ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך
משה קניג ד״ר | 62
הגימנסיה היהודית, לא קל היה להסתגל למבנה העתיק והאפור. הספסלים המלוכלכים היו מחורצים מחריתות של המוני תלמידים שהטביעו את שמותיהם עליהם. גם החצר הקודרת, הצרה והאפלה שהשתלבה בסביבה העירונית הצפופה, השרתה עלי עצבות גדולה. הימים חלפו ואני הבנתי שאין ברירה, אצטרך מתישהו להתגבר על קשיי המעבר. המציאות החדשה שלי, עם מורים חדשים וחברים לכיתה שאיני מכיר, הפכה אט אט לשגרה של שעות לימוד ארוכות; יום הלימוד בבית המדרש נפתח בשעות הבוקר ונמשך אל תוך שעות אחר הצהריים. מהבית הייתי יוצא בשבע בבוקר ומגיע חזרה לא לפני חמש או שש לפנות ערב. ואם לא די היה ביום הארוך הזה, את שעות הערב היה עליי לבלות בהכנת שיעורי בית אינסופיים.
חברים, בנות ומשחקי כדורגל במגרש – לכל אלה לא היה לי זמן בימי חול אפורים אלה.
Made with FlippingBook Digital Publishing Software