם עברה המשפחה לריכוז עולים בביתנים של הצבא הבריטי בפרדס חנה. לאחר כשבועיים במגורים הללו, הגענו למעברת האוהלים והצריפונים בקיסריה, לימים אור עקיבא.

אשתו ראשל אחרינו, בחודש אפריל הגיעו דוד מאיר, וילדיו שמואל, תקווה ושושנה. גם הדוד אלי הגיע והוא נשלח למחנה המעבר בעתלית ואח"כ הצטרף למשפחה עלו ארצה הדודה ג'ולייט, 1951 בשער עלייה. בחודש מאי בעלה כדורי והילדים יעקב ויחזקאל. הם נשלחו למעברה באשקלון. אברהם התגייס מיד עם עלותו ארצה לצ.ה.ל והיה מגיע

תמונת פספורט אבא / אמא

לביקורים אצל ההורים במעברה. סבא וסבתא,

והדודים יוסף אלי ופלורה נשלחו למעברת כפר נחמן ברעננה. מאיר, רעייתו ראשל והילדים נשלחו למעברת רמת הדר. כדורי, ג'ולייט והילדים עברו ממעברת אשקלון למעברת רמתיים.

מתקבצים בנווה נאמן

בשונה מצורת החיים בעיראק, שם כל המשפחה גרה בבית אחד, העלייה לארץ לוותה בפיזור המשפחות במעברות השונות. כשנה לאחר מכן, עברו סבא וסבתא 1952 בשנת והילדים הרווקים לגור בנווה נאמן ואחריהם עברו לגור במקום זה גם הדוד מאיר ובני ביתו, הדודה ג'ולייט ובעלה כדורי וילדיה. בעתיד, לאחר נישואיה, תגור גם פלורה ובעלה נתן בנווה נאמן. כך שמרו בני המשפחה על הקירבה ביניהם.

סבתא סאלחה. מקצוע חדש בישראל. גידול תרנגולות

צפוף, הומה, גדוש אהבה, אחווה ושמחה. הבית בנווה נאמן שימש "אבן שואבת" גם לנו, לי ולאחיי ובחגים ובחופשות מבית הספר היינו יוצאים לביקורים אצל סבא וסבתא. הביקורים הללו הותירו בנו זיכרונות מתוקים. בחצר ביתם היו עצי בננות והנכדים היו מצטלמים תמונות למזכרת, כשהצלם היה הדוד אלי.

הבית של סבא וסבתא בנווה נאמן היה מול בית הכנסת וסבא חזר לתפקידו משכבר הימים, כשמש בית הכנסת, תפקיד בו שימש עד סוף ימיו. המשפחות שגרו בנווה נאמן נהגו להיפגש בשבתות. סיפרו חוויות ונהנו מה'ביחד'. בערבי חגים ובמיוחד בראש השנה ובחג הפסח, היו כולם מגיעים לביתם של סבא וסבתא, מצטופפים בחדר אחד

13

מקימים בתים בישראל

1957 בשנת נשא הדוד יוסף לאישה את מזל. 1956 בשנת נולד בנו בכורו שנקרא (כמובן) בנימין יחזקאל. אח"כ נולדה זיוה, הם ייבדלו לחיים ארוכים ואחריהם נולדו גילה וסמדר ז"ל שהלכו לעולמן. למרבה הצער, הקשר בין המשפחות ניתק לאחר פטירתו של הדוד יוסף.

אותה אברהם נשא לאישה את שרלוט הדוד 1953 בשנת הכיר בעת שירותו הצבאי ועבר לגור ברמתיים. שנה אח"כ, נולד בנו בכורו (שנקרא, איך לא), בנימין יחזקאל, בשנת - יגאל. 1959 נולדה גילה ובשנת 1956

הדוד אברהם, רעייתו שרלוט והילדים

הדוד יוסף ורעייתו מזל

ביום חתונתם

בעת שעבדה הדודה פלורה מצאה את בחיר ליבה נתן, בבית כנסת 1958 באריזת תפוזים בשרון. הם נישאו בשנת "אוהל מועד" בתל אביב ונשארו לגור בנווה נאמן. בסוף אותה שנה נולד בנימין – יחזקאל הבכור. אחריו נולדו ), שנקרא ע"ש סבא "מורדוך", 1867( ), מרדכי 1963 ( אורית .)1970( שנפטר באותה השנה וצביקה

פלורה ובחיר ליבה נתן

14

וסבתא סאלחה הלכו לעולמם אך הותירו סבא מורדוך אחריהם משפחה לתפארת. שושלת ברוכה ומסועפת. מלח הבן הבכור של הדוד אברהם ישרת בני, הארץ. כך, לימים, אחיו - יעבוד יגאל שנים כרס"פ בכיר בחיל הים ו 24 במשך במשרד הבטחון – בתעשיות אלקטרוניות. , בנם הבכור של פלורה ונתן הופך להיות מהנדס, האחות בני - מנהלת בית ספר יסודי וחטיבת ביניים במגדיאל אורית ועם יציאתה לפנסיה עברה לעבוד במרכז יהדות בבל, האח רו"ח וצביקה, בן הזקונים - יועץ מס. מוטי השלישי, , בתם הבכורה של אלי וזמירה עברה לעבוד שנים רונית הקימה בית דפוס ומוצרי אסנת רבות במשרד הבטחון, לאחר עבודה כדיילת באל על ודגנית, עו"ד אבי פרסום, הפכה להיות גם היא עו"ד. ז"ל, בנם הבכור של מאיר וראשל עבד בקמ"ג - שמואל עבדה כמנהלת חשבונות וחשבת תקווה הכור הגרעיני, עסקה בהוראה ובת הזקונים שושנה פנסיה בקרן מבטחים, ראתה שליחות בעבודתה כאחות בבית חולים. דרורה פסיפס עשייה של ארץ ישראל היפה.

. ו... גם הם נשארו 1960 נישאו בשנת הדוד אלי וזמירה לגור עם סבא וסבתא בנווה נאמן. אח"כ יעברו לגור בפתח נולדה בתם הבכורה רונית ואחריה 1961 תקווה. בשנת ), שנקרא ע"ש הדוד אברהם 1970( ), אבי 1965( נולדו אסנת .)1973( ודגנית - בת הזקונים 1968 שהלך לעולמו בשנת

תמונת האירוסין של אלי וזמירה

משער עלייה – למעברת קיסריה

להבדיל מדודיי, שכולם הסתופפו בנווה נאמן, אנחנו הגענו ממעברת שער העלייה ל"מעברת קיסריה", כך נקראה אור עקיבא בעת הקמתה. מעברת אוהלים וצריפי פח. כל צריף היה מ"ר ולנו, "משפחה 3-4 בגודל נפשות", 'הוענקו' 8" ," גדולה צריפים. השירותים היו 2 ציבוריים, כך גם המקלחת שהוקמה בצד הצפוני של המעברה. בצידה הדרומי היו "מבני הציבור": המרפאה וחנות מכולת. בתווך, מתחת לעצי האקליפטוס היו מבני הצריפים של בית ספר יסודי, לימים "רוטשילד".

מעברת האוהלים בשער העלייה

15

החיים במעברה לא היו קלים. בשלבים הראשונים התקיימה המשפחה מהקצבות מזון שניתנו בתלושים. אחת לשבוע הייתה מגיעה מיכלית של מים וממלאת "טאנקרים" שהיו במרכז הישוב, 2 מהם השתרבב צינור ובסופו ברז אליו צעדו בטור ארוך התושבים ובידיהם סירים, דליים, קומקומים ושאר כלים למלא מים לצורכיהם.

קיבלנו מיטות סוכנות. מזרנים מעופשים, ממולאים בקש במיטה "ראש 2 ובלילות ישנו היה 1951 ורגל". חורף של שנת קשה במיוחד. רעש הגשמים על גגות הפח החריש אוזניים. צריפים עפו ברוח ומשפחות נשארו חשופות למבול של גשמים בעיקר בשעות הלילה. במהלך היום מצאנו עצמנו קושרים את הצריפים במקלות לחיזוק והוספנו חול מסביב לצריף. מתפללים שהצריף לא יעוף ברוח. אבא מצא עבודה בקטיף של תפוזים ובאחד הבקרים, בשעה שעלה למשאית, נפל ושבר את רגלו. בשל נכותו, נמצאה לו עבודה קבועה כשרת בית ספר "רוטשילד", מקום בו יתמיד . אחד מחדרי 1957 כשרת עד שנת בית הספר הופך לבית כנסת לעולי בבל ואבא משמש בו כחזן.

הקצבות מזון

אבא (מימין) שרת בית ספר רוטשילד

16

,9.5.1951 , ג' באייר תשי"א כחודש לאחר עלייתנו ארצה, ערב הרצל יום העצמאות, נולד האח ונקרא על שמו של בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה. הנה לכם, ציונות במיטבה. דוד ויהודה נשלחו ללמוד בבית ספר "רוטשילד", אני וחזי נשלחנו לגן הילדים עם הגננת "משקה" משדות ים. כדי לעזור בפרנסת ,13 המשפחה, יהודית - רק בת "מדלגת" מעל הלימודים ונשלחת לעבוד בשתילת טבק. שנה אחר כך עוברת לעבוד ב"פרי טעים", מפעל לשימורים בחדרה. בהמשך תעבוד, עד לנישואיה, במפעל השטיחים של אברהם שפירא. את לימודי השפה העברית תשלים בשעורי עברית למתחילים שניתנו בשעות הערב.

במעברה. ברקע צריפי הפח בהם התגוררנו ראשון בשורה הראשונה מימין - דוד. משמאל לאותה שורה - יהודה

שלום כיתה א'

בתחילת שנת הלימודים תשי"ב, אני מתחיל לימודיי 1951 ספטמבר בכיתה א'. כששואלים לשמי, אני משיב "מוריס", המורה שולמית, מחנכת מזיכרון יעקב מעברתת את השם וקובעת "משה". אבא שומע ששינו את שמי ומתקן את הטעות... לא מוריס ולא משה אלא שלום...

. המחנך משה דונבצקי. פליט שואה. מבוגר. יושב עם כל 8 כיתה ב'. בן תלמיד ומלמד פרטנית את האותיות והניקוד. זכור לטובה. לימד אותי את ברכות החנוכה בנעימה אשכנזית לקראת הופעה בפני כל תלמידי בית הספר. בפורים המחזנו מחזה מן המגילה ועלי הוטל התפקיד, איך לא, המלך אחשוורוש.

כיתה ב' עם המחנך משה דונבצקי אני יושב. רביעי משמאל

שלום כיתה א'

17

"הקב"ה יושב ומזווג זיווגים"

"מטרונה אחת שאלה את ר' יוסי בן חלפתא, אמרה לו: לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו ? אמר לה: לששת ימים, כדכתיב: 'כי ששת ימים עשה ה' את השמיים ואת הארץ'. אמרה לו: מה עושה מאותה שעה ועד עכשיו, אמר לה: הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני..." (בראשית רבה סח, ד') בקצה השני של העולם, בעיר סאטמר אשר בטרנסילבניה, מחוז ברומניה - נולדה ביום י"ד באדר ב' מרים (שכונתה 25.3.1948 , התש"ח "מאריים סורי") להניה ודוד כץ, לימים רעייתי היקרה והאהובה, כשמאחוריה סיפור חיים מדהים, מרתק ומפעים.

שלום

מרים

חברה במקהלת בית הספר

מרים למדה בבית ספר יסודי - מעורב - עד כיתה ח'. במהלך לימודיה השתתפה במקהלת בית הספר, הצטיינה במקצוע המתימטיקה והשתתפה בחידונים מחוזיים וארציים. זיכרון ילדות: בשל היות בית הספר מעורב, נדרשה מרים ושאר התלמידים היהודיים להגיע ללימודים ביום הכיפורים, אך בהתערבות "הרבי מסאטמר", התבטלה "הגזרה". מרים זוכרת לטובה את פייגי - פרידה וליפא למשפחת פריד ובתם תמר, חברה קרובה, בת גילה ואחיה: יצחק ורבקה. משפחת פריד אמצה את מרים ואימה בשעותיהן הקשות.

מרים וחברתה תמר

18

אוד מוצל מכבשן האש

האימא, הניה - חנה פישמן נולדה בשנת בעיר וישיאו 1921 בטרנסילבניה, בת למרים פוגל ושאול פישמן ולה תשעה אחים. בנעוריה למדה טכנאות שיניים ועבדה אצל רופא שיניים. בשנת פורצת מלחמת 1939 העולם השנייה ובשנת מגיעים הנאצים 1943 להונגריה ולעיר ילדותה. באותה 22 הניה, בת העת, הועברה עם בני משפחתה למחנה הריכוז בעיר וישיאו ואח"כ פוזרה המשפחה, הוריה ואחיה למחנות

וחום גבוה מאד. אותה העת הגיע צבא ארה"ב למחנה בירקנאו והניה הועברה, למזלה, לבי"ח וכך ניצלה. לאחר המלחמה, פגשה הניה את שני אחיה התאומים אליעזר ונחמן, אשר המשיכו לקפריסין ומשם עלו לארץ. הניה חזרה לעיר וישיאו, יחד עם נערים ונערות, ילידי העיירה וחיפשה שריד נוסף מבני משפחתה, אך לא פגשה בעיר וישיאו מצאה. את דוד כץ ונישאה לו. היא עברה להתגורר אתו בעיירה סאטמר אשר ברומניה, רח' בטורי, שם נולדה ביום בתם - לימים 25.3.1948 רעייתי מרים. האבא, דוד,

עסק בהברחת יהודים לארץ וכאשר נתפס, נכלא ולאחר מכן גורש מרומניה לישראל. כעונש על פעולותיו, נאסר על הניה ובתם לצאת מרומניה. כל אותה תקופה, עבדה הניה במפעל הבגדים "מונדיאל" בעיצוב וייצור בגדים ובעבודות אחרות בעיר סאטמר כדי לפרנס את בתה. הקשר עם הבעל נשמר באמצעות מכתבים וחבילות. מרים ואימה

ריכוז שונים. הניה הועברה למחנה הריכוז אושוויץ, יחד עם נפרדה באושוויץ אחותה חנה ואחיינה הקטן משה בן השלוש. מהוריה ושאר אחיה ועבדה בבניית בונקרים במחנה. אחותה ואחיינה הושמדו באושוויץ והניה הועברה למחנה העבודה ניסתה הניה לברוח ונורתה ברגלה. בבירקנאו בירקנאו. חברותיה עזרו לה ותמכו בה אך היא סבלה מזיהום ברגלה

מאחר שלא קיבלה היתר לעלות ארצה, היא ניסתה להשתמש בשם אחותה חנה, שנרצחה בשואה ואז קיבלה את ההיתר המיוחל. בתעודות העלייה לארץ נרשמה בשם חנה, (שנת הלידה 1919 כילידת של אחותה ) וכך גם נרשם בתעודת הזהות שלה. מאז עלייתה ארצה ועד יום מותה, הייתה מוכרת הניה בפי הבריות כ"חנה". בשנת שנים מאז 11 , לאחר 1962 שגורש הבעל, עלו הניה

האב - דוד

טבחית במפעל ההזנה בבתי הספר

ובתה לארץ, כאן היא קיוותה להתאחד עם בעלה אך כאשר הגיעה לארץ, התברר לה, לדאבונה הרב, ששנה קודם לכן, בעלה נשא בארץ אישה אחרת על פניה והוא אב לילדה וזאת לאחר שקיבל היתר מן הרבנות לשאת אישה נוספת. הניה עברה לגור לבדה, עם בתה במעברת האזבסטונים באור עקיבא ושמרה על קשר עם שני אחיה, אליעזר ונחמן, שהתגוררו בחיפה.

באור עקיבא עבדה הניה בעבודות דחק שונות, מפעל סמרטוטים, טאוט רחובות, שטיפת כלים במסעדת סטרטון בקיסריה, עבודות קטיף וטבחית במפעל ההזנה בבי"ס 15 "עציון". במעברה התגוררו הניה ובתה בצריף מס - שם 646/13 , עברו לגור בשכ' חללי דקר 1963 ובשנת גרה עד יום מותה.

19

ימי ילדות - מצריפי הפח ל"שיכונים" . המשפחה עוברת ממגורים בצריפי פח ל"שיכונים". 1953 מ"ר. 32 . ". חדר וחצי 12 מעכשיו הכתובת: "רחוב העלייה נפשות. בלילות אין מקום לזוז. כל החדר זרוע במיטות. 10 מ' ל"מטבח" - 1 מ' על 2 בכניסה - מוקצב שטח של הממלכה של אימא. מקלחת "מטר על מטר" בפינת הכניסה. בבית הספר נפגשים עם המורה עזרא בן עודד שמחדיר בנו את אהבת הארץ באמצעות שירי מולדת. שעורי זמרה שמאד אהבתי. בשעות אחה"צ נהנים מפעילות במועדון הנוער העובד ושרים "חולצה כחולה, חולצה כחולה והיא עולה על כל העדיים".

מ'. 10 – שירותים מחוץ לבית. מרחק של כ אבא מקים מחסן ליד הבית בו נהגנו להתקלח בתוך גיגית. מהסוכנות קיבלנו לול ותרנגולות לגידול. גם מספר עצים וביניהם זכורים לי מאד עצי הגויאבה. בין העצים הקמנו ערוגות ירק וגידלנו ירקות. צברית נוספת הצטרפה .26.7.1953 , למשפחה ביום י"ד באב תשי"ג ונקרא שמה בישראל: שושנה – פנינה. מספר האחים גדל לשמונה. כיתה ד'. טראומה קשה, חזי ואני נשלחנו למבצע ה"גזזת" הנורא במבואות חיפה. אירוע טראומטי קשה.

"מפקד" בנוער העובד. אני, עומד ראשון משמאל. חזי, אחי, שני מימין

מוכר הסברס והחקלאי הצעיר

מצאתי את עצמי הולך לפרדסי בנימינה, מצויד 10 בגיל במקטפת שבנינו, מקל ובקצהו קופסת שימורים, קוטף סברס, מגיע הבייתה, מנקה אותם מן הקוצים, עובר ברחובות ומכריז "סברס, סברס", קולף ומוכר למי שאוהבים... ככה התחלנו במסחר.... דמי כיס.

עד ערב. בנוער העובד הפכתי ל"מדריך צעיר" ובמסגרת זו יצאנו לקורס מדריכים בנס ציונה. טיול שנחרת בזכרוני - ביקור בצריף המפורסם של מגורי הנשיא יצחק בן צבי בירושלים. התרשמתי מאד מן הפשטות והצניעות.

, האח הבכור, נאלץ אף הוא דוד לוותר על הלימודים לטובת פרנסת יהודה המשפחה. הופך להיות מכונאי. 3 . נשלח לקיבוץ שדה נחום בצפון חודשים הוא "מחזיק" ושב הבייתה. מתחיל עבודתו כחשמלאי, מקצוע שילווה אותו לעתיד. נהגנו לצאת בפגרת 11 החל מגיל הפסח ו'החופש הגדול' לעבודה בשדה, בשעות הבוקר המוקדמות יצאנו במצעד רגלי לבית חנניה, מצוידים בארוחות לכל היום, שם היינו עובדים בשדה. יום שלם. במגוון עבודות כמו קטיף בוטנים וגזר, שתילת בצל, עישוב בערוגות ועוד. בגיל הנערות המשכתי לעבוד ב'חופשים' בבציר ענבים בכרמי זיכרון ובקיטוף כותנה. משאית הובילה אותנו בשעות הבוקר המוקדמות אל מקום העבודה שם עבדנו מבוקר

כיתה ז'. אני בשורה הראשונה, במרכז התמונה

20

סיום כיתה ח' ותעודת ה"סקר"

סיום כיתה 1958 - תשי"ח ח'. המחנך עזרא בן עודד. במהלך השנה נערך ע"י משרד החינוך בכל בתי הספר בארץ מעין מבחן גמר. שנקרא "סקר" בו נבדקו הישגי התלמידים ומי שהצליח בהם זכה ב"סקר". זכיתי. אחד במחזור וראשון במחזורי בית הספר. הפרס העיד מאד על יוקרתו של בית הספר. כשהודעתי למנהל בית הספר משה מלאכי על זכייתי, שמח מאד ומיהר להודיע על הזכייה לכל המורים.

תמונת מחזור. סיום כיתה ח'

"בית אבא", בית גדוש באהבת ישראל

עם המעבר לשיכונים, אבא מקים בית כנסת לעולי בבל בעיירה. הוא משמש כגבאי, חזן, בעל קורא ותוקע בשופר בימים הנוראים. הוא מכין ילדים למצוות ולא די שהוא עושה זאת בהתנדבות, הוא גם מביא מתנה לבר המצווה. צדיק אמיתי ! זוכה לכבוד מבני הקהילה. מוזמן לאירועים משפחתיים. הוא משמש כתובת לכל הקהילה הבבלית בעיירה. לנו, האחים, הייתה יראת כבוד מיוחדת כלפיו. ערב שבת, אחרי הקידוש ולפני הטעימות מהיין, היינו נושקים את ידו ורק אח"כ, לוגמים מן הקידוש. פיוטים במנגינה עיראקית. "כי אשמרה שבת", "דרור יקרא" ו"יום השבת אין כמוהו", מלוות אותי עד היום. אני מוצא עצמי צמוד לאבא בבית הכנסת ונהנה לשמוע את תפילותיו.

אבא מכין נערים למצוות

ההורים. באופן כללי היה לנו בית שמח, מאושר, ריחוק מה של כבוד מהאבא. מאד אהבנו את ערבי פסח וראש השנה, שעה שכל המשפחה הסבה סביב שולחן חגיגי. אימא מלווה את הנוכחים בכף ידיה: "חמסה, חמסה"... נגד "עין הרע".

אימא מרעיפה עלינו אהבה. בשלנית מיוחדת. הכנסת האורחים שלה הפכו לשם דבר. טעמם של המאכלים מ"המטבח העיראקי", ה"סלונה", ה"קיצ'רי", ה"סמבוסק", ה"תבית" וה"ערוק" שהכינה ילוו אותנו שנים רבות. למרות שבקושי ידעה עברית, היא זו שהייתה מגיעה לאסיפות

21

יהודית ואקרם – חתן וכלה

מסיים אבא את עבודתו 1956 בשנת כשרת בבית ספר "רוטשילד" ועובר לעבוד בפרדסי "מטעי האומה", פרדסים שהוקמו בדרומה של שמחה 19.3.1958 העיירה. ביום במשפחה. יהודית, האחות הבכורה שלנו, נישאת לאקרם. "השדכן" לזיווג המוצלח היה הדוד אלי, שהיה חבר ילדות של אקרם עוד מעיראק. החתונה נערכת בבית כנסת "אוהל מועד" בתל אביב. אקרם הופך להיות בן משפחה אהוב מאד על כולנו. שנה אח"כ, נולדה בתם 13.2.1959 ביום הבכורה אורלית ואצלנו, כחודש נולדה ארנה, 22.1.1959 , קודם בת הזקונים במשפחה. דוד, האח הבכור, מתגייס לצבא, חיל חימוש. חייל בצבא ההגנה לישראל.

תמונת חתונה של יהודית

דורות: סבתא סלימה. אימא יהודית והנכדה אורלית 3

המשפחה בהרכב מלא 1959

22

בדרך לגימנסיה

במהלך החופש הגדול אני מתלבט היכן להמשיך את לימודיי, האם בתיכון "כללי" או ב"תחכמוני" חדרה. בסוף אני מחליט. "תחכמוני". כיתה עיונית. המחנכת לאה פריד. מרגיש קושי ונפילה בין ההצטיינות בכיתה ח' באור עקיבא לבין רמת הלימודים אותה אני פוגש בחדרה. מבחינה חברתית, אני מאד מעורה. יוזם ביקור כיתתי באתר העתיקות, בקיסריה.

סיום כיתה ח'

יוזם טיול לקיסריה

סיפור האהבה לגולף

אני מתחיל את סיפור האהבה למשחק הגולף 1960 בשנת וכך זה מתחיל. אני עובר לתומי ליד משרדי הגולף בקיסריה. פוגש באקראי את צ'רלי מנדלסטאם, מאמן הגולף האגדי. נערים שישמשו נושאי כלים 2 הוא מבקש ממני להביא עוד לירות לכל אחד) למשחק שאמור להתקיים. 3( בתשלום השחקנים, דמויות ציבוריות מעניינות. (בנוסף אליו) : אבא אבן - שהיה אז שר החינוך, וארתור לוריא – שגריר ישראל באנגליה. ההצעה נראית לי. אני מצרף את עמבר יאיר, לימים אל"מ בחיל האויר ודב שנפ, בן כיתתי וחברי הטוב. מאז ואילך אני צמוד לצ'רלי. מלווה אותו בשעורים שהוא נותן ולומד את טכניקת המשחק. לא פעם אנחנו יוצאים יחד, לסיבוב של גומות. העבודה כנושאי הכלים של השחקנים 18 משחק בן הולכת ומתרחבת בקרב בני הנוער בעיר. היא מהווה מקור הכנסה לצעירים. ברבות הימים יהפכו נושאי הכלים לשחקנים מצטיינים, אלופי הארץ וזוכי מדליות במכביות השונות.

23

שנות הנעורים

בשעות הערב אנחנו יוצרים קבוצה חברתית שעונה לשם "פצ'נגה", ע"ש שיר שהיה להיט באותם הימים. מפעילים מועדון נוער בהתנדבות 1956 במעברת האזבסטונים שהוקמה בשנת והחליפה את מעברת הצריפים. מתוודע שם לריקודי עם.. "הורה נרקודה", "הרועה הקטנה מן הגיא", דבקה "דלעונה" ועוד. נפגשים למסיבות ונהנים מהפעילות. בחופש הגדול, במעבר בין י"א לי"ב , כרגיל, אני מוצא עבודה עם אבא ב"מטעי האומה" טיפול בעצים בפרדסים שניטעו בדרומה של העיירה. בדיעבד, אפשר לומר, שמאז גיל ילדות, מצאתי עצמי עובד ומממן את לימודיי, כך רכשתי אופניים, שעליהן רכבתי ללימודיי בחדרה וחסכתי את עלות הנסיעה באוטובוס.

״ העשרה ״ ימי

"אם יש את נפשך לדעת"

נשא הרוח"... "המתמיד" ("אם יש את נפשך לדעת..."). כיף להיזכר. הקשר של תלמידי הכיתה עם המחנך יימשכו עוד שנים רבות, כולל פגישת מחזור נוסטלגית שהתקיימה לסיום הלימודים בתיכון. 50 – ביובל ה

שנים 3 כיתה י'. המחנך אשר היימברג. מחנך שילווה אותנו - עד גמר י"ב. מורה להיסטוריה ספרות ולשון. בדיעבד אפשר לומר שהמחנך הזה מאד השפיע על עיצוב האופי והקניית הידע. זכורים לי דרישותיו לשנן בע"פ את שיריו של ח.נ.ביאליק, שירים שאני יכול לדקלם עד היום: כך "כולם

סיום כיתה י'

24

ניצני מנהיגות

תעודת הדרכה

אני נשלח להשתלמויות בסמינרים וימי עיון כדי 16 בגיל לשמש כמדריך צעיר בסניף הנוער העובד בעיירה. בסוכות תשכ”ב ההשתלמות מתקיימת בגבעת מיכאל - נס ציונה ובפגרת הפסח בחקלאי - חדרה.

עם חברים ב”שביעית”

עוד טיול לקיסריה - סתם באמצע יום של לימודים

בביקור ב”טכניון”

25

מרים - הרעייה לעתיד עולה ארצה

. מרים ואמה הניה אורזות 2/1962 ומתחילות במסע המטלטלין לארץ ישראל. רכבת מובילה אותן מ”סטומרה” לבוקרשט, בירת רומניה ומשם הן מוטסות לאתונה. לאחר שהייה של כשבוע, עולות על האוניה “ישראל”, שמביאה אותן לעיר הנמל חיפה בארץ ישראל. תחילה הן מופנות למגורים בקריית שמונה, אך האם מתנגדת. היא רוצה קרוב יותר לשני אחיה שכבר גרים בקריות וההחלטה משתנית. “מעברת קיסריה” וכך הן מגיעות לצריף האזבסט במעברה באור עקיבא. במהלך החודש, לאחר העלייה, הן מבקרות אצל קרובים ורק לאחר פגרת הפסח מתחילה מרים ללמוד בכיתה ח’ בבית ספר ר’ עקיבא. כיתה ט’ עוד השלימה בעיר סאטמר ותעודת גמר כיתה ז’ מעידה על ציונים די יפים. בסוף כיתה ח’ מתחילה מרים את לימודיה בבית הספר התיכון “תחכמוני” חדרה.

עקיבא ׳ ר ׳ כיתה ח

תעודת סיום בארץ ׳

כיתה ח

בסטומרה

׳ כיתה ט

תעודת עולה מרים ואימה

26

המפגש ב"אוטובוס" . תחילת לימודיי בכיתה י”ב. הגורל 1962 מפגיש אותי עם מרים, שלא מזמן עלתה ארצה. עולה חדשה. תלמידת כיתה ט’. רק שנה בארץ. המפגש הראשון היה באוטובוס. שעת צוהריים. סיום לימודים. נוסעים הבייתה לאור עקיבא. אני עולה לאוטובוס. מקום פנוי ליד מרים. יושב לידה. היא מתעלמת. מסתכלת החוצה. אני, בחוצפתי, מוריד את התיק שלה מהמדף העליון באוטובוס, פותח את התיק. לעיני עולה מחברת ללימודי ערבית. שולף אותה מהתיק. מעשה שובבות. פונה אליה: “יפה, לומדת ערבית”. היא חוטפת את המחברת מידיי בכעס. תוחבת אותה לתיק והשאר היסטוריה...

....אני שעליתי ארצה מעיראק ומרים שעלתה מטרנסילבניה אי שם באירופה מתחילים למעשה בדרך ארוכה ארוכה של חברות. נישואין. בניית בית בישראל. בנים. נכדים ונינים, שושלת יפה וברוכה, מלאת אהבה בין בני המשפחה. אוהבי אדם ונתינה, על ברכי ישראל סבא.

27

סיום בית הספר התיכון

כיתה י"ב הקשר ביני ובין בוגרי המחזור קרוב ועמוק. הווי כיתתי. מחנך הכיתה אשר היימברג, שמלווה אותנו מאז כיתה י. דמות חינוכית שמאד השפיעה עלי ועל תלמידי הכיתה. בעצתו, אני וחברי שמעון מסוורי מחליטים להמשיך את לימודינו בסמינר למורים ע"ש רא"ם ליפשיץ בירושלים, החלטה שמתווה את דרכי לעתיד.

אנגלית עם המורה גורדון

משתובבים בהפסקה

מסיים י”ב. משמאל התמונה, המורה צבי ויינברג. (מזוקן), המורה לתנ”ך. לימים נינו - ניצן יישא לאישה את נכדתי צופייה

פורים עם המחנך אשר היימברג

ב ״ תמונת מחזור - סיום י

28

בבית המדרש למורים בירושלים

מתחיל שנת לימודים בסמינר "ליפשיץ", סמינר מאד מוערך. רחוב הלל 9/1963 . מרכז העיר. סמוך לכיכר "ציון". הפנימייה שוכנת בשכונת "יפה נוף" במערב 17 העיר. ארוחות צהריים ב"קריית משה" בשכונת בית הכרם ובשעות אחה"צ מדריך במועדון ב"בקעה" בשכונת "תלפיות". אוהב את שעורי הפדגוגיה הניתנים ע"י משה הרשקו, מחבר ספרי החשבון לכל בתי הספר היסודיים במשרד החינוך. אוהב גם את העבודה המעשית, שעורים לדוגמה, שאנחנו מקיימים בביה"ס לדוגמא, "עוזיאל". זכור לי מאד השעור הראשון שנתתי, שעור לדוגמא לתלמידי כיתה ו. הנושא: מרד אבשלום. מסיים שנה ומחליט להתגייס לצ.ה.ל.

הנחה לסטודנט בנסיעות בקווי האוטובוס לירושלים

שיעורי התעמלות בסמינר

מדריך בשכונת בקעה בירושלים

טיול רגלי עם החניכים לגבעת יערים הסמוכה לירושלים

29

מפעל הקייטנות

הקשר לחינוך, להדרכה ולהוראה החל בעבודתי כמדריך במפעל קייטנות הקיץ. תחילה כמדריך בקייטנות הקיץ 17 שנערכו בעיירה מטעם הרשות המקומית. בגיל עבדתי כמדריך, שנה אח"כ כמדריך ראשי ובשנה אחריה - מרכז הקייטנה. המועצה המקומית נהגה להקים בחורשה, מערבית לעיירה, מבנים מעץ שכללו: חדרי מטבח, חדרי אוכל ילדים היו מגיעים לקייטנה. הם היו 600 . ושירותים מגיעים בשעות הבוקר לבתי הספר ומשם יוצאים בצעידה בסך לעבר שטח הקייטנה, שם נערך מסדר במהלכו שרו הילדים את המנון הקייטנה, סעדו לבם בארוחת בוקר, ממנה יצאו לפעילויות קבוצתיות עד לשעת ריכוז בצהרי היום, אותה הייתי מוביל. בכל שנה נבחר נושא, סביבו התקיימה הפעילות במהלך חודש השהייה בקייטנה, כך, למשל: "גוליבר בארץ הגמדים", "דור המדבר" ועוד. הפעילות בקייטנה הייתה מאד אהובה, הן על הקייטנים והן על המדריכים. כאן התחילה גם האהבה שלי למקצוע ההוראה. שנים רבות עוד ידברו חניכים על הכיף וההנאה שחוו בקייטנות אותן ריכזתי.

נושא הקייטנה: מחנה צבאי

מדריך בקייטנה

שעת ריכוז בקייטנה

שער הכניסה ארץ הגמדים שימו לב להבדלי הגובה בייני ובין גוליבר

30

דוד – האח הבכור נושא את רבקה לאישה

מסיבת אירוסין של האח הבכור דוד לרבקה לבית .1965 , חוגגים נישואין. לדוד ורבקה 1966 , גבאי. שנה אח”כ ילדים: יורם - הבכור, אירית ורווית. יורם ואירית 3 נולדו שירתו בצבא והשתחררו בדרגות קצונה עם יציאתם לגמלאות. לאחר מחלה ממאירה 56 רבקה הלכה לבית עולמה בגיל שפקדה אותה.

31

מרים מסיימת תיכון

שנים בארץ, מרים מסיימת 4 למרות הקשיים, לאחר את לימודיה התיכוניים. החל מכיתה ט’ ועד י”ב. מגמה כללית. מרים בקשר הדוק עם בנות כיתתה מהיסודי: דולי צרפתי, רחל פחימה ובעיקר, מרים כבסה. מרים זוכרת לטובה את המורה עדנה, מורה לספרות.

לומדת לבגרות עם מרים כבסה

עם המורה עזרא יפת

על ספסל הלימודים

ב. תמונת מחזור ״ סיום י

32

"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" )7 , (שיר השירים ח

33

. חטיבת גולני 51 השירות בצ.ה.ל – גדוד

– יום הגיוס לצ.ה.ל. 11.8.1964 . בסיס 946397 : מספר אישי ימים 3 . קליטה ומיון בצריפין ואז ראיון. אני מבקש לשרת במחנה הוראה לחיילים

"מרקוס" בכרמל. בקשתי נדחית. נשלח ל"גולני". מחנה טירונים ב"בוסתן הגליל". שלושה חודשים קודם לכן אני מוזמן למבדקי כניסה לקורס טייס. מגיע. מבחני ראייה. שט בין עננים. נופל. מסתבר שאני עיוור צבעים. טירונות ב"בוסתן הגליל" אני שב ומבקש לעבור למחנה הוראת חיילים. בקשה שתשוב ותעלה מדי פעם בהמשך. אומרים לי שהנושא ייבדק. בינתיים עובר זמן ואני עובר לפלוגה רובאית. אימוני חורף בצאלים בנגב ואימוני קיץ בגליל. שירות בקווים. מארבים על הירדן בגבולות ירדן וסוריה. הגדוד יוצא לצעדת "שלושת הימים" לירושלים ואני מאד פעיל בארגון הקבוצה בשירה. אחראי למורל. מרגיש שפספסתי את השירות. בדיעבד מסתבר שההתעקשות שלי הייתה מיותרת. בשלב מסוים, אני מבקש ראיון עם המג"ד. מיכאל פייקס. אני מבקש לעבור קורס קצינים בסיסי. המג"ד מתרשם מאד ממני. אומר שאני נמצא כבר שנה לפני השחרור. לא יסתדר. הוא מציע לי להיות הנהג שלו. אני מסכים. נשלח לקורס נהיגה ושב לגדוד - כנהג מג"ד. או - אז מתחילה מסכת חברות קרובה ביני לבין המג"ד ובני משפחתו. מצטרף אליו לכל אירוע משפחתי או מבצעי. באחד הלילות אני מוצא עצמי משובץ בפעולה מבצעית ב"שיך חוסיין" בעמק בית שאן - בירדן. האירוע מתועד בתמונה של דובר צ.ה.ל ובספר "ששת ימי מלחמת הניצחון" סוף סוף אני נהנה מן השירות. הקשר עם המג"ד נמשך גם לאחר סיום השירות . מלחמת 1967 בצ.ה.ל. חילופי מכתבים. יוני ששת הימים, המג"ד, מפקד בי"ס לקצינים , משתתף במלחמת ששת הימים והוא 1 בה"ד נופל בקרב על גבעת התחמושת בירושלים. אני מתקשר לאשתו ארנונה ומביע צער עמוק על ילדים היו לו, יונתן ומיכל. מאוחר 2 . נפילתו יותר אני קורא שהבן, יונתן מוצא את מותו בנפילה מהר מושלג. טרגדיה.

טירונות בתל השומר

אימון קיץ בגליל

אימון חורף בצאלים

34

1966 ל אילת. בטרם הוקמו המלונות ״ שירות בצה

בתום מסע רגלי מבאר שבע עד אילת

ל ״ שירות בצה

״ ששת ימי מלחמת הנצחון ״ פעולת תגמול. שייח חוסיין בירדן. מתוך הספר

״ היטל צל ענק ״ משתתפים בסרט

ברגע של כיף

35

רכז נוער ונערים עובדים

עם סיום שירותי הצבאי, התחלתי לעבוד כמורה מחליף בבתי הספר "רוטשילד" ו"ר' עקיבא". בשעות אחר הצהריים, נתקבלתי לעבוד במועצה המקומית כרכז נוער והפעלת מסגרת לנערים עובדים. במסגרת זו יצאנו עם בני הנוער לטיולים, קיימנו פעילויות ספורטיביות בעיירה. כך גם מרוץ אופניים סובב עיירה.

טורניר כדורגל בקרב בני הנוער

טיול עם בני הנוער לירושלים

מירוץ אופניים בעיירה

36

שנות חברות – לקראת נישואין 5

שנות חברות. הקשר בינינו הולך 5 ומתעצם ואנחנו כבר חושבים על בניית בית בישראל. מועד החתונה .29.8.1967 נקבע ליום

מרים מסיימת את לימודיה בבית הספר התיכון ובחודש מתחילה לעבוד כמזכירת ראש המועצה 3/1966 ומנהלת כוח אדם במועצה. היא יוצאת לסמינר מזכירי מועצות שמתקיים ב”ניר עציון”.

צמד חמד

מרים בקורס מזכירי מועצות בניר עציון

37

בונים בית בישראל

. נערכים לחתונה. "אולמי חדרה". 29.8.1967 . היום המאושר בחיינו מגיע הרב המקדש - הרב דוד ויינר, רבה הראשי של חדרה. לימים הוא גם ישיא את בננו ארנון עם בח"ל עינת. בית עדיין אין לנו והחלטנו לגור בחדר אצל "ממה", האימא של מרים. ערכנו רשימת מוזמנים ויצאנו לדרך.

38

39

40

41

"בסימן טוב בן בא לנו"

מרים לומדת נהיגה. היא בהיריון. חודש תשיעי. ביום שנקבע לה “טסט” היא מקבלת צירי לידה. במקום להגיע לטסט, אנחנו מחפשים נהג עם מכונית שיוכל להסיע אותה לבית החולים “הלל יפה” בחדרה. מצאנו. עמוס ברכה, ראש המועצה. בין היחידים שיש לו מכונית בעיירה. הוא מסיע

אותה ולמחרת נולד בננו בכורנו ארנון. 9.10.1968 - התאריך: י”ח בתשרי תשכ”ט

42

43

3 הבית ברחוב עשרת הרוגי מלכות

מיד אחרי החתונה עברנו לגור בחדר בדירה אצל “ממה”, (כך קראנו לחמותי). כשנתיים ימים גרנו שם עד שביום רכשנו בית קרקע קטן ברח’ עשרת הרוגי מלכות 12.5.69 לירות מאיש בשם מליקסון. מדובר 13,000 במחיר של 3 בחדר אחד וחדרון קטנטן בתוספת של מטבחון, פינת ישיבה וחצר. שמחנו מאד, בעיקר על החצר - “הממלכה” שלי, אותה קיבלנו עם עצי פרי. כשנה גרנו בבית קטן המידות עד שהחלטנו לבנות את בית החלומות שלנו, חממה שבה גידלנו את כל הצאצאים במשך עשרות בשנים. איך בונים בית כשכסף אין, אז זהו, אנחנו מחליטים לקחת לירות מהגיס היקר אקרם וההלוואה 8000 הלוואה של מספיקה לבנות את היסודות והשלד. השלב הבא: בניית גג רעפים. מכונית “פורד קורסייר”, שהייתה לי נמכרה לטובת השלמת הגג וכך, אט אט נבנה הבית, בניה שנמשכה שנתיים במהלכן שבנו לחדר המוכר בדירתה של “ממה” בשכונת חללי דקר הסמוכה.

4000

לירות על חשבון

13,000

לירות. טבין ותקילין

כבר יש שלד

הבית ברבות הימים

כל הוצאה נרשמת

44

מרים – מנהלת כוח אדם במועצה המקומית

מרים מתקבלת כמזכירה 1966 בשנת לראש המועצה, עמוס ברכה. אט אט היא מתקדמת והופכת להיות מנהלת כוח אדם. בתפקיד זה היא אחראית על קבלת עובדים, הגדרת תפקידיהם, דיווחים בנושאי נוכחות בעבודה, חופשות, זכויות ועוד. תוך כדי, היא לומדת לימודי “שלטון מקומי” באוניברסיטת “בר אילן”. במהלך שנות עבודתה במועצה היא חווה, חדשות לבקרים, חילופי שלטון במנהיגות המקומית, כלנתריזם ואי שקט בשלטון המועצה מפוזרת 1971 המקומי. בשנת ע”י משרד הפנים ובמקומה - מגיעה ועדה קרואה לנהל את העיר. את עבודתה בעירייה היא מסיימת בחודש ועוברת לעסוק בהוראה. 8/1975

בלשכת ראש המועצה

טיול למצדה עם עובדי המועצה וחברי הועדה הקרואה

יהודה נושא לאישה את ריקי באחד מביקוריו אצל יהודית, אחותנו שגרה בתל אביב, הוא מכיר את ריקי לבית אשרוב. הקשר ביניהם מתחזק הם באים בברית 10.6.1969 וביום בנות יוולדו להם: סמדר, 3 . נישואין ליה וליאת.

45

– מנהל התיכוניה העממית 22 בן

. שנתיים לאחר שהשתחררתי מהשירות הצבאי. 1967 בשנת התקבלתי לניהול התיכוניה העממית באור עקיבא. היה זה בית ספר תיכון ערב, תלת שנתי, למבוגרים, בפיקוח משרד החינוך, שהקנה לבוגריו תעודת גמר בית ספר תיכון, מוכרת ע”י משרד החינוך ומקבילה לתעודת גמר פורמלית של תיכון רגיל. ערבים בשבוע בחדרי הלימוד של בי”ס 3 הלימודים התקיימו תלמידים למדו 60 – . כ 21.00 עד 17.00 “רוטשילד” בין השעות מסיים המחזור הראשון ושנה אח”כ – 1969 בתיכוניה ובסוף שנת המחזור השני. בין התלמידים היו קציני משטרה מתחנות חדרה וזיכרון יעקב, מנהלי מחלקות עובדים במערכות החינוך

ועוד. מעבר ללימודים התלמידים נהנו מערבי תרבות יציאה לטיולים משותפים ברחבי הארץ וערבי הווי.

מנהל התיכוניה ורעייתו

מנהל התיכוניה. צעיר בן

22

כיתת לימוד בתיכונייה

תיכוניה עממית. שיעור ביולוגיה בתיכוניה

טיול עם תלמידים למצדה

46

צועדים בצעדת השומרון הלילית

תעודת גמר לבוגרים

התיכוניה העממית. הזמנה לטקס סיום המחזור הראשון

מחזור א. תמונת מחזור

47

התיכונייה העממית מחזור ב’ מסיים את לימודיו

חזי נושא לאישה את ימימה חזי נושא לאישה את ימימה. תימניה יפיפייה 1.11.1972 אותה הכיר בשעת בילוי בנתניה. הציע לה טרמפ יחד עם חבר והיא סירבה בגלל השעה המאוחרת והעדיפה תחבורה ציבורית. דווקא הסירוב שלה מצא חן בעיניו. המשיך לשמור על קשר “והשאר היסטוריה”. לחזי ילדים: יפעת, רותם ושחר הצעיר. 3 וימימה

המשפחה המורחבת ברבות הימים

48

הלימודים באוניברסיטה

, במקביל לניהול התיכוניה, התחלתי את לימודיי 1968 בשנת האקדמאים. נרשמתי ללימודי תנ”ך ודי”ש באוניברסיטת “בר אילן”. מקצוע התנ”ך תמיד היה אהוב עלי מאד, המקצוע בו גם אמשיך ללמד בעתיד. במהלך הלימודים באוניברסיטה אני שב ופוגש את צבי ויינברג, מורי ורבי, המורה לתנ”ך מבית הספר התיכון, הפעם כמרצה באוניברסיטה, אצלו עשיתי את העבודה הסמינריונית על פרק י”א בספר ישעיהו: “ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו ישגה”. לימודי המקרא עוזרים לי מאד בשיעורים שאני מלמד ואני מיישם את הנלמד באקדמיה - הלכה למעשה. סדר יום צפוף מאד מלווה אותי בכל יום. בצד הלימודים האקדמאים, אני עובד בשעות הבוקר כמורה מחליף במילוי מקום בבי”ס “רוטשילד”. בשעות אחה”צ היומן עמוס ברשימת תלמידים שלמדו אצלי שעורים פרטיים ובשעות הערב - ניהול התיכוניה. (חייבים להשלים את בניית הבית...).

49

ברוכה הבאה: הולדת עינת 24.1.1972 / ה’ בשבט תשל”ב

המשפחה מתרחבת והשמחה גדולה. אחות נולדה לארנון ונקרא שמה בישראל עיינת (מלשון מעיין). עדיין גרים בחדר אצל “ממה” תוך תקווה שבקרוב נשלים את בניית ביתנו ברח’ עשרת הרוגי מלכות. בין לבין, מרים ממשיכה ללמוד לימודי שלטון מקומי, תחום בו היא עוסקת במועצה המקומית. היא מאריכה את חופשת הסמסטר בחודש אחד כדי לטפל בבת המתוקה שהצטרפה למשפחה. בהמשך - סבתא “ממה” תיקח את עיינת למעון וסבתא סלימה תחזיר אותה בסוף היום הבייתה.

50

51

שנות הוראה ב”תחכמוני” חדרה 12

מתחילה תקופה מרתקת של הוראה 1971 בספטמבר חדרה. תקופה שנמשכת ״ בבית הספר התיכון “תחכמוני שנים, עד לבחירתי כראש המועצה המקומית באור 12 עקיבא. מבחינתי היה מדובר בסגירת מעגל, התחלתי שנים 9 ללמד באותו מוסד אותו עזבתי כתלמיד בוגר .1962 קודם לכן בשנת הגעתי לראיון עם משה נועם, מנהל בית הספר. סיפרתי על פעילותי בשנים האחרונות כמנהל התיכונייה. הוא מאד התרשם והחלטנו שאני מתחיל לעבוד כרכז חינוך חברתי ומורה לתנ”ך. שנה אח”כ כבר ניתן לי לחנך כיתה, אותה הובלתי כמחנך עד כיתה י”ב. הפתעתי בבחינות הבגרות 100 בכך, שמספר תלמידות השיגו ציון בתנ”ך. בהמשך שימשתי גם כסגן מנהל בית הספר. סיים משה נועם, (מנהל שמאד הערצתי), 1978 בשנת את עבודתו כמנהל בית הספר וישי שמואל נכנס לתפקיד במקומו. כרכז חינוך חברתי, הפעלתי חוגים שונים לתלמידים בשעות אחה”צ. הוצאתי עלון לתלמידים, יצאנו לצעדות ברחבי הארץ, קיימנו מבצעים כמו יציאת כל התלמידים לירושלים ב”יום ירושלים” מדי שנה, קיימנו חידוני תנ”ך בבית הספר ועוד... מאד מאד אהבתי ללמד וקיבלתי אהבה עצומה מן התלמידים. שעורי התנ”ך היו מרתקים והם ייזכרו לטובה בכל מפגש עתידי שייקרה לי עם התלמידים. בעקבות שעור לדוגמא שנתתי למורי תנ”ך באזור כתב אלי ישי שמואל, מנהל בית הספר: “קבל נא את תודתי על הסכמתך לתת שעור לדוגמא, במסגרת יום העיון בתנ”ך למורי האזור והערכתי על השיעור. השיעור היה בנוי בהגיון ושילוב בעיות צורניות בבעיות תכניות היה, לדעתי, יפה וראוי לציון. האוירה ששררה בכיתה והשתתפות התלמידים הקנו למעמד אווירה חגיגית”.

מיכאל אביעוז (אבועזיז), חתן התנ”ך לנוער, לימים דיקאן הפאקולטה לתנ”ך באוניברסיטת “בר אילן”

52