ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך
משה קניג ד״ר | 48
זו התסרוקת המפוארת מדי שמרים עיצבה לעצמה, איני יודע. העובדה היא שאשתי המיועדת בילתה את הארוחה כולה במבוכה נוראית ממנה לא הצליחה להשתחרר. כמה קיוויתי שמרים תכבוש את לבבות כולם בארוחה הראשונה, והנה, היא לא מפסיקה לגמגם ולא מצליחה לתקשר. איזה מפח נפש... הארוחה הזו היתה אמנם נוראית, אך המקום הראשון בפסגת האירועים- האיומים-והמביכים-טרום-החתונה נכבש על ידי מפגש ההיכרות בין הוריי למשפחתה של מרים. תצוגת התכלית של המשפחה המארחת שכנעה את אימי שהחשש לגבי עליבותם הפרולטרית היה מוצדק לחלוטין. כשלונו המהדהד של שלב החשיפה המשפחתית לא מנע מאיתנו להמשיך בתכנונים. עתה עמדה על הפרק שאלת המגורים. מצד אחד, ידעתי בבירור כי לא אוכל לנטוש את משפחתי ולהתחיל את חיי הנישואין בדירה נפרדת. מנגד, המחשבה כי נצטופף כולנו, כולל יולישקה ובתה מרתה, בדירת החדר וחצי שלנו, היתה בלתי נסבלת. הפתרון צץ לו בסופו של דבר במפתיע. בקומה השלישית בבניין בו גרנו התפנה חדר להשכרה בדירה של זוג מבוגר. אנחנו החלטנו להפוך אותו לחדר השינה שלנו. כך יכולנו לבלות בדירה הקטנטנה של המשפחה במהלך היום, ובלילה לעלות לחדרנו הקט בקומה השלישית. משצלחנו בגבורה את כל המכשולים, הגיע הזמן לקבוע תאריך לחתונה. בימים ההם היה מקובל לצאת לירח דבש מיד לאחר הטקס, ולכן נקבע מועד החופה ביוני, כך שנוכל לנסוע עם סיום הלימודים. את החופה החלטנו לערוך בבית הכנסת היפהפה של בית היתומים היהודי, ואת ניהול הטקס הפקדנו בידיו של המפקח שלי. ביום הגדול הגענו בנפרד למקום. כשמרים נכנסה לאולם, אני כבר הייתי שם, מביט בה בהשתאות. כה יפה היתה בשמלת הכלולות הלבנה. עלינו יחד במדרגות, כשמשני צדדנו עומדים תלמידיי, מריעים ועוטפים אותנו בווילון של פרחים המושלכים לעברנו. אורגן ליווה את כניסתנו בקולו החגיגי. בהתאם לנוהג, אני פסעתי ראשון לחופה, ואז עמדתי תחתיה והבטתי אל מרים הפוסעת לעברי. תם הטקס. מרים ואני נשואים. בטרם נמשיך לארוחה החגיגית, הודינו לאורחים הבאים שבאו לכבד אותנו ביום המרגש, ונפרדנו מהם לשלום. לארוחה החגיגית שלאחר החופה הוזמנה רק המשפחה הקרובה. והנה, גם בעיית המגורים מוגרה. טקס מלכותי, שגרה יומיומית
Made with FlippingBook Digital Publishing Software