ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך
משה קניג ד״ר | 310
12 פרק ראשון לציון, פעם שנייה
בימי אשקלון שלנו נהנינו מחיי חברה פעילים. היו לנו חברים רבים איתם היינו מתראים בסופי שבוע. גם על החברה הראשונית לא ויתרנו וכמעט כל שבוע השתתפנו במסיבות. את הסיבה החשובה ביותר עבורנו לנסוע לראשון לציון סיפקו לנו דוד ואשתו שגרו בדירתנו: שני נכדים אותם רצינו לראות לעתים קרובות ככל האפשר. עם פרישתי עמדנו בפני דילמה; להישאר באשקלון שהיתה בעינינו יפה ונעימה יותר מראשון לציון, או לחזור לביתנו הקודם. אחרי התחבטויות והתלבטויות הבנו שהלב מושך ראשונה. הודענו לדוד ורעייתו שאנו זוממים להתנחל שוב בדירתנו. בטרם שבנו לביתנו הישן, ערכנו בדירה שיפוץ יסודי. השנים ומגורי הילדים והנכדים במקום נתנו את אותותיהם ואנו רצינו דירה חדישה ומודרנית יותר. במסגרת תנופת ההתחדשות, החלפנו מטבח וקנינו ריהוט חדש. מפקדת המבצע היתה, כמובן, מרים. בענייני הבית היא היתה הקובעת. הוצאות השיפוץ כוסו באמצעות מכירת הדירה באשקלון עבורה קיבלנו תשלום נאה. חלק קטן מהסכום הקצבנו להוצאות השיפוץ, ואת השאר השקענו בבנק. התרגשנו לעבור לדירתנו המשופצת עם המטבח המפואר, חדר השינה החדש - בו בפעם הראשונה לנו במיטה זוגית במקום ספה כפולה - והווילונות החדשים. יותר מכל שמחנו בקרבה למשפחה ולחברים הוותיקים. שנות הפנסיה הראשונות , חברינו תמר ואפרים אברהם עוד בתקופת פעילותי באשקלון שמענו מפי הטובים שיש להם אוהל והם נוהגים לבלות בחודשי הקיץ בטיולי קמפינג בני מספר ימים. אפרים – פרי בפי ידידיו - הציע לנו את האוהל שלו במחיר מציאה, כי הוא רצה לקנות חדש, והזמין אותנו להצטרף עליהם לטיולים אלה. אנחנו, שמאז ומתמיד היינו חובבי טבע מושבעים, נענינו ללא היסוס לאתגר. קנינו את האוהל ושאר ציוד חיוני וכך התחיל בחיינו פרק חדש של יציאה למחנות קמפינג. עם האוהל הקטן שלנו הגענו לחורשת טל, לכינרת, אשקלון, אכזיב ואף הגענו עד שפך זוהר במדבר יהודה. כל קמפינג ופעילויות הספורטיביות שלו. טיולים ברגל בסביבה הקרובה, שחיה, וכמובן משחקי מטקות אינסופיים. בכל טיול שכזה היינו נהנים משמש חמימה ואוויר טוב, בתנאי שלא הגרלנו שכנים חובבי גריל.
Made with FlippingBook Digital Publishing Software